|
טקסט הדף מנוקד
מְקוֹם שֶׁאֵין מַחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בְּחוּלִּין אֶלָּא בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הַשּׁוֹחֵט
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה לִזְרוֹק דָּמָהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה וּלְהַקְטִיר חֶלְבָּהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה הֲרֵי אֵלּוּ זִבְחֵי מֵתִים שְׁחָטָהּ וְאַחַר כָּךְ חִישֵּׁב עָלֶיהָ זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְּקֵיסָרִי וְלֹא אָמְרוּ בָּהּ לֹא אִיסּוּר וְלֹא הֶיתֵּר אָמַר רַב חִסְדָּא לֹא אָמְרוּ בָּהּ אִיסּוּר מִשּׁוּם כְּבוֹדָן דְּרַבָּנַן לֹא הֶיתֵּר מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִמַּאי דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן הָתָם אֶלָּא דְּלָא שְׁמַעְנֵאּ דְּחַשֵּׁיב אֲבָל הָכָא דִּשְׁמַעְנֵאּ דְּחַשֵּׁיב הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ אִי נָמֵי עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָתָם אֶלָּא גַּבֵּי נׇכְרִי דִּסְתָם מַחְשֶׁבֶת נׇכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה אֲבָל יִשְׂרָאֵל הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ לָא אָמְרִינַן אֶלָּא אָמַר רַב שֵׁיזְבִי לֹא אָמְרוּ בָּהּ הֶיתֵּר מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אִילֵּימָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּגִיטִּין דִּתְנַן הַבָּרִיא שֶׁאָמַר כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי רָצָה לְשַׂחֵק בָּהּ וּמַעֲשֶׂה בְּבָרִיא שֶׁאָמַר כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי וְעָלָה לַגָּג וְנָפַל וָמֵת אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אִם מֵעַצְמוֹ נָפַל הֲרֵי זֶה גֵּט וְאִם הָרוּחַ דָּחַתּוּ אֵינוֹ גֵּט וְהָוֵינַן בַּהּ מַעֲשֶׂה לִסְתּוֹר חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי אִם הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ הֲרֵי זֶה גֵּט וּמַעֲשֶׂה נָמֵי בְּבָרִיא שֶׁאָמַר כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי וְעָלָה לַגָּג וְנָפַל וָמֵת אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אִם מֵעַצְמוֹ נָפַל הֲרֵי זֶה גֵּט וְאִם הָרוּחַ דָּחַתּוּ אֵינוֹ גֵּט וְדִלְמָא שָׁאנֵי הָתָם דְּקָאָמַר כִּתְבוּ אֶלָּא אָמַר רָבִינָא מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּהָכָא דְּתַנְיָא הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לַאֲחֵרִים וְהָיוּ בָּהֶן עֲבָדִים וְאָמַר הַלָּה אִי אֶפְשִׁי בָּהֶן אִם הָיָה רַבּוֹ שֵׁנִי כֹּהֵן הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלִין בִּתְרוּמָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כֵּיוָן שֶׁאָמַר הַלָּה אִי אֶפְשִׁי בָּהֶן כְּבָר זָכוּ בָּהֶן יוֹרְשִׁין וְהָוֵינַן בַּהּ לְתַנָּא קַמָּא אֲפִילּוּ עוֹמֵד וְצוֹוֵחַ אֲמַר רַבָּה וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן בְּצוֹוֵחַ מֵעִיקָּרָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא קָנָה בְּשׁוֹתֵק וּבַסּוֹף צוֹוֵחַ דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּקְנָה כִּי פְּלִיגִי שֶׁזִּיכָּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר וְשָׁתַק וּלְבַסּוֹף צָוַוח תַּנָּא קַמָּא סָבַר מִדִּשְׁתֵיק קְנָנְהוּ וְהַאי דְּקָא צָוַוח מִיהְדָּר קָא הָדַר בֵּיהּ וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִילָּתוֹ וְהָא דְּלָא צְוַוח מֵעִיקָּרָא סָבַר כִּי לָא אָתֵי לִידִי אַמַּאי אֶצְוַוח אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי הָנְהוּ טַיָּיעֵי דַּאֲתוֹ לְצִיקוֹנְיָא יְהוּב דִּיכְרֵי לְטַבָּחֵי יִשְׂרָאֵל אֲמַרוּ לְהוּ דְּמָא וְתַרְבָּא לְדִידַן מַשְׁכָּא וּבִישְׂרָא לְדִידְכוּ שַׁלְחַהּ רַב טוֹבִי בַּר רַב מַתְנָה לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף כִּי הַאי גַּוְונָא מַאי שְׁלַח לֵיהּ הָכִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא לְרַב אָשֵׁי לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר יְהֵיב לֵיהּ זוּזָא לְטַבָּח יִשְׂרָאֵל מַאי אֲמַר לֵיהּ חָזֵינַן אִי אִינִישׁ אַלָּמָא הוּא דְּלָא מָצֵי מְדַחֵי לֵיהּ אָסוּר וְאִי לָא אָמַר לֵיהּ רֵישָׁיךָ וְהַר מַתְנִי' הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם הָרִים לְשֵׁם גְּבָעוֹת לְשֵׁם יַמִּים לְשֵׁם נְהָרוֹת לְשֵׁם מִדְבָּרוֹת שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה רש"יחולין. לענין עבודת כוכבים שאין מחשבה פוסלת בהן בד' עבודות אלא בשנים בשחיטה ובזריקה דהני הוא דכתיבן (שמות כב) זובח לאלהים יחרם בל אסיך נסכיהם מדם (תהלים טז) אבל קבלה והולכה לא כתיב בהו והקטרה אע''ג דשייכא בעבודת כוכבים מיהו לאו עבודה היא לאפסודי בהמה משום הקטר חלבה לעבודת כוכבים היכא דלא נשחטה ולא נזרק דמה לעבודת כוכבים דהא אפילו בפנים לא מפסיל קרבן אם חישב על אכילת בשר בשעת הקטר חלבים: ואח''כ חישב עליה. לזרוק דמה או להקטיר חלבה: משום כבודן דרבנן. דאמרי לא אמרינן סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים והאי נמי אף על גב דאיגלאי מילתא דמומר הוא לא אמרינן מסתמא כי שחטה ברישא להכי שחטה דסתם מחשבתו לעבודת כוכבים לא אמרינן: אלא דלא שמעינא דחשיב. לא בתחלה ולא בסוף: אלא גבי עובד כוכבים. דבשעת שחיטה בחזקת עובד כוכבים הוה: אבל ישראל. כיון דהוי בחזקתו בשעת שחיטה: הוכיח סופו לא אמרינן. דדלמא אחר השחיטה נכנס בו יצה''ר והמיר דתו: דרשב''ג. דאמר הוכיח סופו על תחלתו: הבריא שאמר כתבו גט לאשתי. ולא אמר כתבו ותנו והלך לו: רצה לשחק בה. שלא תפציר בו לתת לה גט לפוטרה מיבם אם ימות והפליגה בדברים ואין אלו נעשין שלוחו לגרש דהא לא אמר תנו להכי נקט בריא דאילו מסוכן קיימא לן הלכה כר''ש שזורי דאמר כותבין ונותנין דתנן (גיטין דף סה:) בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי אע''פ שלא אמר תנו הרי אלו כותבים ונותנים שמפני שהיה בהול על מיתתו לא הספיק לגמור דבריו וחזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא ר''ש שזורי אומר אף המסוכן וא''ר חננאל הלכה כר''ש שזורי: ונפל ומת. וכבר כתבו ונתנו העדים גט לאשתו: אם מעצמו נפל. ודאי מתחלה היה דעתו לעלות וליפול וה''ל בהול כמסוכן: מעשה לסתור. הא אמרת רישא רצה לשחק בה ולא נתת חילוק בדבר: ודילמא שאני התם. דקאמר ברישא כתבו ואיכא קצת הוכחה בתחלה ונפילתו גלויי מילתא בעלמא הוא דהאי דאמר ברישא כתבו ע''מ ליתן קאמר: ואמר הלה. זה שניתנו לו: אי אפשי. אין רצוני: אם היה רבו שני כהן. זה האומר אי אפשי בהן על כרחו שלו הן ויאכלו בתרומה ולקמיה פריך ואפילו עומד וצווח: כבר זכו בהן יורשי ראשון. שהוא ישראל: אפילו עומד וצווח. בתמיה והיכן מצינו מקבל מתנה בעל כרחו: בשותק. וקבל השטר: שזיכה לו ע''י אחר. שמסר שטר המתנה לאחר בפניו ואמר לו זכה בשטר זה לשם פלוני: כרבי יוסי. דאין הכל הולך אלא אחר השוחטו ואפילו שמעיניה דחשיב לא פסול: טייעי. ישמעאלים ואינן אוכלין אלא בשר שחוטה ואפילו היא מתה מאליה שוחט אותה לאוכלה וכן דרכן: דיכרי. אילים: דמא ותרבא לדידן. לעבודת כוכבים דמתוך שהיו טרודים בעסקיהן היו נותנין לטבחי ישראל לשחוט ולהפשיט: כרבי יוסי. ומותרין: לר''א. דאמר מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים פוסלת שחיטת ישראל אפילו אין לו בה אלא דבר מועט: יהיב ליה. עובד כוכבים זוזא לטבח ישראל בשביל בשר ואמר לו כשתשחוט בהמתך תן לי בדינר זה בשר מי מיתסר (כו') בהמה בהכי מי אמרינן כי אמר רבי אליעזר היכא דהואי בהמה בשותפות מכי זבנוה מעיקרא או שהיתה כולה של עובד כוכבים ונתנה לישראל חוץ מחצר כבד שלה אבל כי האי גוונא לא או דלמא לא שנא: אי איניש אלמא. האי עובד כוכבים ולא מצי האי ישראל לדחוייה אם היה רוצה להחזיר לו דינר שלו אישתכח דקנייה גמורה היא: ואי לא מצי א''ל רישך והר. הרי ראשך והרי הר הכה זה על זה או קבל דינר שלך וכיון דמצי לדחויי ואשתכח דכי שחיט ישראל לאו אדעתא דעובד כוכבים קשחיט ואינו נעשה שלוחו על כרחו דמימר אמר האי ישראל אי בעינא מהדרנא ליה זוזיה הילכך שריא ואי בעי יהיב ליה ואע''ג דקי''ל (בכורות דף יג.) מעות העובד כוכבים קונות ויש לו חלק בה מיהו ישראל כי שחיט מסלק ליה לעובד כוכבים ואינו נעשה שלוחו דא''ל לא לעוותי שיתפתיך אבל באיניש אלמא על כרחו שחיטה אף בשבילו היא ועובד כוכבים מחשב עליה: מתני' לשם ימים. שעשה הים עבודת כוכבים: תוספותמקום שאין מחשבה פוסלת בחולין אלא בשתי עבודות. פירש בקונטרס בשחיטה ובזריקה דכתיב וקשה לריב''א דבזריקת דם לעבודת כוכבים לא מיתסר בשר כדמוכח לקמן גבי הנהו טייעי דיהבי דיכרי לטבחי ישראל ואמרי להו דמא ותרבא לדידן ובישרא לדידכו ומסיק דכשרה דהלכה כרבי יוסי דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן ובמה שזרקו דם לעבודת כוכבים אחרי כן לא חיישינן עוד תניא בהדיא בתוספתא אם מששחטה זרק דם לעבודת כוכבים והקטיר חלבה לעבודת כוכבים זה היה מעשה בקיסרי ולא אמרו בה לא איסור ולא היתר והיינו משום שהוכיח סופו על תחלתו כדבסמוך אבל בזריקה מיהא לא מיתסרא וצ''ל נהי דבהמה לא מיתסרא דם מיהא איתסר: עד כאן לא קא שרו רבנן אלא דלא שמעינן דחשיב. וללישנא בתרא דלעיל ע''כ לא שרו רבנן אלא בזה מחשב וזה עובד אבל הכא אותו עצמו ששחט זרק אחרי כן דם לעבודת כוכבים: אם היה רבו שני כהן אוכל בתרומה. בפרק המביא אשם תלוי (כריתות דף כד:) מפרש דקסברי רבנן המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור ומעוכב גט שחרור אוכל בתרומה: כי לא אתי לידיה אמאי אצווח. הא דבעי בפ''ק דב''מ (דף ו.) תקפה אחד בפנינו מהו ומוקי בשתק ולבסוף צווח שפיר בעי בין לר''ש בין לרבנן דהאי טעמא כי לא אתי לידיה אמאי אצווח לא שייך התם ואיכא טעמא אחרינא התם דקסבר אמאי אצווח הא קא חזו ליה רבנן: רישך והר. אפילו למ''ד מעות בעובד כוכבים קונות הכא לא סמכא דעתיה כיון דמצי מדחי ליה ואי אלמא הוא אסור מדרבנן ואפילו למ''ד בפ' שני דבכורות (דף יג.) דמשיכה בעובד כוכבי' קונה ולא מעות: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|