ושוין שאין. משיח מביא אשם תלוי דכתיב באשם תלוי וכפר הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע מי שחטאו בשגגה יצא משיח ולרבי היכי מצי אמר יצא משיח והא לרבי חטאו בעבודת כוכבים בשגגה הוא דהא תניא לעיל משיח בעבודת כוכבים רבי אומר בשגגת מעשה אלא רבי סבר דהכי מתרץ קרא לטעמיה מי שכל חטאו בשגגה יצא משיח שאין כל חטאו בשגגה דבעבודת כוכבים בלבד הוא דחטאו בשגגה אבל בשאר מצות אין חטאו בשגגה בלבד אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה: ורבנן. סברי יצא משיח שאין חטאו בשגגה לא בעבודת כוכבים ולא בשאר מצות אלא העלם דבר עם שגגת מעשה ולדברי הכל משיח אין מביא אשם תלוי וכ''ש צבור דאין חייבין אשם תלוי דהעלם דבר כתיב בהו בהדיא: מתני' אין ב''ד חייבין. קרבן אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ואם הורו בדבר שחייבין אשם ודאי פטורין דכתיב באשם ודאי ואם נפש אחת וב''ד אין הם בכלל נפש אחת ועוד דבאשמות אין בהן דין העלם דבר דחייבין אשם ודאי על המזיד כשוגג: וכן המשיח. אין מביא פר אלא על העלם דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אבל במקום אשם ודאי חייב להביא אשם ודאי לפי שהוא בכלל נפש אחת ולהכי השוה לצבור דאין מביא פר במקום אשם אבל אשם יביא כדתנן לקמן (ד ט.) אשם ודאי הנשיא המשיח והיחיד חייבין וב''ד פטורין: גמ' נאמר כאן עליה. ונודעה החטאת אשר חטאו עליה (ויקרא ד): ונאמר להלן. לגלות ערותה עליה (שם יח): נשיא. נמי לא יביא שעיר אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת כדתנן (שם) כל מצות שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת יחיד מביא כשבה או שעירה ונשיא מביא שעיר דיליף מצות מצות: יחיד. נמי אינו מביא חטאת אלא על דבר שזדונו כרת דתנן כל מצות שבתורה וכו': אמר קרא. בפרשת ויקרא אם נפש: וילמוד תחתון מעליון. יחיד מנשיא: לפי שיצאה עבודת כוכבים. דהכא כתיב וכי תשגו ולא תעשו ולא כתיב הכא כרת: יכול יהו חייבין על דבר שאין זדונו כרת. כגון מגפף ומנשק ומרבץ כדאמרינן במסכת סנהדרין בפרק ד' מיתות (דף ס:) בלא תעשה ואינו בכרת: וילמוד תחתון מעליון. יחיד נשיא ומשיח מצבור: אלא לרבנן. דמפקי להאי עליה לדרשא אחרינא כדאמרינן בפ''ק דיבמות (דף ג:) ואשה אל אחותה וגו' עליה מה ת''ל לפי שנאמר יבמה יבא עליה וגו': תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה. בעבודת כוכבים משתעי קרא דתניא בסיפרי ר''ש אומר בעבודת כוכבים הכתוב מדבר שנא' כי דבר ה' בזה שבזה על דיבור ראשון שנאמר בו אנכי ה' אלהיך ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני: מה עבודת כוכבים שחייבין על זדונו כרת. דהכא כתיב הכרת תכרת אף כו': אשכחן יחיד ונשיא ומשיח בין בעבודת כוכבים ובין בשאר מצות. דכתיב ואם נפש וכתיב תורה אחת יהיה לכם והנפש אשר תעשה ביד רמה דיחיד ונשיא ומשיח בכלל ואם נפש אחת: צבור מנלן ילמוד עליון מן התחתון. דכתיב בפרשה למעלה וכי תשגו דהיינו צבור וילמד מתחתון מואם נפש מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות דגבי יחיד הוקשה כל התורה כולה לעבודת כוכבים אף צבור אין חייבין אלא בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות: רבים בסייף. במזיד אנשי עיר הנדחת: יכול נחלוק בשוגג בקרבנותיהם. דכי היכי דחלוק צבור מיחידים דקרבן צבור בעבודת כוכבים לא דמי לשום קרבן יחיד ה''נ נחלוק בקרבנותיהם דלהוי חלוק דמרובין שעשו שוגגין דעיר הנדחת דלא להוי דמי לעולם לשום קרבן לא לצבור ולא ליחיד: ת''ל תורה אחת. דעיר הנדחת דשוגג כיחידים דמו ומייתי כל חד וחד שעירה כיחיד: מאי נייתי. אנשי עיר הנדחת רבים דבסייף: נייתי פר צבור בשאר מצות הוא דמייתי. ולא הוי חלוק וכ''ש דבעי' חלוק בין אנשי עיר הנדחת לצבור דהא אין צבור נעשין עיר הנדחת כלל: יחיד נמי היינו קרבנו. ולא הוי חלוק: איצטריך. תורה אחת דס''ד וכו': אי נמי צריך. לחלוק בקרבן: ואין לו תקנה. לעיר הנדחת בשוגג דאי אפשר לחלוק: קמ''ל. תורה אחת דמייתי כל חד שעירה כיחיד: ולא תעשו את כל המצות איזו היא מצוה ששקולה כנגד כל המצות הוי אומר זו עבודת כוכבים. שכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה: כתיב כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה. דמשמע שצוה ע''י משה וכתיב אשר דבר ה' דמשמע שהיא בדיבורו של הקב''ה כלומר ששמעו ישראל מפיו כשדבר עם משה: איזו היא מצוה שהיא בדבורו של הקב''ה וצוה ע''י משה הוי אומר זו עבודת כוכבים. דאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום דהיינו ששמעו בדבורו של הקב''ה וצוה ע''י משה בכמה פרשיות שבתורה כגון לא תשתחוה לאל אחר דלא שמענו אלא מפי משה:

אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. תימה אמאי קאמר על שגגתו חטאת הא היא גופה חטאת היא ומה שייך לומר אין חייבין חטאת אלא על דבר ששגגתו חטאת ושמא אגב דוכתא אחריתי דנקיט לה גבי מלקות נקיט נמי הכא עי"ל דה"פ דמה שאדם אחר היה מחויב חטאת על שגגתו הכא מביאין פר: ויחיד דאמר קרא ואם נפש. ה"נ ה"מ למילף גבי יחיד מצות מצות דה"נ כתיב ואם נפש אחת תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אלא דהכי ניחא ליה למילף: ילמוד תחתון מעליון. וא"ת היכי יליף יחיד מנשיא והא נשיא גמיר מג"ש ואינו חוזר ומלמד בהיקש [כדאיתא בזבחים נ:] ויש לומר דגילוי מילתא בעלמא הוא ולא היקש דתרוייהו בכלל יחיד ובכלל נפש מיהו לעיל קשה דיליף עבודת כוכבים משאר מצות ושאר מצות מזקן ממרא והלא הלמד מגזירה שוה אין חוזר ומלמד בגזירה שוה [עי' זבחים ניפשט הש"ס דדבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בגזירה שוה ואין חולק על זה וצריך עיון גדול] ויש לומר דבתר מלמד [אזלינן] והמלמד (תולין) [חולין]: שהיא שקולה כנגד כל המצות. דכיון דמודה בה מה צורך לו לקיים כל המצות ומסתמא יעבור על כולן ובספרי מפיק לה מאת בריתי היפר משמע שכל הברית מיפר:

(שייך לדף ח) ושוין שאין משיח מביא אשם תלוי דכתיב ביה על שגגתו אשר שגג. מי שחטאו בשגגת מעשה לחודה מייתי אשם תלוי. יצא משיח שחטאו בשגגת מעשה עם העלם דבר. אתמהי' משיח חטאו בשגגה הוא. פי' בעבודת כוכבים לרבי אלא אימא מי שכל חטאו בשגגת מעשה לחודה. יצא משיח דבעי בשאר מצות העלם דבר. אקשינן מכדי כל חטאו בשגגה כתיב. ופרקינן אין דא"כ נכתוב על שגגתו לחודה. אשר שגג למה לי. אלא הכי קאמר מי שכל חטאו בשגגה יצא זה שאין כל חטאו בשגגה:

מתני' אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וכן המשיח. ולא בעבודת כוכבים אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת:

מנא הני מילי דתנו רבנן רבי אומר נאמר כאן ונודעה החטאת אשר חטאו עליה. ונאמר להלן לצרור לגלות ערותה עליה מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כאן כן וכן המשיח דכתיב לאשמת העם הרי משיח כצבור יחיד ונשיא אתי' מצות מצות. פירוש כתיב בצבור ועשו אחת מכל מצות ה' ובנשיא כתיב ועשה אחת מכל מצות ה' וביחיד כתיב בעשותה אחת ממצות ה'. ובעבודת כוכבים אתיא מעיני מעיני יחיד ונשיא ומשיח. אמר קרא ואם נפש אחת כולן נפש אחת הן וילמוד תחתון מעליון:

אקשינן. ורבנן דמפקי האי עליה דאחות אשה לדרשא אחרינא בתחלת יבמות מנא להו דאין חייבין אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ופרקינן נפקא להו מדמקרי. ס"א מדמתני ליה רבי יהושע בן לוי לבריה תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את וגו' מפורש בתחלת פרק חלק דהאי מגדף עובד עבודת כוכבים הוא. ותניא בספרי רבי ישמעאל אומר בעבודת כוכבים הכתוב מדבר שנאמר כי דבר ה' בזה. שביזה דבור ראשון שנאמר למשה מפי הקב"ה אנכי ה' אלהיך ולא יהיה לך. הוקשה כל התורה כולה לעבודת כוכבים מה עבודת כוכבים דבר שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת והכי תניא בספרא אשר לא תעשינה יכול דברים שחייבין על זדונם כרת ודברים שאין [חייבין] על זדונם כרת. ת"ל תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה. הרי כל העושה בשגגה כעבודת כוכבים. מה עבודת כוכבים מיוחדת מעשה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת אף כל מעשה שחייבין על זדונם כרת ועל שגגתן חטאת.

אשכחן יחיד נשיא ומשיח בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצו' צבור בעבוד' כוכבים מנ"ל אמר קרא ואם נפש:

כדתניא רבי אומר לפי שמצינו בעבודת כוכבים שחלק הכתוב בין מרובין ליחידין מרובין בסייף לפיכך ממונם אבד פירוש אנשי עיר הנדחת. יחידין בסקילה לפיכך ממונם פלט יכול נחלוק בקרבנותיהם [ת"ל תורה אחת] פי' בשגגת מעשה לחודה בלא הוראה שוה דכל חד וחד בין יחיד בין רבים מייתי שעירה. ופירשנו בפרק הא' של זו המסכת כי כל ישראל אם עשו בלא הוראה כל חד וחד מייתי קרבן יחיד והיינו דקא (סמיך) [משוי להו] הכא. אבל בענין הוראת ב"ד לא מיירי כלל:

מתקיף לה רב חלקי' מהגרוניא. ס"א רב חייא מהגרוניא אלא טעמא דכתב רחמנא תורה אחת הא לאו הכי הוה אמינא חלוקין הן וכי שגגו רבים במעשה בלא הוראה קרבנם חלוק מהיחיד. דבר זה אי אפשר על הדעת שאין שום קרבן שיחייבו בו מאי נייתי פר צבור בשאר מצות הוא דמייתי ליה פירוש בהוראה. נייתו פר ושעיר צבור בעבודת כוכבים הוא דמייתו להו. פירוש בהוראה. לייתו שעיר. פי' דעדיף משעירה. כדמפרש בספרא דשעירה לא אתיי' קרבן צבור. נשיא בשאר מצות הוא דמייתי ליה. פירוש בשגגת מעשה לחודיה.

מאי אייתר לך שעירה יחיד נמי קרבנו. ומהדרינן אצטריך סד"א צבור בעבודת כוכבים. פירוש בהוראה מייתו פר לעולה ושעיר לחטאת הני דעבוד בשגגת מעשה [לייתו אפכא] פירוש לייתו שעיר לעולה ופר לחטאת (וצבו') [א"נ] צריכין קרבן אחר ואין להם תקנה קמ"ל:

אמר ברוך ראיתי שכתב רב האי גאון זצ"ל אנו אומרים כי מדרש רבי בענין תורה אחת לא יתכן שהרי חלק הכתוב בין מרובין ליחידים גם בקרבן עבודת כוכבים שהרי יחידים מביאין שעירה וצבור שהן ב"ד מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת. וכיון שפירש הכתוב וחלק לא הוה סלקא אדעתין שחייבין אנו לחלוק חלוקה אחרת כדי שיהא צריך לאשמעינן תורה אחת. ור' נסים ב"ר יעקב זצ"ל אתקפה ופירשה באנפא אחרינא כתבנוהי בתחלת פירוש דיבמות. ובין מר ובין מר לא עיילי סוגיא דשמעתא דלא סברי דאיכא הפרש ברבים בין הוראה בשגגת מעשה ובין מעשה לחודה ואי אפשר לדמויי קרבן צבור לעיר הנדחת. דקרבן צבור לא אתי עד דעבדי רוב הקהל. ואפי' לר' יהודה ור' שמעון [עד דעבד שבט א'] וקים לן בתחילת סנהדרין בין לר' יאשיה בין לר' יונתן דכל השבט שהודח לא עבדינן יתיה עיר הנדחת. כמה פרכי איכא (דבדידן למרי ליבא מאי) הוא והמכשלה הזאת תחת ידך אקשי' דכולי עלמא מיהת הני קראי.

פירוש הכתובין בפרשת שלח לך וכי תשגו וגו' בעבודת כוכבים הוא דכתיב מנא לן אמר רבא ואיתימא ר' יהושע בן לוי ואמרי לה כדי בלא חכם (סבר) [אחר] אמר קרא וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה. איזו היא מצוה ששקולה כנגד כל המצות כולן הוי אומר זו עבודת כוכבים התם תניא בספרי אשר דבר ה' אל משה מנין אתה אומר שכל המודה בעבודת כוכבים כופר בעשרת הדברות ת"ל אשר דבר ה'. ולהלן הוא אומר וידבר אלהים. אחת דבר. הלא כה דברי כאש. מנין אף במה שנצטווה משה ת"ל את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה. מנין אף במה שנצטוו הנביאים ת"ל מן היום אשר צוה ה'. מנין אף במה שנצטוו האבות ת"ל והלאה לדורותיכם. ומהיכן מתחיל המקום לצוות האבות. שנאמר ויצו ה' אלהים על האדם. (מנין) [מגיד] הכתוב שכל המודה בעבודת כוכבים כופר בעשרת הדברות. ובמה שנצטווה משה ובמה שנצטוו הנביאים ובמה שנצטוו האבות:

[דבי רבי] תנא את כל אשר [צוה ה' אליכם ביד משה וכתיב אשר] דבר ה' אל משה. איזו היא מצוה שהיא בדבורו של הקב"ה וצוה על ידי משה הוי אומר זו עבודת כוכבים פירוש דכתיב לא יהיה לך:

לענין ע"ז מצינו שחלק הכתוב בין יחיד למרובים שהיחיד בסקילה וממונו פלט וכן היחידים כגון עיר שהודחה מיעוטה ורבים בסייף וממונם אבד וזהו עיר הנדחת ר"ל שהודחה רובה יכול אף אתה תחלוק בקרבנותיהם בשגגת מעשה שאע"פ שאין שם פר של צבור הואיל ואין כאן אלא שגגת מעשה מ"מ הואיל ויש כאן שגגת רבים יהא קרבנם חלוק מקרבן היחידים תלמוד לומר אחת וכו' כלומר תורת כל מי שאינו מביא קרבן צבור בדין אחד הוא ואין חלוק בהם בין יחיד לרבים אלא הכל כיחידים:

הכופר בע"ז הרי הוא כמודה בכל התורה שזהו יתד שהכל תלוי בו בפירוש אמרו וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה בע"ז הכתוב מדבר איזו היא מצוה ששקולה כנגד כל המצות הוי אומר זו ע"ז ומה שאמרנו בכאן אידו היא מצוה שהיא תחלה זו ע"ז לא שדבור לא יהיה הוא הראשון כמו שדימו רבים אלא אף דבור אנכי הוא אזהרה על ע"ז שהרי הכפירה במציאותו ית' וההאמנה בזולתו הכל ע"ז וכן שהכפירה במציאותו הוא סבה לעבוד הגלולים ויתר כל צבא השמים:

מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת. תימה מנ"ל דבאחות אשה מייתי חטאת בשגגה הא אכתי לא קי"ל דדבר שחייבין על זדונו כרת שמביא על שגגתו חטאת. וי"ל דהא דקאמר על שגגתו חטאת לאו דוקא. אלא אגב סיפא דתני ועל שגגתו חטאת תנא נמי ברישא. וה"פ מה עליה האמור באחות אשה בדבר שזדונו כרת אף עליה האמור בחטאת בדבר שזדונו כרת נאמר שמביא על שגגתו חטאת. ועי"ל דעל שגגתו חטאת דרישא נמי דוקא משמע דג"ש עליה עליה לא אצטריך אלא למעוטי דאין מביא חטאת אלא על דבר שזדונו כרת. דאי לאו ג"ש ה"א דעל כל חטא שיחטא יביא קרבן. הלכך מפרשי' שפיר מה להלן באחות אשה זדונו כרת ושגגתו חטאת. דממילא הוה אמרי' דעל כל חטא מביא חטאת. אף עליה האמור בקרבן דוקא על זדונו כרת:

מאי נייתי פר צבור בשאר מצות הוא דמייתו. ופשוט ליה לתלמודא שאין לנו לבדות קרבן חדש שאין מתכפרין בו בשום מקום על עבירה. והמ"ל הכי [מאי] נייתי נייתי קרבן הבא על עבירה במקום אחר הא אינם חלוקים בקרבנותיהם. וקרבן חדש שאין מתכפרים בו בשום מקום על עבירה א"א להביא:

גמרא הא קמשמע לן דעד דאיכא כל חטאו בשגגה ורבנן מי שחטאו בשגגה יצא משיח שאין חטאו בשגגה לא בעבודת כוכבים ולא בשאר מצות אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה מתני' אין כו' כצ"ל כנראה מפרש"י:

שם יחיד נשיא משיח מנלן אמר קרא ואם וגו' כו' יחיד נמי היינו קרבנו איצטריך סד"א צבור כו' כצ"ל מתוך הסוגיא דפ' קמא דיבמות ע"ש:

שם דכ"ע מיהת כו' בעבודת כוכבים הוא דכתיבי מאי משמע כו' אע"ג דסיפיה דענינא בפרשת שלח לך תורה אחת יהיה לכם וגו' פסיקא ליה דבעבודת כוכבים הוא דכתיב כפרש"י לעיל דתניא בספרי רש"א בעבודת כוכבים הכתוב מדבר שנאמר כי דבר ה' בזה שבזה כו' מ"מ אהנהו קראי דבריש הפרשה בעי הכא מנלן דבעבודת כוכבים הוא ודו"ק:

שם דבי רבי תנא וכי תשגו ולא תעשו בעבודת כוכבים הכתוב מדבר א"ק אשר דבר ה' אל משה וכתיב אשר צוה ה' אליכם ביד משה איזו מצוה כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה כתיב כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה דמשמע שצוה על ידי משה וכתיב אשר דבר ה' דמשמע שהיא כו' כצ"ל לפי גירסת המזרחי פרשת שלח ע"ש וקצת נראה כן דמסיפא דענינא דבר ה' בזה כפרש"י שלפנינו ליכא למילף מידי ארישא דפרשה כמו שכתבנו לעיל:

ד"ה אין "ד ועוד דבאשמות אין בם דין הע"ד דחייבין כו' על המזיד כשוגג. עמש"כ לעיל (ז) ע"ד בס"ד:

רש"י ד"ה א"ק בפרשה ויקרא ואם נפש. כצ"ל:

רש"י ד"ה צבור מנלן וילמד מתחתון מואם נפש. כצ"ל:

בא"ד אף צבור כו' בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות. ביבמות איתא דילפינן שא"מ מן מעיני מעיני:

תד"ה ויחיד דא"ק ה"נ המ"ל כו' מצות מצות כו' ועשתה אחת מכל מצות כו'. לשון המקרא הוא בעשותה אחת ממצות ואיכא למימר דנין מצות ממצות וא"ד ממצות מן מצות (ועמש"כ לקמן ע"ב בקושיית המהרש"א) תדע דלא יליף עבודת כוכבים ג"כ מצות מצות וע"כ משום דבעבודת כוכבים כתיב המצות אך בזה כ' התוס' טעם אחר ביבמות (ט) אבל תימה שלא הביאו הגמרא דשם דיליף באמת גם יחיד מצות מצות:

יצא זה שאין חטאו בשוגג כו'. צריך להגיה יצא זה שאין כל חטאו בשגגה כו':

דעד דאיכא כל חטאו בשגגה לא בע"א ולא בשאר מצות כו'. ערבוב דברים רואה אני כאן וצריך להגיה דעד דאיכא כל חטאו בשגגה ורבנן מי שחטאו בשגגה יצא משיח שאין חטאו בשגגה לא בע"א ולא בשאר מצות אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה מתניתין אין ב"ד חייבין כו':

אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר שזדונו כרת כו'. בפ"ק דיבמות מייתי כל הסוגיא דהכא וכתבו שם התוספות אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת למעוטי חייבי לאוין ועל שגגתו חטאת למעוטי פסח ומילה דלית בהו חטאת כדתנן בפ"ק דכריתות ולא בע"א אלא בדבר שזדונו כרת למעוטי מגפף ומנשק ושגגתו חטאת למעוטי דבר שאין בו מעשה ע"כ ומה שיש לדקדק בזה אפרש בסמוך:

מה להלן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. אגב שיטפיה נקט לישנא דמתני' שהרי לא קים ליה דשגגתו חטאת באחות אשה אלא מכאן ונודעה החטאת אשר חטאו עליה כדאיתא בפרק קמא דיבמות:

לאשמת העם הרי משיח כצבור. תימה אמאי לא קאמר דאתיא מצות מצות ושמא י"ל דלאשמת העם עדיף טפי דמפורש בהדיא דאשמת משיח כאשמת העם והא ודאי עדיף מג"ש ועוד דליכא לאקשויי אמאי לא ילפינן בג"ש דהא אין אדם דן ג"ש מעצמו אלא א"כ קבלה מרבו ודלמא הכי גמרי בהדיא מרביה דנשים ילפינן בג"ש דמצות מצות אבל משיח לא גמרי לה מרביה ומיהו תימה רבתי בעיני למה לא יליף נמי יחיד מצבור עצמו מג"ש מצות מצות כדיליף נשיא ומאי איצטריך למילף יחיד מנשיא מן ואם נפש וי"ו מוסיף על ענין ראשון וליכא למימר הכא דלא קבלה מרבו שהרי בפ"ק דיבמות תני בהדיא יחיד ונשיא אתיא מצות מצות וכן אמרו בהדיא בפרק בתרא דכריתות וצריך עיון:

יחיד אמר קרא ואם נפש וילמד כו'. וא"ת אמאי לא קתני המשנה וכן הנשיא והיחיד כדקתני וכן המשיח וי"ל דלא איצטריך למתני וכן הנשיא ויחיד משום דקתני להו לקמן במשנה והא דקתני וכן המשיח אע"ג דקתני ליה לקמן במשנה היינו משום דאיצטריך למתני כל הדברים שהמשיח שוה לב"ד כדפירשתי לעיל במשנה אין חייבין אלא על העלם דבר כו':

לפי שיצאת ע"א לדון בעצמה. פי' ע"א היתה בכלל כל המצות שהצבור מביאין עליה פר והרי הכתוב מוציאה מכללם לידון בפר לעולה ושעיר לחטאת:

נאמר כאן מעיני ונאמר להלן מעיני כו'. תימה אמאי לא קאמר דאתיא מצות מצות ושמא י"ל דרבי אצטריך כל המצות דכתיב גבי ע"א כדדריש לקמן איזה היא מצוה שהיא שקולה ככל המצות הוי אומר זו ע"א:

וילמוד תחתון מן העליון. וא"ת תיפוק ליה דכתיב התם כרת בהדיא כדדרשי רבנן בסמוך וי"ל דלרבי ההוא כרת במברך את השם כתיב דהכי כתיב את השם הוא מגדף ונכרתה ובפרק מי שהיה טמא אית ליה לרבי דמגדף היינו מברך את השם כן כתבו התוספות בפ"ק דיבמות. ולי נראה אי משום הא לא איריא שהרי ר"ע נמי אית ליה בפ"ק דכריתות דמגדף היינו מברך את השם ואפילו הכי דריש הוא בפרק כלל גדול כדדרשי רבנן בסמוך הוקשה כל התורה כו'. ואף לפי מה שפירשו התוספות שם דלישנא דנקט הוקשה כל התורה כולה לע"א אליבא דרבנן דר"ע נקט כן אבל לר"ע אית לן למימר דהוקשה כל התורה כולה למברך את השם כו'. מלבד שהוא דוחק גדול לפרש כן אכתי קשה למה לא יליף רבי נמי כדדריש ר"ע דהוקשה כל התורה כולה למברך את השם שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת אם לא שאנו רוצין לומר דרבי סבירא ליה כר"ע בחדא ופליג עליה בחדא סבירא ליה כר"ע דמגדף היינו מברך את השם ופליג עליה בחדא דאלו ר"ע סבר דמגדף מביא חטאת ורבי סבר כחכמים דפליגי עליה ואמרו שאינו מביא חטאת שנאמר תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה יצא מגדף שאינו עושה מעשה וזה טלאי ע"ג טלאי. לכן נראה לי דלישנא הוקשה כל התורה כולה לע"א כו' דנקט בפרק כלל גדול אליבא דרבי עקיבא עצמו נקט דאע"פ שהוא פירש דהמגדף במברך את השם קא מיירי ולא בע"א מ"מ הרי כתיב אח"כ כרת בהדיא גבי ע"א דכתיב כי דבר ה' בזה וגו' הכרת תכרת הנפש ההיא וסבר לה ר"ע כרבי ישמעאל דאמר בפרק חלק כי דבר ה' בזה זה העובד ע"א כו' וכאלו אמר את ה' הוא מגדף ונכרתה וגו' וכי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא וכן פרש"י בהדיא בחומש והא דלא יליף רבי ג"כ כמו ר"ע הוקשה כל התורה לע"א כו'. י"ל משום דלא קבלה מרבו להך היקש וכשם שאין אדם דן ג"ש מעצמו אלא אם כן קבלה מרבו הוא הדין היקש וכל המדות חוץ מקל וחומר בלבד כדפרש"י בפרק לולב הגזול:

אלא לרבנן דמפקי לה לעליה לעריות וצרות. פי' לענין אם נפלה לפניו ליבום אחת מן העריות שהיא וצרתה וצרת צרתה לעולם פטורות:

דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת מנא להו. וא"ת כולא מילתא תיפוק ליה מעליה דג"ש נתנה לידרש לכל מילי כבר תירצו התוספות ספ"ק דיבמות דעליה דכתיב גבי אחות אשה וגבי חטאת לאו מופנה וההוא דיבום מופנה ור"ת אומר דאפילו אי מופנה ההיא דאחות אשה כיון דההוא דחטאת לאו מופנה שבקינן ליה למופנה מצד אחד ודרשינן ממופנה משני צדדים כדאמרינן בהמפלת:

מה להלן ע"א שחייבין על זדונו כרת. וא"ת ואימא מה ע"א שחייבין על זדונו סקילה כבר תירצו התוספות בפ"ק דיבמות וביומא בפרק יום הכפורים דלא גמרינן אלא מה דכתיב בההוא קרא דלא כתיב התם אלא כרת דקסבר מגדף היינו עובד ע"א והכי נמי לרבנן דלא גמרי מה ע"א שיש בה לאו וכרת לא בעו לאו כיון דלא כתיב בההיא פרשה תדע דבפרק בתרא דמכות ממעט פסח ומילה מקרבן בשוגג משום דבעינן דומיא דע"א דאמר רחמנא לא תעביד והני קום עשה נינהו ולא ממעט להו משום דלית בהו לאו כמו בע"א ומיהו לרבי דנפקא ליה חטאת מעליה בעי לאו וכרת כמו באחות אשה אתי שפיר דבשבועות דריש רבי דבפורק עול ומפר ברית ומגלה פנים אית בהו כרת ולא חשיב להו בהדי ל"ו כריתות משום דלא אשכחן בהו לאו ורבנן לית להו כרת בפורק עול ומפר ברית ומגלה פנים אלא מוקמי שלש כריתות בע"א בסוף פרק ארבע מיתות עכ"ל. ולפי דבריהם אפשר לומר הא דלא קתני המשנה אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר שזדונו לאו וכרת כו' כדאיתא בתורת כהנים בפרשת ויקרא וכן פרש"י בחומש משום שהמשנה אתיא כרבנן דלא בעו לאו ואע"ג שפירשו התוספות דנקט ועל שגגתו חטאת למעוטי פסח ומילה דלית בהו חטאת כו' י"ל דלא אימעט להו משום דלית בהו לאו אלא מטעם שאמר בפרק בתרא דמכות שהבאתי ולהכי קאמר בסמוך דרבי מפיק ליה הא דריב"ל לכדתניא לפי שמצינו שחלק הכתוב כו' ולא אמר דמפיק ליה הא דריב"ל למעוטי פסח ומילה דלית בהו חטאת כדאיתא בפרק בתרא דמכות ובפ"ק דכריתות והוא משום דרבי בעי לאו וכרת והארכתי בזה בפ"ק דכריתות. ומיהו מה שכתבו התוספות והכי נמי לרבנן דלא גמרי מהע"א שיש בה לאו וכרת לא בעו לאו כו' קשה לי מה דיוק הוא זה שהרי הם עצמן כתבו דרבי דנפקא ליה חטאת מעליה בעי לאו וכרת ואפילו הכי לא גמר רבי מה אחות אשה דבר שזדונו לאו וכרת אלא מאי אית לך למימר דרבי אגב שיטפיה נקט לישנא דמתניתין כמו שכתבתי לעיל לענין ושגגתו חטאת הכי נמי יש לומר לרבנן דנקטי לישנא דמתניתין וצריך עיון:

יכול נחלוק בקרבנותיהן ת"ל תורה אחת כו'. האי שמעתא קשיא להו לרבוותא וקא הוו בה טובא ולא סלקא להו כל עקר איכא מנייהו מאן דאמר כי מדרש זה דרבי בענין תורה אחת לא יתכן שהרי חלק הכתוב בין מרובים ליחידים גם בקרבן ע"א שהרי יחידים מביאין שעירה וצבור שהן ב"ד מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת וכיון שפירש הכתוב וחלק לא הוה סלקא דעתיה שצריכין אנו לחלוק חלוקה אחרת כדי שיהא צריך דנשמעיה תורה אחת. ואיכא מינייהו מאן דפירשה וכיון דחזא דלא סלקא ליה כהוגן אמר ליכא למפתר בה טפי מן הכין. ואיכא מנייהו מאן דפירקה לההיא קושי' וקאמר הכי ודאי שהמקרא חלק בין יחידים למרובים בקרבן ע"א דכתיב וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה וגו' וכתיב והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעולה ואם נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת ביחיד הוא דחלק הכתוב דכתיב ואם נפש אחת אבל ביחידים לא חילק והאי דקתני בברייתא יכול נחלוק בקרבנותיהן לאו על יחיד דחלק ביה קרא קאמר אלא על יחידים שהם רבים ומאי ניהו עיר שהודח מיעוטא שהן בסקילה כיחיד וקאמר האי תנא שחלק הכתוב בעיר הנדחת בין מעוט העיר שהן יחידים לרוב העיר שהן מרובים ואלו בסקילה וממונן פלט ואלו בסייף וממונן אבד ולענין קרבן לא חלק הכתוב אלא בין נפש אחת למרובים אבל באלו מיעוט העיר במיתתן חילק יכול הואיל וחלק במיתתן לדונן כיחיד בסקילה יכול נחלוק נמי בקרבנותיהן ולא יביאו קרבן צבור ת"ל תורה אחת אלו הן תורף דבריו של מפרש זה (הגה"ה ואני יגעתי ומצאתי כתוב פירוש זה בספר אבן העזר שחיבר ראב"ן. ע"כ הגה"ה) וקאמר דליכא בה קושיא. וכד מעיינת בה בשמעתא אליבא דהאי פירושא משכחת לה כולה קושיא חדא דהאי תורה אחת בענין יחיד כתיב ולא בענין צבור ואם כן להאי פירושא הוה ליה האי תנא מהדר אצבור וקנסיב ליה קרא דיחיד ועוד אי האי תנא איחידים קא מהדר דלייתו קרבן צבור אמאי קאמרינן מאי לייתו לייתו פר לעולה ושעיר לחטאת צבור בע"א הוא דמייתי דשמעת מיניה דהני לאו ציבורא נינהו ולא אפשר דנייתו האי קרבן ולאו הכין הוה אבעי ליה למימר לייתו פר לעולה ושעיר לחטאת צבור נמי היינו קרבנו וליכא חלוקא בקרבן דידהו מקרבן צבור ותו כי אמרינן ואלא מאי שעירה אמאי פרכינן יחיד נמי היינו קרבנו לאו הכין הוה ליה למימר האי יחיד בע"א הוא דמייתי ולא אפשר להני יחידים לאתויי קרבן יחיד כדפרכינן בכולהו ועוברת מן כל דין היכי מייתי בין הני ובין הני קרבן צבור והא קיימא לן דלא מייתי קרבן צבור אלא צבור שעשו בהוראת ב"ד דכתיב והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ואמרו רבנן נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה מה עדה האמורה להלן עד שיהיו כולן ראויין להוראה אף עדה האמורה כאן עד שיהיו כולן ראויין להוראה ותנן נמי הורו ב"ד ועשו כל הקהל או רובן על פיהם מביאין פר ובע"א מביאין פר ושעיר וכו' ותנן נמי הורו ב"ד של אחד מן השבטים ועשה אותו שבט על פיהם אותו שבט חייב ושאר שבטים פטורים דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אין חייבין אלא על הוראת ב"ד הגדול שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו לא עדת אותו השבט ואע"ג דהאי קרא בשאר מצות הוא דכתיב הא קא גמרינן מעיני מעיני בג"ש אלא האי פירושא ודאי פירושא פריכא הוא ולאו דסמכא הוא והכין פירוש מצינו שחלק הכתוב בין יחידים למרובים שהיחידים בסקילה וממונן פלט ומרובים בסייף וממונם אבד יכול כשם שחילק במיתתן של מרובין ועשא' בסייף כך נחלוק בקרבנותיהן ולא יביאו קרבן היחידים שהיא שעירה ת"ל תורה אחת יהיה לכם וגו' כלומר תורה כל מי שאינו מביא קרבן צבור בהוראה אחת היא ואין בה חלוקה אלא הכל מביאין קרבן יחיד שהיא שעירה והאי הוא פירושא דהאי ברייתא ואתקיף לה רב חלקיה מהגרוניא טעמא דכתב רחמנא תורה אחת הא לאו הכי הוה אמינא נחלוק קרבן הני מרובים מקרבן יחיד מאי לייתו לייתו פר משיח בשאר מצות הוא דמייתי לייתו כשבה יחיד בשאר מצות הוא דמייתו לייתו שעיר נשיא בשאר מצות הוא דמייתי לייתו פר לעולה ושעיר לחטאת צבור בע"א הוא דמייתו ואי אפשר לאלו שיביאו קרבן צבור דלא מייתו קרבן צבור אלא צבור שעשו בהוראת ב"ד כדפרשינן אבל עיר הנדחת וכיוצא בהן לא ואלא מאי לייתו לייתו שעירה כלומר מה נשאר לנו מן הקרבנות שאפשר להן שיביאו שעירה יחיד נמי היינו קרבנו ואלא לא חלקנו בקרבנותיהן כלום אי אתה מוצא דרך לעשות חלוקה בקרבנותיהן ואם כן לרבי למה הוצרך הכתוב לומר תורה אחת ופרקינן איצטריך הואיל וצבור בהוראה מייתו פר לעולה ושעיר לחטאת הני מרובים דעיר הנדחת לייתו איפכא או שנאמר צריך ואין לו תקנה קא משמע לן תורה אחת יהיה לכם לומר לך שתקנתן בקרבן יחיד ואין אתה חולק בקרבנותיהן האי הוא פירושא דהאי שמעתא ופירושא ברירא ונהירא הוא וליכא בה קושיא כלל ולא ספק ע"כ לשון הרי"ף בפרק קמא דיבמות:

ניתו פר צבור בשאר מצות הוא דמייתי. קסבר כיון שחלקם מכל חייבי מיתות ב"ד דממון פלט חלקינן להו מכל מתכפרים וקשיא דלייתו כבש או איל ואפילו איכא שום מתכפר דמייתי מ"מ הוה ליה לאקשויי כן כתבו התוספות בפרק קמא דיבמות:

ואמרי לה כדי. בהרבה מקומות רגיל רש"י לפרש שם ת"ח הוא ואית דאמרי איכא מאן דאמר להא מילתא בלא גברי אלא סתמא קאמר לה:

איזו היא מצוה שהיא שקולה כנגד כל המצות כו'. איכא למידק דילמא את כל המצות בשגגת כל המצות כולן הכתוב מדבר. וי"ל דאי אפשר לומר כן דהא כתיב בה והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה אלמא בשגגת מצוה אחת הכתוב מדבר ולא בשגגת כל המצות. גם אי אפשר לומר שבשגגת איזה מצוה שתהיה קמיירי דכא את כל המצות האלה כתיב דמשמע דהמצוה הזאת היא ככל המצות:

דבי רבי ישמעאל תנא אמר קרא אשר צוה ה' אליכם ביד משה איזו היא מצוה שהיא בדבורו של הקב"ה כו'. אין ספק שיש כאן טעות דלוג סופר שהרי לא מפיק האי דרשה מקרא אשר צוה ה' אליכם ביד משה בלבד וראיתי בס"א דגורסין כך דבי ר' ישמעאל תנא אמר קרא אשר דבר ה' אל משה וכתיב את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה איזו היא מצוה שהיא בדבור הקב"ה וצוה ע"י משה הוי אומר זו ע"א דתני דבי רבי ישמעאל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ופרש"י ז"ל כתיב את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה דמשמע שצוה ע"י משה וכתיב את אשר דבר ה' דמשמע שהיתה בדבורו של הקב"ה כלומר ששמעו ישראל מפיו כשדבר למשה איזו היא מצוה שהיתה בדיבורו של הקב"ה והיתה גם ע"י משה הוי אומר זו ע"א דאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום דהיינו ששמעו אותם בדבורו של הקב"ה וגם צוה בה ע"י משה במקומות הרבה כגון לא תשתחוה לאל אחר דלא שמעו אותו אלא מפי משה ע"כ וכן עקר ולא כמו שנמצא כתוב בפרש"י שלפנינו וכתיב כי דבר ה' בזה דמשמע שהיה בדבורו של הקב"ה כו' כי הפסוק כי דבר ה' בזה לא כתיב אצל את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה אלא בסוף פרשת ואם נפש אחת וגו' ועוד שהרי בספרי ובפרק חלק יליף רבי ישמעאל דבע"א הכתוב מדבר מפסוק כי דבר ה' בזה לחוד בלי פסוק זה אשר צוה ה' אליכם ביד משה וכך אמרו שם רבי ישמעאל אומר בע"א הכתוב מדבר שנאמר כי דבר ה' בזה שבזה על דבור הראשון שנאמר למשה מפי הגבורה אנכי ולא יהיה לך וגו' פירוש הדבור הראשון שהוא אנכי ולא יהיה לך הוא הראוי שיקרא דבר ה' מפני ששמעו אותו ישראל מפיו אבל שאר כל המצות אע"פ שהן דבר ה' לא שמעו אלא מפי משה:

הגהה אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום יצא לו כיון שהן נאמרין בלשון מדבר בעדו משמע שהמדבר היה השם בעצמו ובכבודו והשאר נאמרין בלשון נסתר משמע ששמעום מפי משה אבל קשה שהרי כתיב עשרת הדברים אשר דבר ה' אליכם מתוך האש הרי משמע שכל עשרת הדברות שמעו מפי הגבורה. וראיתי פירושים שונים ליישב מאמר זה והמחוור בעיני הוא מה שפי' הגאון מהר"א ז"ל במעשי ה' וז"ל ודאי שכל עשרת הדברות כולם שמעו הדברים ממש מפי הקב"ה אות באות ויתיישבו כל הכתובים וגם מאמרם ז"ל שאמרו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ואמשול לך משל שכאשר מלך עצום ונורא יצוה לאדם לאמר עשה כך וכך אין ספק שהאיש ההוא מגודל מוראו יהיה חרד ונרתע לאחוריו אבל אם המלך ההוא יאמר למשנה שלו אמור לפלוני שיעשה כך וכך אם היות שפלוני ההוא שומע דברי המלך הנורא ההוא מאחורי הגדר ושמצותו למשנה היא עליו עכ"ז כיון שדבורו הוא עם משנהו לא עמו לנוכח לא תמשך כל כך מורא וחרדה. והנה הענין היה שבתחלה השמיעם הקול העצום והנורא ההוא עד שיתפרסם להם שאי אפשר לקול אשר כזה להיותו נמשך משום נברא מן הנבראים ולכן אמרו את קולו שמענו מתוך האש שלא יתכן שיאמר האדם קולו של ראובן שמענו אם לא היה מכיר בקולו קודם לכן ולפיכך השמיעם קול ההברה לבד כדי שיכירו את קולו היותו באותה ההפלגה מן העוצם ואח"כ בחתוך דברים אות באות אמר להם לנוכח לא ע"י משה השני דברות דהיינו אנכי ולא יהיה לך וזהו שאמרו רז"ל מפי הגבורה שמענום ר"ל פה אל פה לנוכח וכאשר אמרו דבר אתה עמנו ונשמעה הנה אמר למשה הדברות האחרות והם שומעין כל עשרת הדברות בחתוך הדברים ברורים מפיו של הקב"ה אבל השמונה לא היה מדבר עמהם לנוכח וזהו שנאמר כאן למען ישמע העם בדברי עמך שהכוונה לומר שכשאדבר עמך והם ישמעו הדברים ולא יחרדו אבל ישמעו היטב כיון שאני מדבר עמך באופן שהדבור באמצעות משה היה כדי שישמעו הדברים מפיו של הקב"ה יותר בביאור בלתי מבוכה מחמת היראה וזהו שנאמר גם בך יאמינו שכאשר ישמעו שאני אומר לך ואתה ציר נאמן אומר להם הדברים כפי מה שאני אומרם לך יכירו בנאמנותך אחרי שישמעו ממש הדברים מפיו יתברך כשידבר עם משה. וזהו שאמרו במכילתא כל דבור ודבור היה משיבו להם שר"ל עם היות שהם כבר היו שומעין הדבור מפיו של הקב"ה שהיה אומר למשה כבר היה משיבו להם שנית כי לא יפול לומר משיבו אם לא שמעו הדבור קודם ובדרכנו זה יצדק מה שכתוב עשרת הדברים אשר דבר ה' אליכם מתוך האש שכל עשרת הדברות שמעו עכ"ל:

רש"י ד"ה אין ב"ד חייבין וכו' ואם הורו בדבר שחייבין אשם ודאי פטורין וכו' ועוד דבאשמות וכו' אשם ודאי על המזיד וכו'. קשה דאשם מעילות אינו בא רק על השוגג דד' מביאין על הזדון כדתנן רפ"ב דכריתות ולא אשם מעילות. חידושים כ"י מהרב מהר"ר יוסף בר אשר הנזכר:

אף כאן שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת. הקשה הגאון מהר"ל מפראג דבן י"ג עד בן ך' דאינו בר כרת אמאי מייתי חטאת. וכבר עמדו בזה הרבנים הגאונים מהר"ד אופנהיים והרב חוות יאיר ומהר"ר צבי בתשובותיו סימן מ"ט. וגם אני בעניותי כתבתי בזה בשערי דף ע"ב בס"ד. וראיתי לכתוב אשר כתבתי בעניותי דרך דרש בקונטריס כסא דוד דרוש ט' ושם נאמר מה שפירש הרב זרע ברך ח"ג פרשת וירא במשז"ל לא מתו בני אהרן אלא בשביל שאמרו ישראל לא ירדה השכינה למטה כיון שמתו נדב ואביהוא ידעו ששרתה השכינה למטה. והוא תמוה. ופירש במ"ש הרב עשרה מאמרות כשהשכינה למעלה אינו מעניש עד בן כ'. וכשהיא למטה הרי היא כב"ד של מטה ונענש מבן י"ג וכתב ילקוט ראובני דבני אהרן לא היו בני ך' ומזה ידעו שירדה השכינה למטה זהו תורף דברי הרב זרע ברך. ואני בעניי כתבתי שם והשתא ניחא קושית מהר"ל מפראג איך בן י"ג עד בן כ' דאינו בר כרת מייתי חטאת ולפי האמור לק"מ דבזמן שבית המקדש קיים אשר שם יזבחו זבחי צדק היתה השראת שכינה ובן י"ג איתיה בכרת נמי. אכן לא פניתי עתה לחזות בנועם דברי הרמ"ע בשרשם אינהו ואביזרייהו: