סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

גְּמָ' אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו וּמוּתָּר וְהָא אֲנַן תְּנַן אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו מִיעְבָּר הוּא דְּלָא עָבַר הָא אִיסּוּרָא אִיכָּא
בְּדִין הוּא דְּאִיסּוּרָא נָמֵי לֵיכָּא וְאַיְּידֵי דִּבְעָא לְמִיתְנֵא סֵיפָא הַלֵּב קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ לֹא קְרָעוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו הָתָם מִיעְבָּר הוּא דְּלָא עָבַר הָא אִיסּוּרָא אִיכָּא תְּנָא נָמֵי רֵישָׁא אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו
לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ הַכְּחָל קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת חֶלְבּוֹ לֹא קְרָעוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו הַלֵּב קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ לֹא קְרָעוֹ קוֹרְעוֹ לְאַחַר בִּשּׁוּלוֹ וּמוּתָּר לֵב הוּא דְּבָעֵי קְרִיעָה אֲבָל כְּחָל לָא בָּעֵי קְרִיעָה
דִּלְמָא לֵב הוּא דְּסַגִּי לֵיהּ בִּקְרִיעָה אֲבָל כְּחָל לָא סַגִּי לֵיהּ בִּקְרִיעָה
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו וְאָסוּר לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו מִיעְבָּר הוּא דְּלָא עָבַר הָא אִיסּוּרָא אִיכָּא
בְּדִין הוּא דְּאִיסּוּרָא נָמֵי לֵיכָּא וְאַיְּידֵי דִּבְעָא לְמִיתְנֵא סֵיפָא הַלֵּב קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ לֹא קְרָעוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו דְּהָתָם מִיעְבָּר הוּא דְּלָא עָבַר הָא אִיסּוּרָא אִיכָּא תְּנָא נָמֵי רֵישָׁא אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו
תָּא שְׁמַע הַכְּחָל קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת חֶלְבּוֹ לֹא קְרָעוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו הַלֵּב קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ לֹא קְרָעוֹ קוֹרְעוֹ לְאַחַר בִּשּׁוּלוֹ וּמוּתָּר לֵב הוּא דְּבָעֵי קְרִיעָה אֲבָל כְּחָל לָא בָּעֵי קְרִיעָה
דִּלְמָא לֵב הוּא דְּסַגִּי לֵיהּ בִּקְרִיעָה אֲבָל כְּחָל לָא סַגִּי לֵיהּ בִּקְרִיעָה
תַּנְיָא כְּלִישְׁנָא קַמָּא דְּרַב כְּחָל שֶׁבִּשְּׁלוֹ בַּחֲלָבוֹ מוּתָּר קֵבָה שֶׁבִּשְּׁלָהּ בַּחֲלָבָהּ אָסוּר
וּמָה הֶפְרֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה זֶה כָּנוּס בְּמֵעָיו וְזֶה אֵין כָּנוּס בְּמֵעָיו
כֵּיצַד קוֹרְעוֹ אָמַר רַב יְהוּדָה קוֹרְעוֹ שְׁתִי וָעֵרֶב וְטָחוֹ בַּכּוֹתֶל אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר לְשַׁמָּעֵיהּ קְרַע לִי וַאֲנָא אֵיכוֹל מַאי קָא מַשְׁמַע לַן מַתְנִיתִין הִיא הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא בָּעֵינַן שְׁתִי וָעֵרֶב וְטָחוֹ בַּכּוֹתֶל
אֲמַרָה לֵיהּ יַלְתָּא לְרַב נַחְמָן מִכְּדֵי כֹּל דַּאֲסַר לַן רַחֲמָנָא שְׁרָא לַן כְּווֹתֵיהּ אֲסַר לַן דְּמָא שְׁרָא לַן כַּבְדָּא נִדָּה דַּם טוֹהַר
חֵלֶב בְּהֵמָה חֵלֶב חַיָּה חֲזִיר מוֹחָא דְּשִׁיבּוּטָא גֵּירוּתָא לִישָּׁנָא דִּכְווֹרָא
אֵשֶׁת אִישׁ גְּרוּשָׁה בְּחַיֵּי בַעְלָהּ אֵשֶׁת אָח יְבָמָה גּוֹיָה יְפַת תֹּאַר בָּעֵינַן לְמֵיכַל בִּשְׂרָא בַּחֲלָבָא
אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן לְטַבָּחֵי זַוִּיקוּ לַהּ כַּחְלֵי וְהָאֲנַן תְּנַן קוֹרְעוֹ הָהוּא לִקְדֵרָה
וְהָא קָתָנֵי שֶׁבִּשְּׁלוֹ דִּיעֲבַד אִין לְכַתְּחִלָּה לָא הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ לְכַתְּחִלָּה וְאַיְּידֵי דְּקָא בָעֵי לְמִיתְנֵא סֵיפָא קֵבָה

רש"י

אמר רב אינו עובר עליו. מדאורייתא ומותר לכתחלה באכילה אם בשלו ולא אמרינן אסור מיהא מדרבנן דהא אפילו נסחט ממנו ויצא אמרינן לקמן (דף קיא.) חלב שחוטה מדרבנן הוא והאי כיון דמובלע ולא פירש אפי' איסור דרבנן ליכא: דהתם מיעבר הוא דלא עבר. ללקות דאין בו כזית: הא איסורא איכא. דחצי שיעור אסור מה''ת: הא כחל לא בעי קריעה. לאחר הבישול מדלא תנא ביה לא קרעו קורעו לאחר בשולו: דלמא. משום הכי לא תנייה משום דלב הוא דסגי ליה בקריעה דלאחר בשול משום דבשעת בשול לא בלע דשיע: אבל כחל. שהוא רך כבר נבלע בו החלב ע''י בשול ולא סגי ליה תו בקריעה: קבה. של טלה או של עגל שיונקים החלב לתוך קבתן: זה כנוס במעיו. ומשיצא מדדי הבהמה חלב הוא וכחל אינו כנוס במעיו שלא יצא מדדי הבהמה בחייה ולא נאסף אלא מובלע בבשר הוא ולא בא לכלל חלב ומיהו לכתחלה בעי קריעה מדרבנן: וטחו בכותל. כובשו בידיו לכותל כדי שיסחט חלבו: קרע לי. כחל קודם שתצלנו ואנא איכול: מתניתין היא. דקורעו מתחלתו ומותר: הא קמ''ל. קריעה בעלמא קא''ל או שתי או ערב לפי שהחלב הנוטף יוצא למטה ומשיצא והרי הוא חלב לא חזר ולא בעי שתי וערב אלא לקדרה דהתם ודאי צריך להוציא כולו מתחלה לפי שכשהוא יוצא הרי הוא חלב גמור וחוזר ומתבשל עמו ודקתני לעיל שבשלו מותר בצלי קאמר דצלי נמי קרי בשול דכתיב בדברי הימים (ב לה) ויבשלו (את) הפסח: ילתא. אשתו: הכבד. כולו דם הוא קרוש טעם דם לו: דם טוהר. של בתולין ושל ימי טוהר של יולדת: מוח. של דג ששמו שיבוטא טעמו כטעם חזיר: גירותא. עוף טמא הוא: לישנא דכוורא. יש לו טעם גירותא: אסר לן אשת איש. שרא לן גרושה ואע''פ שבעלה חי: בעינא למיכל בישרא בחלבא. ומה אמצא היתר דוגמתו: זויקו. שפודו תנו לה כחל בשפוד: והא אנן קורעו תנן ההוא לקדרה. דכי נפיק מיניה הוי חלב שחוטה וכי הדר ומיבלע ליה אסר ליה ודקתני לא קרעו אינו עובר עליו רב נחמן סבירא ליה כלישנא בתרא דרב וברייתא מוקי לה בצלי דכתיב ויבשלו (את) הפסח בדברי הימים:

תוספות

אינו עובר עליו ומותר. פירש בקונטרס דמותר אם בשלו משום דחלב שחוטה דרבנן הוא והאי כיון דאבלע ולא פירש אפילו איסורא דרבנן ליכא משמע שרוצה להעמיד כולה שמעתתא דכחל לצלי דאי לקדרה אמאי מותר הא יצא חלב וחזר ונבלע וכן פירש לקמן בהדיא גבי זויקו לה כחלי דפריך והא בשלו קתני בדיעבד ופירש בקונטרס והא ודאי בצלי הוא מדקתני מותר דאי בקדרה אמאי מותר הא יצא החלב וחזר ונבלע ולקמן בתר שמעתתא דכבד פי' בקונטרס והלכות כחל כבר אמרנו למעלה דלצלי בעי קריעה שתי או ערב ואי לא קרעו מותר כלישנא קמא דרב דהא תניא כוותיה ולקדרה קורעו שתי וערב וטחו בכותל ומה שכתוב בספרים בפ' גיד הנשה (לעיל דף צז:) כחל עצמו אסור היכא דלא קרעיה ובשליה בהדי בשרא ל''ג ליה דאפי' בשליה לחודיה אסור לפירוש הקונטרס לפי שפירש וחזר ונבלע ומיהא גם לפירוש הקונטרס היכא דאיכא ס' במים שנתבשל בהן הכחל לא היה נאסר הכחל היכא שבשלו לחודיה לפי שהחלב הנפלט נתבטל במים אבל היכא דבשלו עם בשר אסור משום טעם בשר הנבלע בחלב שבכחל וכן יש ספרים דגרסי בסמוך כחל שבשלו בחלבו מותר היכא דבשליה לחודיה בלא בשר ויש להעמידו לפירוש הקונטרס שיש במים ששים כדפרישית שמתבטל בהן חלב היוצא מן הכחל: הא איסורא איכא. וא''ת לפירוש הקונטרס דלמא הא איסורא איכא לקדרה אבל לצלי מותר וי''ל דא''כ ה''ל למתני דאם לא קרעו מותר דהוי חדוש וממילא הוה מוקמינן ליה בצלי: לב הוא דבעי קריעה אבל כחל לא בעי קריעה. וא''ת אדרבה דוק מינה איפכא אינו עובר עליו הא איסורא איכא כדדייק לעיל דהכא לא שייך למימר איידי דבעי למימר בסיפא כדקאמר לעיל וי''ל דדלמא איידי דקתני במתניתין ואינו עובר עליו נקט נמי בברייתא הכי: הא כחל לא בעי קריעה. מדלא קתני קורעו לאחר בשולו והוה מוקמינן לה בצלי כדקתני גבי לב וא''ת ומאי קסבר אי מהניא ביה קריעה אחר בשול אמאי מותר בלא קריעה יותר מקודם בשול דצריך קריעה ואי לא מהניא ביה קריעה היכי מייתי סייעתא לרב מהך ברייתא מדלא קתני קורעו לאחר בשולו הא אין קריעה מועלת לו כלום לאחר שנתבשל וי''ל דודאי ס''ד דמועלת לו קריעה לאחר בשולו והא דקאמר רב ואינו עובר עליו ומותר בלא קריעה במבושל ובחי קורעו היינו משום דכי נתבשל כבר פלט במקצת אבל חי שיש לו רוב חלב בעי קריעה: דלמא לב הוא דסגי ליה בקריעה. פירוש משום דשיע ולא בלע אפילו לקדרה או לצלי משום דכבולעו כך פולטו כמסקנא דפסחים (דף עד:) אבל כחל לא סגי ליה בקריעה אפילו לצלי משום דכבולעו כך פולטו לא שייך בשאר איסורים אלא בדם לחודיה: נדה דם טוהר. בסלוק של פרשת פרה יסד ר' אליעזר הקליר מן הדם טחול הדם מטומאת נדה (אשה) טהרת בתולי אשה ומאשת איש יפת תואר לאיש וכנגד כותית לא פירש והכל עשה ע''פ הירושלמי: זויקו לה כחלי. פירש בערוך כמו זיקים מלאים ודמי לזויקני דארמאי בפ' שני דמסכת ע''ז (דף לא:) כלומר נפוחין וכן הכא כחל כמו נוד נפוח מלא חלב ולא נקרע ובקונטרס פירש שפודו תנו לה כחל בשפוד: ההוא לקדרה. פירש בקונטרס דרב נחמן ס''ל כלישנא בתרא דרב וברייתא מוקי לה בצלי כדכתיב ויבשלו (את) הפסח בדברי הימים ואין זה דוחק דה''נ מוקמינן בפ' כיצד צולין (פסחים דף עד.) קורעו לאחר בשולו היינו אחר צלייתו ואינו רוצה לומר דסבר לגמרי כלישנא בתרא דהא מיקל טפי אפילו מלישנא קמא דשרי אפילו לכתחלה אלא בפירוש דמתניתין סבר כלישנא בתרא דכיון דשרי רב נחמן לצלי לכתחלה בלא קריעה א''כ הא דקתני קורעו היינו לקדרה כדקאמר הכא וכי קתני לא קרעו אינו עובר עליו ע''כ אינו עובר עליו ואסור כיון דמיירי לקדרה ורבינו תם פירש דהא דצריך קריעת שתי וערב וטחו בכותל לקדרה היינו קדרה עם בשר דלקדרה משמע עם בשר כדתנא אם בנותן טעם בקדרה אבל לקדרה בלא בשר או לצלי שרי לכתחלה בקריעה קצת וטעמא דהחמירו בה עם הבשר לפי דטעם החלב נכנס בבשר ומשתנה טעם הבשר ויש בו טעם בשר בחלב ולכך גזרו חכמים וכשאין הבשר עם הכחל בקדרה אף על פי שלא קרעו שתי וערב כיון שקרעו קצת לכתחלה מותר
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר