סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

שָׁפֵיד כַּבְדָּא עִילָּוֵי בִּשְׂרָא אָמַר כַּמָּה יְהִיר הַאי מֵרַבָּנַן אֵימַר דַּאֲמוּר רַבָּנַן דִּיעֲבַד לְכַתְּחִלָּה מִי אֲמוּר
וְאִי אִיכָּא בֵּי דוּגֵי בִּשְׂרָא עִילָּוֵי כַּבְדָּא נָמֵי אֲסִיר
וּמַאי שְׁנָא מִדְּמָא דְּבִשְׂרָא דְּמָא דְּבִשְׂרָא שָׁכֵן דְּמָא דְּכַבְדָּא קָפֵי
אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל סַכִּין שֶׁשָּׁחַט בָּהּ אָסוּר לַחְתּוֹךְ בָּהּ רוֹתֵחַ צוֹנֵן אָמְרִי לַהּ בָּעֲיָא הַדָּחָה וְאָמְרִי לַהּ לָא בָּעֲיָא הַדָּחָה
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל קְעָרָה שֶׁמָּלַח בָּהּ בָּשָׂר אָסוּר לֶאֱכוֹל בָּהּ רוֹתֵחַ וּשְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר שְׁמוּאֵל מָלִיחַ הֲרֵי הוּא כְּרוֹתֵחַ וְכָבוּשׁ הֲרֵי הוּא כִּמְבוּשָּׁל
כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מָלִיחַ אֵינוֹ כְּרוֹתֵחַ וְכָבוּשׁ אֵינוֹ כִּמְבוּשָּׁל אָמַר אַבָּיֵי הָא דְּרָבִין לֵיתַהּ דְּהַהִיא פִּינְכָּא דַּהֲוָה בֵּי רַבִּי אַמֵּי דְּמָלַח בֵּיהּ בִּשְׂרָא וְתַבְרֵיהּ מִכְּדֵי רַבִּי אַמֵּי תַּלְמִיד דְּרַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה מַאי טַעְמָא תַּבְרֵיהּ לָאו מִשּׁוּם דִּשְׁמִיעָא לֵיהּ מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר מָלִיחַ הֲרֵי הוּא כְּרוֹתֵחַ
יָתֵיב רַב כָּהֲנָא אֲחוּהּ דְּרַב יְהוּדָה קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא וְיָתֵיב וְקָאָמַר קְעָרָה שֶׁמָּלַח בָּהּ בָּשָׂר אָסוּר לֶאֱכוֹל בָּהּ רוֹתֵחַ וּצְנוֹן שֶׁחֲתָכוֹ בְּסַכִּין מוּתָּר לְאׇכְלוֹ בְּכוּתָּח
מַאי טַעְמָא אָמַר אַבָּיֵי הַאי הֶיתֵּרָא בָּלַע וְהַאי אִיסּוּרָא בָּלַע
אֲמַר לֵיהּ רָבָא כִּי בָּלַע הֶיתֵּרָא מַאי הָוֵי סוֹף סוֹף הַאי הֶיתֵּרָא דְּאָתֵי לִידֵי אִיסּוּרָא הוּא דְּאִיסּוּרָא קָאָכֵיל אֶלָּא אָמַר רָבָא הַאי אֶפְשָׁר לְמִטְעֲמֵיהּ וְהַאי לָא אֶפְשָׁר לְמִטְעֲמֵיהּ
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא וְלִיטְעֲמֵיהּ קַפִּילָא אֲרַמָּאָה מִי לָא תְּנַן קְדֵרָה שֶׁבִּישֵּׁל בָּהּ בָּשָׂר לֹא יְבַשֵּׁל בָּהּ חָלָב וְאִם בִּשֵּׁל בְּנוֹתֵן טַעַם בִּשֵּׁל בָּהּ תְּרוּמָה לֹא יְבַשֵּׁל בָּהּ חוּלִּין וְאִם בִּשֵּׁל בְּנוֹתֵן טַעַם
וְאָמְרִינַן בִּשְׁלָמָא תְּרוּמָה טָעֵים לַהּ כֹּהֵן אֶלָּא בָּשָׂר בְּחָלָב מַאן טָעֵים לַהּ וַאֲמַר לַן לִיטְעֲמֵיהּ קַפִּילָא הָכִי נָמֵי לִיטְעֲמֵיהּ קַפִּילָא הָכִי נָמֵי כִּי קָאָמֵינָא דְּלֵיכָּא קַפִּילָא
אִיתְּמַר דָּגִים שֶׁעָלוּ בַּקְּעָרָה רַב אָמַר אָסוּר לְאָכְלָן בְּכוּתָּח וּשְׁמוּאֵל אָמַר מוּתָּר לְאָכְלָן בְּכוּתָּח
רַב אָמַר אָסוּר נוֹתֵן טַעַם הוּא וּשְׁמוּאֵל אָמַר מוּתָּר נוֹתֵן טַעַם בַּר נוֹתֵן טַעַם הוּא
וְהָא דְּרַב לָאו בְּפֵירוּשׁ אִיתְּמַר אֶלָּא מִכְּלָלָא אִיתְּמַר דְּרַב אִיקְּלַע לְבֵי רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא בַּר בְּרֵיהּ חַשׁ (בְּעֵינָיו) [בְּעֵינֵיהּ] עֲבַדוּ לֵיהּ שְׁיָיפָא בְּצָעָא בָּתַר הָכִי רְמוֹ לֵיהּ בִּשּׁוּלָא בְּגַוַּוהּ טָעֵים לֵיהּ טַעְמָא דִּשְׁיָיפָא אֲמַר יָהֵיב טַעְמָא כּוּלֵּי הַאי וְלָא הִיא שָׁאנֵי הָתָם דִּנְפִישׁ מְרָרֵהּ טְפֵי
רַבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה קָאֵים קַמֵּיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל אַיְיתוֹ לְקַמֵּיהּ דָּגִים שֶׁעָלוּ בַּקְּעָרָה וְקָא אָכֵיל בְּכוּתָּח יָהֵיב לֵיהּ וְלָא אֲכַל אֲמַר לֵיהּ לְרַבָּךְ יְהַבִי לֵיהּ וַאֲכַל וְאַתְּ לָא אָכְלַתְּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אֲמַר לֵיהּ הֲדַר בֵּיהּ מָר מִשְּׁמַעְתֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ חַס לֵיהּ לְזַרְעֵיהּ דְּאַבָּא בַּר אַבָּא דְּלִיסְפֵּי לִי מִידֵּי וְלָא סְבִירָא לִי
רַב הוּנָא וְרַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי הֲווֹ יָתְבִי חַד בְּהַאי גִּיסָא דְּמַבָּרָא דְּסוּרָא וְחַד בְּהַאי גִּיסָא דְּמַבָּרָא לְמָר אַיְיתוֹ לֵיהּ דָּגִים שֶׁעָלוּ בַּקְּעָרָה וַאֲכַל בְּכוּתָּח לְמָר אַיְיתוֹ לֵיהּ תְּאֵנִים וַעֲנָבִים בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה וַאֲכַל וְלָא בָּרֵיךְ
מָר אֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ יַתְמָא עֲבַד רַבָּךְ הָכִי וּמָר אֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ יַתְמָא עֲבַד רַבָּךְ הָכִי מָר אֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ אֲנָא כִּשְׁמוּאֵל סְבִירָא לִי וּמָר אֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ אֲנָא כְּרַבִּי חִיָּיא סְבִירָא לִי דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא פַּת פּוֹטֶרֶת כׇּל מִינֵי מַאֲכָל וְיַיִן פּוֹטֵר כׇּל מִינֵי מַשְׁקִין
אָמַר חִזְקִיָּה מִשּׁוּם אַבָּיֵי הִלְכְתָא דָּגִים שֶׁעָלוּ בַּקְּעָרָה מוּתָּר לְאוֹכְלָן בְּכוּתָּח צְנוֹן שֶׁחֲתָכוֹ בְּסַכִּין שֶׁחָתַךְ בָּהּ בָּשָׂר אָסוּר לְאוֹכְלוֹ בְּכוּתָּח
וְהָנֵי מִילֵּי צְנוֹן

רש"י

שפיד. נותן בשפוד ולא היה חש למה שהכבד יהיה עליון: בי דוגי. שנותנין כלי לקבל השומן כדרך שאנו עושין לאווזין והוא נקרא בי דוגי בלשון ארמי: בשרא עילוי כבדא נמי אסור. לפי שדם הכבד נוטף לתוך הבי דוגי ונמצא אוכלו: ומ''ש מדמא דבשרא. והרי אף דם הבשר כשאין שם כבד זב עם השומן ואנו אוכלין אותו: ומשני דמא דבשרא שכן. יורד לשולי הכלי והשומן צף למעלה ומניחין לתוך הכלי מראה אדמומית שבשולים: קפי. צף למעלה כמו (מלכים ב ו) ויצף הברזל ומתרגמינן וקפא פרזלא. והלכות כחל כבר למדנו למעלה לצלי בעי קריעה שתי וערב ואם לא קרעו מותר כלישנא קמא דרב דהא תניא כוותיה ולקדרה קורעו שתי וערב וטחו בכותל: סכין ששחט בה. איידי דבית השחיטה רותח בולע הסכין מן הדם ואסור לחתוך בה רותח מפני שחוזר ופולט בו: צונן. ואם חתך בה צונן: בעי הדחה. ההוא צונן: קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה דבר רותח. לפי שנבלע בה הדם ונותן טעם ראשון הוי כאיסור גמור: הא דרבין. דאמר רבי יוחנן מיקל ליתא: דההיא פינכא גרסינן. קערה של חרס שאין לה תקנה בהגעלה: מכדי רבי אמי תלמיד דר' יוחנן כו'. אביי מסיק ליה למילתיה: וצנון שחתכו בסכין. אע''ג דאגב חורפיה דצנון איגר''ש בלע''ז הוא בולע משמנונית הסכין הקרוש עליו והוי האי צנון נתינת טעם ראשון שהרי בלע איסור ממש והוי כבשר: מותר לאכלו. לאותו צנון בכותח שיש בו נסיובי דחלבא כדמפרש טעמא דכיון שבלע מן השמנונית דהיתרא בלע: והאי איסורא בלע. קערה בלעה דם: סוף סוף האי היתירא לידי איסורא אתי. כשנותנו בכותח: האי. צנון אפשר לו לישראל לטועמו קודם שיתננו בכותח והאי מותר דקאמר כגון שטעמו בתחלה ולא היה בו טעם שמנונית: והאי. דם הקערה: לא אפשר למטעמיה. לפי שאסור הוא הלכך אין לו תקנת היתר: קפילא. נחתום עובד כוכבים: כי קאמינא. דאסור לאוכל בה רותח בדליכא קפילא: דגים שעלו בקערה. מן הצלי כשהיו רותחין נתנן לתוך הקערה שאכלו בה בשר: אסור לאוכלן בכותח. לפי שהבשר נותן בהם טעם: נותן טעם בר נותן טעם הוא. אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה דנותן טעם ראשון הוי כבשר גמור אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר: שייפא. משיחה מסממנים: בצעא. קערה: רמו בישולא. באותה קערה לאחר זמן: אמר יהיב טעמא. בקערה: כולי האי. שחוזר ונותן טעם בבישול ומאן דשמע סבר דאית ליה לרב נתינת טעם בר נתינת טעם נמי בעלמא: ולא היא. דגבי סממנים נפיש מררייהו מרים הם מאד: קאים קמיה. משמש לפניו בסעודה: לרבך. רב שלמדת ממנו שאסור: אבא בר אבא. אבוה דשמואל הוה וחסיד גדול היה: דליספי לי מידי דלא סבירא לי. לא היו דברים מעולם: בהך גיסא דמברא דסורא. שהיה הנהר מפסיקן: תאנים וענבים. לא אתו לליפתן וקיימא לן (ברכות דף מא:) דברים הבאים לאחר סעודה כלומר הרגילים לבא לאחר סעודה טעונין ברכה בין לפניהם ובין לאחריהם אפילו הביאן בתוך הסעודה דכיון דאינן ליפתן אין הפת פוטרתן: יתמא. בלא דעת:

תוספות

מליח אינו כרותח. והא דתניא (לקמן דף קיג.) דטמא מליח וטהור תפל אסור היינו בדגים דרפו קרמייהו: אמר אביי האי היתרא בלע כו': לא ר''ל משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם כמו דגים שעלו בקערה דאביי לטעמיה דחשיב ליה חד טעמא משום חורפיה דצנון ואע''ג דלקמן אסר אביי אליבא דרב כהנא קאמר לה: ולא היא שאני התם דנפיש מרריה. כלומר מכאן אין להוכיח אבל הוא בפירוש אמרה כדמוכח בסמוך: אבא בר אבא. אבוה דשמואל הוה כדאמרינן בפרק מי שמתו (ברכות דף יח:): כרבי חייא בר אבא ס''ל. אין הלכה כן אלא כדפסקינן בפרק כיצד מברכין (שם דף מא:): הלכתא דגים שעלו בקערה. של בשר מותר לאוכלן בכותח אם הקערה והדגים צוננים לא איצטריך לפסוק דליכא מאן דפליג אלא כשהאחד מהן רותח דבין עלאה גבר בין תתאה גבר קליפה מיהא בעי כדאמרי' בפ' כיצד צולין (פסחים דף עו.) אדמיקר ליה בלע. בשם רש''י פי' ריב''ן חתנו דוקא עלו שרו אבל נתבשלו אסור דכחד טעמא חשיב ובא מעשה לפניו בביצים שנתבשלו בקדרה של חלב ואסר לעשות מהם מולייתא של בשר ויש להביא ראיה לדבריו מצנון שחתכו בסכין דאסור לאוכלו בכותח משום דאגב חורפיה בלע טפי וחשיב כחד טעמא ונתבשלו לא גרע מצנון ומיהו לפירוש לשון אחר שפי' בקונט' דטעמא דאסור משום שהשומן קרוש על הסכין ואינו ניכר והוי טעם ראשון בצנון אין ראיה משם ומתוך לשון הקונט' משמע דאין חלוק בין עלו לנתבשלו דלעיל גבי נותן טעם בר נותן טעם פירש בקונטרס דאם היו מבושלים עם בשר ממש או לאכול חלב בקערה מודה שמואל דאסור דהוי נותן טעם ראשון משמע מתוך פירושו דמבושלים עם בשר. הוא דאסור אבל מבושלים עם הקערה שרי
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר