ומוסיפים ושואלים: ולעלמא לא חיישינן [ובכלל, במקום שאין סיבה מיוחדת, אין אנו חוששים] שעם הארץ יחליף את הניתן לו? והתנן [והרי שנינו במשנה]: הנותן עיסה או קדירה לפונדקית שלו שתאפה או תבשל לו — מעשר תחילה את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל הימנה (ממנה), מפני שחשודה שמחלפת! ומשיבים: התם נמי [שם גם כן] יש טעם מיוחד בדבר, משום שאשת עם הארץ מוריא ואמרה [מורה לעצמה היתר להחליף ואומרת]: בר בי רב ליכול חמימא ואנא איכול קרירא [התלמיד חכם יאכל חם ואני אוכל קר], ולכן היא מחליפה לו, אבל במקרה אחר אין חוששים להחלפה.

ושואלים: ולחלופי לא חיישינן [ולחילוף אין אנו חוששים]? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ בתבואת עם הארץ בזמן שהיא (אשת החבר) טמאה, כגון שהיא נדה. ואין חשש שתאכל מן התבואה שאינה מעושרת, שכיון שהיא טמאה היא נזהרת ואינה נוגעת בתבואה, כדי שלא תטמא אותה, אבל לא בזמן שהיא טהורה, שמא תכניס לפיה תבואה שאינה מעושרת.

ר' שמעון בן אלעזר אומר: אף בזמן שהיא טמאה לא תטחון עם אשת עם הארץ, מפני שחבירתה (אשת עם הארץ) נותנת לה מן התבואה ואוכלת.

ומעתה, השתא מיגזל גזלה [עכשיו, הרי, אנו מניחים שאשת עם הארץ גוזלת] ולוקחת משל בעלה ונותנת לחברותיה, וכי חלופי מיבעיא [להחליף צריך לומר] שהיא חשודה על כך? אמר רב יוסף, התם נמי [שם גם כן] יש טעם מיוחד בדבר, שמוריא ואמרה [שמורה לעצמה היתר ואומרת]: תורא מדישיה קאכיל [השור מדישו הוא אוכל], וסבורה שמותר לה לעשות כן.

א ומביאים מעשה הקשור למה שהוזכר לעיל, שאין צדיקים מגיעים לידי מכשול אפילו בשגגה. מסופר, העיד ר' יהושע בן זרוז, בן חמיו של ר' מאיר, לפני רבי, על ר' מאיר שאכל עלה של ירק בבית שאן מבלי להפריש ממנו תרומה ומעשר, שסבר שאין בית שאן מארץ ישראל ואינה קדושה בקדושת הארץ, והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו, על סמך עדות זו.

חברו עליו על רבי אחיו ובית אביו, אמרו לו: מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור, אתה תנהוג בו היתר?

דרש להן רבי מקרא זה שנאמר במלך חזקיהו: "וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחושתן" (מלכים ב יח, ד), ויש לתמוה: אפשר (ייתכן) שקיטרו לנחש זה ובא אסא שהיה מלך צדיק ולא ביערו מהעולם, ולאחריו בא יהושפט ולא ביערו עד ימי חזקיה? והלא כל עבודה זרה שבעולם אסא ויהושפט ביערום!