סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וּלְדִידַן מִיסְתָּם נָמֵי לָא סָתֵים
דְּאַקַּשְׁתָּא כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דַּאֲסִיר כִּי פְּלִיגִי דְּאַיִּיתְרָא
אִיכָּא דְּאָמְרִי דְּאַיִּיתְרָא כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁרֵי כִּי פְּלִיגִי דְּאַקַּשְׁתָּא
כִּי הָא דְּאָמַר רַב אַוְיָא אָמַר רַבִּי אַמֵּי מְקַמְּצִין וְכֵן אָמַר רַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם זָקֵן אֶחָד מְקַמְּצִין אָמַר רַב אַוְיָא הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי קְמַצוּ וְהַבוּ לֵיהּ וַאֲכַל
שַׁמָּעֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא הֲוָה קָאֵי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא אֲמַר לֵיהּ קְמוֹץ הַב לִי דְּאֵיכוֹל חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קָמְחַסֵּם אֲמַר לֵיהּ בַּבְלָאָה אַתְּ גּוֹם שְׁדִי
תַּנְיָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר בְּנֵי מֵעַיִין שֶׁנִּיקְּבוּ וְלֵיחָה סוֹתַמְתָּן כְּשֵׁרָה מַאי לֵיחָה אָמַר רַב כָּהֲנָא שִׁירְקָא דִּמְעַיָּיא דְּנָפֵיק אַגַּב דּוּחְקָא
גְּמִירִי חַבְרַיָּא דְּרַבִּי אַבָּא מֵרַבִּי אַבָּא וּמַנּוּ רַבִּי זֵירָא וְאָמְרִי לַהּ חַבְרַיָּא דְּרַבִּי זֵירָא מֵרַבִּי זֵירָא וּמַנּוּ רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא הָכִי אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בִּטְרֵפָה וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּאֵבֶל
הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בִּטְרֵפָה הָא דַּאֲמַרַן כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּאֵבֶל מַאי הִיא דִּתְנַן כׇּל שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים בָּא מִמָּקוֹם קָרוֹב מוֹנֶה עִמָּהֶן
מִמָּקוֹם רָחוֹק מוֹנֶה לְעַצְמוֹ מִכָּאן וְאֵילָךְ אֲפִילּוּ בָּא מִמָּקוֹם קָרוֹב מוֹנֶה לְעַצְמוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִילּוּ בְּיוֹם הַשְּׁבִיעִי בָּא מִמָּקוֹם קָרוֹב מוֹנֶה עִמָּהֶן
אָמַר מַאן דְּהוּא אִיזְכֵּי וְאֶיסַּק וְאֶגְמְרַהּ לִשְׁמַעְתָּא מִפּוּמֵּיהּ דְּמָרַהּ כִּי סְלֵיק אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אֲמַר לֵיהּ אֲמַר מָר הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בִּטְרֵפָה אֲמַר לֵיהּ הָא אֵין הֲלָכָה אֲמַרִי
כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּאָבֵל מַאי אֲמַר לֵיהּ פְּלוּגָתָא נִינְהוּ דְּאִיתְּמַר רַב חִסְדָּא אָמַר הֲלָכָה וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה וְרַב נַחְמָן אָמַר אֵין הֲלָכָה
וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בִּטְרֵפָה וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּאֵבֶל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמֵּיקֵל בְּאֵבֶל
אָמַר רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא מַקִּיפִים בִּבְנֵי מֵעַיִים
הָנְהוּ בְּנֵי מֵעַיִים דַּאֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אַקְּפִינְהוּ וְלָא אִידְּמוֹ אֲתָא רַב מְשַׁרְשְׁיָא בְּרֵיהּ מְמַשְׁמֵשׁ בְּהוּ וְאִידְּמוֹ אֲמַר לֵיהּ מְנָא לָךְ הָא אֲמַר לֵיהּ כַּמָּה יְדֵי מַשְׁמִשׁוּ בְּהָנֵי מִקַּמֵּי דְּלֵיתֵי לְקַמֵּיהּ דְּמָר אֲמַר לֵיהּ חַכִּים בְּרִי בִּטְרֵפוֹת כְּרַבִּי יוֹחָנָן
רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ מַקִּיפִים בָּרֵיאָה אָמַר רָבָא לָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּאוֹתָהּ עֲרוּגָה אֲבָל מֵעֲרוּגָה לַעֲרוּגָה לָא וְהִלְכְתָא אֲפִילּוּ מֵעֲרוּגָה לַעֲרוּגָה מִדַּקָּה לְדַקָּה וּמִגַּסָּה לְגַסָּה אֲבָל לֹא מִגַּסָּה לְדַקָּה וְלֹא מִדַּקָּה לְגַסָּה
אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ מַקִּיפִין בַּקָּנֶה אָמַר רַב פָּפָּא לָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּאוֹתָהּ חוּלְיָא אֲבָל מֵחוּלְיָא לְחוּלְיָא לָא וְהִלְכְתָא אֲפִילּוּ מֵחוּלְיָא לְחוּלְיָא וּמִבַּר חוּלְיָא לְבַר חוּלְיָא אֲבָל לָא מֵחוּלְיָא לְבַר חוּלְיָא וְלָא מִבַּר חוּלְיָא לְחוּלְיָא
אָמַר זְעֵירִי חַלְחוֹלֶת שֶׁנִּיקְּבָה כְּשֵׁרָה הוֹאִיל וִירֵיכַיִם מַעֲמִידוֹת אוֹתָהּ וְכַמָּה אָמַר רַבִּי אִילְעַי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מְקוֹם הַדֶּבֶק בְּרוּבּוֹ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הַדֶּבֶק בְּמַשֶּׁהוּ
אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן אָמַר לָאו מִי אָמֵינָא לְכוּ לָא תִּתְלוֹ בֵּיהּ

רש"י

ולדידן אפילו מיסתם נמי לא סתים. בתמיה לדידן בני בבל נהי דלא אכלי ליה להכי מיהא מחזקינן ליה בחלב טהור להיות סותם שמע מינה ההיא דפליגי ביה בני א''י ובני בבל קרי ליה רב נחמן בר חימצא והיינו דאייתרא חלב שבמקום היתר שהקיבה עשויה כקשת ומבחוץ קרי דאקשתא ומבפנים לעוגל קרי דאייתרא חבל ובדאייתרא פליגי כדמפרש ואזיל: דאקשתא כולי עלמא לא פליגי. דבין לבני בבל ובין לבני מערבא אסור דאפילו רבי עקיבא דאמר לעיל (דף מט:) תותב קרום ונקלף אסור דהאי נמי לתותב דמי שאינו מחובר אלא באמצע הקשת שקורין פישט''א: כי פליגי דאייתרא. בני בבל סברי לה כר' ישמעאל דאמר כל קרום ונקלף חלב טמא הוא והאי נמי קרום ונקלף הוא ובני מערבא כר' עקיבא דבעי תותב קרום ונקלף והאי לאו תותב הוא: איכא דאמרי. דאייתרא כולי עלמא [לא פליגי] דשרי דכר' עקיבא סברי להו: כי פליגי דאקשתא. מאן דאסר סבר תותב הוא ומאן דשרי סבר כיון דמחובר במקצת לאו תותב הוא ולהאי לישנא בתרא לא מתוקמא מילתיה דרב נחמן דכיון דבאקשתא דפליגי ביה אמר רב נחמן דסתים כ''ש דאייתרא דכולהו שרו ואם כן מאן לא סתים ודרב נחמן אלישנא קמא והכי מסתברא כלישנא קמא כדאמרינן במקום שנהגו (פסחים דף נא.) כי אתא רבה בר בר חנה אכל דאייתרא עול לגביה רב אויא וכסייה מן קמיה משום דבני בבל אסרי לה ולדידן תרווייהו אסירי דבתר בני בבל גררינן דאנן בני גולה אנן וכלישנא קמא ולחומרא דכל היכא דאיכא תרי לישני בגמרא אי מידי דאורייתא הוא זיל לחומרא ובדרבנן זיל בתר בתרא: כי הא. אלישנא קמא קאי: רבי אמי. מערבאה הוא ואמר מקמצין נוטלין ממנו מעט למעלה מההיא דאייתרא מפני שחלב הקרב שוכב עליו ואוכלין השאר: מחסם. לשון (דברים כה) לא תחסום מגמגם: בבלאה את. שנהגו בו איסור: גום. חתוך עד עיקרו כולו והשלך. גום כמו גוממו עם השופי לקמן (דף צב:): ליחה. מבפנים היא: שירקא דמעייא. גליד''א ואדוקה בהן מבפנים ומוציאין אותה מהם בדוחק: גמירי חבריא דרבי אבא מרבי אבא. הא שמעתא לקמן דרבי אבא בריה דרבי חייא ולאו היינו רבי אבא קמא: כל שלשה ימים הראשונים. של אבלות: בא ממקום קרוב. אם לא היה אחד מן האבלים בבית והיה במקום קרוב בתוך מהלך יום אחד וראוי הוא לדעת בו ביום אע''פ שלא ידע חל אבלות עליו ובלבד שיבא בתוך שלשה ימים ומונה אבלותו מיום ראשון: אמר מאן דהוא. אחד מן התלמידים ולא היו זכורין אלו שסידרו הגמרא מי הוה: אזכי ואיסק. לארעא דישראל לאתריה דרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: ואגמרה. לשמעתא דרבי חייא בר אבא ואגמרה משמיה אי אמר הלכה כר' שמעון או לא: ואין הלכה כרבן שמעון [ב''ג]. הש''ס קא פסיק לה: מקיפין בבני מעיים. אם נמצאו נקובים ואין אנו יודעין אם קודם שחיטה ואם לאחר שחיטה נוקבין נקב אחר בצידו ורואין אם מראיהן שוין כשרה דבידוע שלאחר שחיטה היה: ממשמש בהו. ממשמש בהן בנקבים האחרים ונהפכו למראה אחד: ואדמו. ואכשרה: מנא לך הא. שידעת לעשות חכמה זו: א''ל. מעצמי הבינותי דאמינא כמה ידי ממשמשות בנקבין קמאי מקמי דליתי קמיה דמר: כר' יוחנן. בכל מילי. לישנא אחרינא רבי יוחנן חכים בטרפות דאמרינן לקמן שדר ליה שמואל תריסר גמלי ספיקי דטריפתא בפרק גיד הנשה (לקמן דף צה:): מקיפין בריאה. היכא דליכא למיתלי בטבחא: ערוגה. דופן הריאה ימיני או שמאלי: מדקה לדקה. אפילו בהמה אחרת דוגמתה לישנא אחרינא מגסה לגסה מאומה לאומה ומדקה לדקה מאונא לאונא וזאת נראית לי שאין מקילין כל כך: מקיפין בקנה. אם נמצאת פסוקה לאחר זמן או קדורה כאיסר: באותה חוליא. לענין קדורה כאיסר נקט לה. חוליא שלש טבעות דטבעת אחת אין עוגל כאיסר וקודרין עוד אחרת באותה חוליא עצמה ומקיפין: בר חוליא. הוא קלישות הקנה מן הצדדין ומתחתיה שרצועות הבשר מחברת ראשי הטבעות ואף התנוך הולך ודק מעוביו מאמצעיתו ולצדדין לכאן ולכאן על פני כל הקנה: מחוליא לבר חוליא. ממקום עוביה של זו למקום קלישותה של זו: חלחולת. היא כרכשא טבחייא: מעמידות. סותמות אותה שהרי אדוקה בהן: מקום הדבק. שהיא דבוקה בירכים: ברובו. אפילו נקדר וניטל דופנה עליון או תחתון ברובו כשרה שאין דרך הריעי היוצא דרך הנקב לחזור לאחוריו וליפול לתוך חלל הגוף מפני שמקום דחוק הוא השדרה מלמעלה ועצמות האליה שקורין הנקא''ש ומכאן ולמטה הן מחוברין בחסחוס:

תוספות

כי פליגי דאייתרא. ההיא דפסחים פרק מקום שנהגו (דף נא.) כי סליק רבה בר בר חנה אכל דאייתרא מיתוקם כי האי לישנא: דאייתרא כולי עלמא לא פליגי דשרי. ולהאי לישנא מפרש מילתא דרב נחמן בניחותא אינהו מיכל קא אכלי ליה השתא לדידן דלא אכלינן אפי' סותם אינו ולא כפירוש הקונטרס דפירש דלהאי לישנא בתרא לא מתוקמא מילתיה דרב נחמן: אפילו ביום שביעי בא ממקום קרוב מונה עמהם. לכאורה היה נראה דיום שביעי לאו דוקא אלא בלילה של שביעי דאכתי לא פסק אבלות מינייהו דאי ביום השביעי הא מקצת היום ככולו ואין שייך לומר מונה עמהם ומיהו אפילו ביום שביעי ממש איירי דבמועד קטן (דף כב.) מוקי לה כשעדיין המנחמים אצלו דאכתי קאי באבלותיה עד שילכו להם: מדקה לדקה ומגסה לגסה. פירש רבינו חננאל מסתמא מבהמה דקה לבהמה דקה להקל דאי באונא ואומא הוה ליה למימר קטנה וגדולה כדאמר רבי יהודה גבי כרס:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר