|
טקסט הדף מנוקד
שֶׁאֵין כּוֹתְבִין כְּתוּבָּה לִזְכָרִים וְאַחַת שֶׁאֵין שׁוֹקְלִין בְּשַׂר הַמֵּת בְּמָקוֹלִין וְאַחַת שֶׁמְּכַבְּדִין אֶת הַתּוֹרָה
וְאֵינוֹ נוֹהֵג בָּעוֹף וְהָא קָא חָזֵינַן דְּאִית לֵיהּ אִית לֵיהּ וְלָא עֲגִיל בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה אִית לֵיהּ לְעוֹף וַעֲגִיל אִית לֵיהּ לִבְהֵמָה וְלָא עֲגִיל מַאי בָּתַר דִּידֵיהּ אָזְלִינַן אוֹ בָּתַר מִינֵיהּ אָזְלִינַן תֵּיקוּ וְנוֹהֵג בַּשְּׁלִיל אָמַר שְׁמוּאֵל וְחֶלְבּוֹ מוּתָּר לְדִבְרֵי הַכֹּל חֶלְבּוֹ דְּמַאי אִילֵימָא דִּשְׁלִיל וְהָא מִיפְלָג פְּלִיגִי בֵּיהּ דְּתַנְיָא נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל וְחֶלְבּוֹ אָסוּר דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל וְחֶלְבּוֹ מוּתָּר וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא מַחְלוֹקֶת בְּבֶן תִּשְׁעָה חַי וְהָלַךְ רַבִּי מֵאִיר לְשִׁיטָתוֹ וְרַבִּי יְהוּדָה לְשִׁיטָתוֹ וְאֶלָּא חֶלְבּוֹ דְּגִיד הָא מִיפְלָג פְּלִיגִי בָּהּ דְּתַנְיָא גִּיד הַנָּשֶׁה מְחַטֵּט אַחֲרָיו בְּכׇל מָקוֹם שֶׁהוּא וְחוֹתֵךְ שׇׁמְנוֹ מֵעִיקָּרוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר גּוֹמְמוֹ עִם הַשּׁוֹפִי לְעוֹלָם חֶלְבּוֹ דְּגִיד מוֹדֶה שְׁמוּאֵל דִּלְרַבִּי מֵאִיר מִדְּרַבָּנַן אָסוּר דְּתַנְיָא וְשׇׁמְנוֹ מוּתָּר וְיִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים נָהֲגוּ בּוֹ אִיסּוּר מַאי לָאו רַבִּי מֵאִיר הִיא דְּאָמַר מוּתָּר מִן הַתּוֹרָה וְאָסוּר מִדְּרַבָּנַן מִמַּאי דִּילְמָא רַבִּי יְהוּדָה הִיא אֲבָל לְרַבִּי מֵאִיר מִדְּאוֹרָיְיתָא נָמֵי אֲסִיר לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּתַנְיָא גִּיד הַנָּשֶׁה מְחַטֵּט אַחֲרָיו בְּכׇל מָקוֹם שֶׁהוּא וְשׇׁמְנוֹ מוּתָּר מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאִית לֵיהּ חֲטִיטָה רַבִּי מֵאִיר וְקָאָמַר שׇׁמְנוֹ מוּתָּר אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָּא אָמַר רַב לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא קְנוֹקָנוֹת שֶׁבּוֹ עוּלָּא אָמַר עֵץ הוּא וְהַתּוֹרָה חִיְּיבָה עָלָיו אָמַר אַבָּיֵי כְּווֹתֵיהּ דְּעוּלָּא מִסְתַּבְּרָא דְּאָמַר רַב שֵׁשֶׁת אָמַר רַב אַסִּי חוּטִין שֶׁבַּחֵלֶב אֲסוּרִין וְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן אַלְמָא חֵלֶב אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא חוּטִין הָכָא נָמֵי גִּיד אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא קְנוֹקָנוֹת גּוּפָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת אָמַר רַב אַסִּי חוּטִין שֶׁבַּחֵלֶב אֲסוּרִין וְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן שֶׁבַּכּוּלְיָא אֲסוּרִין וְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן לוֹבֶן כּוּלְיָא רַבִּי וְרַבִּי חִיָּיא חַד אָסַר וְחַד שָׁרֵי רַבָּה מְמַרְטֵט לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן מְמַרְטֵט לֵיהּ רַבִּי אַסִּי גָּאֵים לֵיהּ אָמַר אַבָּיֵי כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי אַסִּי מִסְתַּבְּרָא דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל רש"י
שאין כותבין כתובה לזכרים. דאע''פ שחשודין למשכב זכור ומייחדין להם זכר לתשמישן אין נוהגין קלות ראש במצוה זו כל כך שיכתבו להם כתובה: בשר המת. של אדם: במקולין. באיטליז שאין אוכלין אותו בפרהסיא כל כך ואני שמעתי בשר המת בשר בהמה שמתה מעצמה: דאית ליה. כף בשר סביבות הקולית העליונה: ולא עגיל. הבשר סביבות העצם ואינו דומה לכף כל בשר גבוה ועגול קרי כף כדאמרינן בנדה (דף מז.) עד שתתמעך הכף גבי סימני בגרות: אמר שמואל וחלבו מותר. דקתני מתני' דברי הכל היא: נוהג בשליל. וחלבו של שליל אסור: בבן תשעה חי. שחי ועמד לפנינו משנשחטה ונקרעה אמו: לשיטתו. דאמר בפרק בהמה המקשה (לעיל דף עד.) טעון שחיטה וכיון דלא משתרי בשחיטת אמו לאו שליל הוא דליקרי ביה כל בבהמה תאכלו (ויקרא יא) ואפי' חלבו וגידו אלא חלבו דגיד של כל בהמה קאמר מתני' ומוקי ליה שמואל כדברי הכל: מעיקרו. מכל מקום שהוא נבלע ונשרש בבשר: גוממו עם השופי. החלב הגבוה ונראה על השופי גוממו ומשליכו מפני מראית העין שלא יראה כאוכל גיד אבל עיקרו ושרשו של שומן ושל גיד מותרין: עם השופי. בשוה לשופי יחתכנו: לעולם חלבו דגיד. קאמר שמואל דברי הכל מותר: ומודה שמואל. דאע''ג דמן התורה מותר קאסר ליה ר' מאיר מדרבנן: מאי לאו רבי מאיר היא. מדקתני נהגו בו איסור דאילו לרבי יהודה אפי' מנהגא ליכא וקאמר ר''מ דמותר מדאורייתא כשמואל: חטיטה. לר' מאיר הוא דשמעינן ליה לעיל: קנוקנות. גידין דקין ההולכין באורך הירך מתחת הבשר מגיד החיצון לגיד הפנימי והן הן האסורין לפי שהן רכין ונותנין טעם אבל גיד עצמו שהוא בראש השופי קשה הוא ועץ בעלמא הוא: עולא אמר. אע''פ שעץ הוא התורה חייבה עליו: חוטים שבחלב. כגון חוטי הכסלים וגם בחלב שעל הקרב יש חוטים דקין: אסורין. מדרבנן: ואין חייבין עליהם. כרת: לובן כוליא. שבתוך החריץ ומתפשט והולך בתוך הכוליא: ממרטט ליה. משרש אחריו: גאים ליה. החפוי אבל בכוליא אכל:
תוספות
אילימא חלבו דשליל. וא''ת ומאי שנא דבגיד דשליל פליגי ובחלבו דשליל מודו וי''ל משום דלא מקרי חלב כיון דאינו בעמוד והקרב כדאמר בפ' בהמה המקשה (לעיל דף עה.) מה חלב ושתי הכליות האמורים באשם מוצא מכלל שליל: ואמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא כו'. הוצרך לאתויי דרבי אלעזר דאי לאו דרבי אלעזר הוה אמינא חלבו דקתני בברייתא היינו חלבו דגיד דעלמא ולא חלבו דשליל לכך מייתי דר' אלעזר דהלכו לשיטתם משמע דאכולה מילתא קאמר בגיד ובחלב דבתרוייהו דפליגי בהו הלכו לשיטתם ועוד דאי אגיד לחודיה קאי אמתני' הוה ליה לרבי אלעזר למימר מילתיה אע''ג דלא הוזכר במתניתין רבי מאיר מכל מקום שמעינן ר''מ מר' יהודה אלא להכי אמרה אברייתא דאכל מילתא דפליגי קאי דבחלב נמי הלכו לשיטתם: גוממו עם השופי. פי' הקונט' חלב הגבוה וגיד הנראה על השופי גוממו ומשליכו מפני מראית העין שלא יראה כאוכל גיד אבל עיקרו ושרשיו של שומן ושל גיד מותרין ולפי זה לא פליגי בחלבו דבין לרבי מאיר ולר' יהודה כל מקום שהגיד אסור חלבו נמי אסור וכל שכן דפריך טפי שפיר לשמואל דאמר חלבו מותר לדברי הכל דהכא אפילו רבי יהודה דמיקל קאסר חלבו אבל הלשון קשה דקאמר אלא חלבו דגיד והא מיפלג פליגי משמע דלרבי יהודה אפילו במקום שהגיד אסור חלבו שרי כמו שאמר שמואל אלא דרבי מאיר פליג ולכך נראה דגוממו אגיד לחודיה קאי ולא אחלבו [ולמאי] דבעי לאוקומי ברייתא דנהגו בו איסור כר' יהודה מה שלא א''ר יהודה גוממו אלא אגיד משום דחלבו תלוי במנהגא היכא דאחמור אחמור כדאמר (נדה דף סו.) גבי חומרא דרבי זירא דשבעה נקיים [אי] נמי נאמר דגוממו דרבי יהודה נמי קאי אחלב למאי דבעי למימר דהך ברייתא כרבי יהודה אבל לר''מ סלקא דעתך דאסור מדאורייתא מדמחמיר לחטטו ולשרש אחריו דקאמר חותך שמנו מעיקרו ולבסוף מסיק ברייתא כר''מ ומ''מ לא אסיר מדאורייתא לר''מ אלא דישראל קדושים הם אבל לרבי יהודה שרי לגמרי והא דתנן נאמנים עליו ועל החלב היינו בסתם חלב ולא בחלבו של גיד דכיון דלרבי יהודה שרי לגמרי לא שייך ביה נאמנות ולקמן (דף צג:) אפרש בע''ה: עולא לא אמר עץ הוא והתורה כו'. פלוגתא דיש בגידים בנ''ט ופלוגתא דר''מ ורבי יהודה דפליגי בחטיטה לא הוי כפלוגתא דרב ועולא אלא קסבר רב דהא דפליגי תנאי ביש בגידין בנותן טעם בקנוקנות הוא דפליגי אבל גיד לכ''ע עץ הוא ורב ודאי סבר כמאן דאמר דיש בהן בנ''ט דלמ''ד אין בגידין בנ''ט מה לי גיד ומה לי קנוקנות וכן פלוגתא דר''מ ורבי יהודה דפליגי בחטיטה וההוא תנא דפליג ארבי יהודה ואית ליה דלא אסרה תורה אלא שעל הכף בלבד כל זה יעמיד רב בקנוקנות ועולא סבר דכל הנך פלוגתא בגיד עצמו ולא בקנוקנות דקנוקנות שרו לכולי עלמא דגיד אמר רחמנא ולא קנוקנות ועולא ודאי סבר כמ''ד אין בגידין בנ''ט מדקאמר עץ הוא: כוותיה דעולא מסתברא. בשאלתות דרב אחאי בפרשת וישלח דאע''ג דקאמר מסתברא כעולא אסרינן קנוקנות מדרבנן משמע דלעולא אפילו מדרבנן שרי: אמר אביי כוותיה דרבי אסי מסתברא. משמע דהכי הלכתא דלובן כוליא שרי ואין צריך לגמום אלא מה שחוץ לכוליא ובקונטרס נמי כתב דהמיקל לא הפסיד ובשאלתות נמי בפרשת וישלח הביאו דברי המתיר ולא דברי האוסר וגרס רבה מחטט ליה ולא גרסינן רבא דא''כ היה הלכה כרבא לגבי אביי ובכל הספרים כתיב רבה ומיהו כתב בקונטרס . דבלובן כוליא הלך אחר המחמיר לשרש אחריו כיון דלא אתמר הלכתא כאביי והמחמיר יחמיר והמונע לא הפסיד ובחלב שהבשר חופה אותו משמע מתוך פירוש הקונטרס שפשוט לו שהוא מותר אף על גב שבלובן כוליא לא פסק בהדיא שיהא מותר ושמא סובר דכולהו אית להו דשמואל דאמר חלב שהבשר חופה אותו מותר וצריך ליתן טעם דמ''ש זה מזה דאי דרשינן שעל הכסלים אמר רחמנא ולא שבתוך הכסלים הכא נמי אמר רחמנא שעל הכליות ולא שבתוך הכליות ואף על גב דחוטין שבחלב אסורים מדרבנן יש לגזור בהו טפי בחוטי חלב אטו חלב מבלובן כוליא ויש לסתור מכאן דברי ר''א ממי''ץ שהיה אומר דשומן שעל יותרת הכבד אסור אף לאחר שיטול הקרום מעליו מדתניא בתורת כהנים כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה וגו' אין לי אלא חלב תמימים שהם כשרים ליקרב חלב בעלי מומין מנין תלמוד לומר מן הבהמה חלב חולין מנין תלמוד לומר כי כל אוכל חלב אם כן למה נאמר אשר יקריבו ממנה
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|