|
טקסט הדף מנוקד
בּוֹדֵק סַכִּין וְנוֹתֵן לוֹ וּמוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ אֲבָל לֹא בָּדַק וְנָתַן לוֹ לֹא יִשְׁחוֹט וְאִם שָׁחַט בּוֹדֵק סַכִּינוֹ אַחֲרָיו נִמְצֵאת סַכִּינוֹ יָפָה מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ וְאִם לָאו אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ
חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא שֶׁמָּא יִשְׁהוּ שֶׁמָּא יִדְרְסוּ וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ אַהֵיָיא אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן עֲלַהּ קָאֵי וְאִם שָׁחֲטוּ מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא אַיִּשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד אִי דְּבָדַק סַכִּין וְנוֹתֵן לוֹ הָא אָמְרַתְּ שׁוֹחֵט לְכַתְּחִלָּה אֶלָּא דְּלֹא בָּדַק אִי דְּאִיתֵיהּ לְסַכִּין לִיבְדְּקֵיהּ הַשְׁתָּא וְאִי דְּלֵיתֵיהּ לְסַכִּין כִּי אֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתוֹ מַאי הָוֵי דִּלְמָא בְּסַכִּין פְּגוּמָה שָׁחֵיט קַשְׁיָא רָבִינָא אָמַר הָכִי קָתָנֵי הַכֹּל שׁוֹחֲטִין הַכֹּל מוּמְחִין שׁוֹחֲטִין מוּמְחִין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוּחְזָקִין בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁיּוֹדְעִין בּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה אֲבָל אֵין יוֹדְעִין בּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה לֹא יִשְׁחוֹט וְאִם שָׁחַט בּוֹדְקִין אוֹתוֹ אִם יוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ וְאִם לָאו אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא שֶׁמָּא יִשְׁהוּ שֶׁמָּא יִדְרְסוּ וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ אַהֵיָיא אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן עֲלַהּ קָאֵי וְאִם שָׁחֲטוּ מִבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא אַשֶּׁאֵין מוּמְחִין בְּבוֹדְקִין אוֹתוֹ סַגִּי דְּלֵיתֵיהּ לְקַמַּן דְּלִיבְדְּקֵיהּ וְאִיכָּא דְאָמְרִי רָבִינָא אָמַר הָכִי קָתָנֵי הַכֹּל שׁוֹחֲטִין הַכֹּל מוּחְזָקִין שׁוֹחֲטִין מוּחְזָקִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוּמְחִין בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁשָּׁחֲטוּ לְפָנֵינוּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְלֹא נִתְעַלֵּף אֲבָל לֹא שָׁחַט לְפָנֵינוּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים לֹא יִשְׁחוֹט שֶׁמָּא יִתְעַלֵּף וְאִם שָׁחַט וְאָמַר בָּרִי לִי שֶׁלֹּא נִתְעַלַּפְתִּי שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא שֶׁמָּא יִשְׁהוּ שֶׁמָּא יִדְרְסוּ וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ אַהֵיָיא אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן עֲלַהּ קָאֵי וְאִם שָׁחֲטוּ מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא אַשֶּׁאֵין מוּחְזָקִין וְהָאָמְרַתְּ בְּבָרִי לִי סַגִּי דְּלֵיתֵיהּ קַמַּן דְּלִישַׁיְּילֵיהּ רָבִינָא וְרַבָּה בַּר עוּלָּא כְּאַבַּיֵּי וְרָבָא וְרַב אָשֵׁי לָא אָמְרִי מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לְהוּ וְכוּלָּן כּוּלְּהוּ כְּרַבָּה בַּר עוּלָּא לָא אָמְרִי לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ הָכָא עִיקָּר אַדְּרַבָּה הָתָם עִיקָּר דִּבְקָדָשִׁים קָאֵי לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ הָתָם עִיקָּר וְהָכָא אַיְּידֵי דִּתְנָא טָמֵא בְּחוּלִּין תְּנָא נָמֵי טָמֵא בְּמוּקְדָּשִׁין טָמֵא בְּחוּלִּין גּוּפֵיהּ לָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת קֹדֶשׁ לָאו כְּקֹדֶשׁ דָּמוּ כּוּלְּהוּ כְּרָבִינָא לָא אָמְרִי לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר מוּמְחִין אִין שֶׁאֵין מוּמְחִין לָא רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר מוּחְזָקִין אִין שֶׁאֵין מוּחְזָקִין לָא לְעִלּוֹפֵי לָא חָיְישִׁינַן רָבָא לָא אָמַר כְּאַבַּיֵּי כִּי קוּשְׁיֵיהּ אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרָבָא הָתָם לָא נָגַע הָכָא נָגַע רַב אָשֵׁי לָא אָמַר כְּתַרְוַיְיהוּ קָסָבַר כּוּתִים גֵּרֵי אֲרָיוֹת הֵן אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרַב אָשֵׁי לָא סְבִירָא לֵיהּ הָא דְּרָבָא אֶלָּא רָבָא מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כִּשְׁמַעְתֵּיהּ לִדְבָרָיו דְּאַבָּיֵי קָאָמַר וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ תָּנוּ רַבָּנַן שְׁחִיטַת כּוּתִי מוּתֶּרֶת בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו אֲבָל בָּא וּמְצָאוֹ שֶׁשָּׁחַט חוֹתֵךְ כַּזַּיִת וְנוֹתֵן לוֹ אֲכָלוֹ מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ וְאִם לָאו אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ כַּיּוֹצֵא בּוֹ מָצָא בְּיָדוֹ רש"י
נמצאת סכינו יפה מותר. והיינו דיעבד דמתניתין: חוץ מחש''ו דאפילו. נמצאת סכינו יפה לא דאיכא קלקולא אחרינא שהייה דרסה חלדה דלא ידעי לאזדהורי בהו ודוקא אוכל לתיאבון אבל להכעיס אפילו נמצאת סכינו יפה לא דמועד לנבל בכוונה בידים: שוחט לכתחלה. אפילו בלא אחרים רואין אותו: ליבדקיה השתא. למה לי אחרים רואין: מאי הוי. הא לא בדקו הסכין: מומחין. ויודעין הלכות שחיטה: ואע''פ שאין מוחזקין. שלא שחטו לפנינו ג' פעמים לראות אם יש בהם כח שאינן מתעלפין בשחיטה שיבאו לידי שהייה או אין יודעין לאמן את ידיהם לכך: בד''א. דחשיבי מומחין שיודעין בו אלו המוסרים לו בהמה לשחוט מכירין בו ובדקוהו שיודע הלכות שחיטה: דאפי' דיעבד. ויודעין הלכות שחיטה לא דתמיד הם מוחזקים לקלקל שאין בהן דעת: מוחזקים. שראינו ששחטו כמה פעמים יפה ולא קלקלו: ואע''פ שאין מומחין. דלא ידעינן בהו שיודעים לומר הלכות שחיטה אם לא: נתעלף. לשון עייפות וחלישות הלב שאין יכול לראות מכת חרב וסכין אפילו בבהמה כמו תתעלפנה הבתולות (עמוס ח): אביי ורבא ורב אשי. לא מצו לתרוצי לעיל וכולן דמתניתין: אדרבה התם עיקר. ולא איבעי ליה למתנייה הכא: ודקאמר. איידי דתנא כו': לאו כקדש דמו. ואין חייב ליזהר בהו ופשיטא דשוחטין טמאים לכתחלה: מומחין הן. הלכך לא בעי למיבדקיה: כי קושייה. דאותביה מהמניח עובד כוכבים בחנותו: ואביי לא אמר כרבא. דיליף מהשומר את החנות דיוצא ונכנס לכתחלה: התם לא נגע. ההוא עובד כוכבים ביין בשעה שהוא פורש ממנו: הכא. בהמה זו ביד הכותי נתונה כהרף עין שוהה או דורס הלכך לא סמכינן איוצא ונכנס: לא סבירא ליה הא דרבא. דאמר דיהא ישראל מומר שוחט לכתחלה בבדיקת סכין: אלא רבא. כיון דאמר ישראל מומר מותר לכתחלה בבדיקת סכין: אמאי לא אמר כשמעתיה. אמאי לא אוקמיה מתניתין בישראל מומר ולכתחלה דקתני בבדק סכין ודיעבד דקתני בשלא בדק כדאוקמה רב אשי בתר שמעתיה דרבא: לדבריו דאביי. דלא ס''ל הא דרבא ואוקמה בכותי ואוקי לכתחלה בישראל עומד על גביו ואוקי דיעבד ביוצא ונכנס ואמר ליה רבא לדידך דלא סבירת לך במומר ומוקמת ליה הכי אפילו ביוצא ונכנס מצית לאוקומי לכתחלה ודיעבד אוקי בבא ומצאו ששחט: מותר. לכתחלה:
תוספות
בודק סכין ונותן לו. ולא חיישינן שמא ישהה וידרוס דלא שביק היתירא ואכיל איסורא ואפילו לא יאכל ממנה דחייש אלפני עור לא תתן מכשול אפי' אין אחר עומד על גביו ולא יוצא ונכנס אבל כותי יש לו דין אחר דאי ישראל יוצא ונכנס לא בעי בדיקת סכין דמרתת דלא מצינו בשום מקום גבי כותי שיהא צריך בדיקת סכין ואי אין ישראל יוצא ונכנס אפי' בדק סכין לא מהני דחיישינן שמא שהה ושמא דרס דלא חייש אלפני עור לא תתן מכשול ותימה דאמאי לא מהני נמי במומר יוצא ונכנס כמו בכותי דקאמר בסמוך אי דליתא לסכין כי אחרים רואין אותו מאי הוי וי''ל דישראל מומר לא מירתת דאין סבור שיבדקו הסכין אחריו לפי שהוא מחזיק עצמו כישראל לכל דבריו ואין להקשות דאמאי צריך לכתחלה לבדוק הסכין במומר ולהיות יוצא ונכנס גבי כותי יניחנו לשחוט לכתחלה ואחרי כן יבדוק הסכין או לכותי יתן כזית בשר וי''ל דחיישינן דלמא משתלי ואכיל כמו שפירש ר''ת גבי חרש שוטה וקטן דאין מוסרים להן חולין לכתחלה: ואם שחט בודקין אותו. ואע''ג דאיכא ברייתא לקמן (דף יב.) דסבר דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן גבי מצא תרנגולת שחוטה הא מייתי תנאי בתר הכי אע''ג דהתם דחי לה: דליתיה קמן דלבדקיה. תימה דמשמע הא איתא קמן ולא ידע אין שחיטתו כשרה אע''ג דאחרים רואין אותו דשחט שפיר ולקמן בפירקין (דף יב.) גבי הא דאמר רב נחמן ראה אחד ששחט אם ראהו מתחלה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור פריך אי דידע דלא גמיר פשיטא: אע''פ שאין מומחין. פירוש דלא ידעינן אי גמיר אי לא גמיר דאי ידעינן ביה דלא גמיר אפי' בדיעבד שחיטתו פסולה כדאמר רב יהודה לקמן (דף ט.) כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה כו': חולין שנעשו על טהרת קדש לאו כקדש דמו. האי טעמא הוה מצי למימר נמי ללישנא קמא: רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. ושוחטין אף לכתחלה אבל אין לפרש דדיעבד הוא דהויא שחיטתו כשרה אע''פ שאין אחרים רואין אותו ולא מצי לאוקומי מתניתין בהכי משום דקשיא לן וכולן דהא לאביי ורבא ורב אשי לא מיתוקם נמי וכולן אלא אחרש שוטה וקטן: קסבר כותים גרי אריות הן. ושחיטתן פסולה כמו של עובדי כוכבים מוזבחת מה שאתה זובח אתה אוכל כלומר אותו שהוא בר זביחה לאפוקי עובד כוכבים ואוכל נבלות להכעיס ואע''ג דאמר בסוף פ''ב דיבמות (דף כד:) אחד גרי אריות ואחד גרי חלומות כולם גרים גמורים היינו כשמתגייר לגמרי מפחד אריות אבל כותיים לא נתגיירו לגמרי כדכתיב במלכים (ב יז) את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים ומאן דאמר גרי אמת הן קסבר דשוב נתגיירו לגמרי: מאי טעמא לא אמר כשמעתיה. תימה דהא קתני במתניתין תרי הכל שוחטין ומפרש רבא לקמן (דף יז.) חדא לאתויי כותי וחדא לאתויי ישראל מומר אלמא מוקי חדא כשמעתיה וי''ל דהכי פריך דקמייתא איבעי ליה לאוקומי כשמעתיה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|