כאן פירש לנו הכתוב שמדובר בגדי של עזים דווקא. ולכך נאמר בו בלשון מגדירה "גדי העזים" (בראשית לח, כ). ומכאן נסיק: הא [הרי] שבכל מקום בתורה שנאמר בו "גדי" סתם — אפילו ולד של פרה ורחל במשמע. ומכאן ראיה שגם "גדי" האמור באיסור בשר בחלב הכוונה לכל בהמה טהורה.

ומקשים: לילף מיניה [נלמד ממנו, מן הכתוב "גדי העזים"], שכמו ש"גדי" זה הוא גדי עיזים, כך גם "גדי" האמור באיסור בשר בחלב הוא גדי עיזים, ושלא כמשנתנו! ומשיבים: אין לומר כן, כיון שכתיב קרא אחרינא [נאמר פסוק אחר] "ואת עורות גדיי העזים" (בראשית כז, טו), וכאן פירש לנו הכתוב שגדיים אלו היו מן העיזים, ככתוב "גדיי העזים", הא [הרי] נלמד מכאן כי כל מקום אחר בתורה שנאמר בו "גדי" סתם — אפילו ולד של פרה ורחל במשמע.

ושואלים באותו אופן: ולילף מיניה [ושילמד ממנו, מכתוב זה] שכל "גדי" האמור בתורה הוא גדי עיזים! ומשיבים: אין לומר כן, כי שני הפסוקים הללו הוו להו [הרי הם] שני כתובין הבאין כאחד, וכלל הוא בדרכי הדרשות שכל שני כתובים הבאים כאחד — אין מלמדין.

ושואלים על הסבר זה: הניחא למאן דאמר [זה נוח לדעת מי שאומר] ששני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין, אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי שני כתובים הבאים כאחד מלמדין, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: בענין זה תרי מיעוטי כתיבי [שני מיעוטים כתובים] בפסוקים הללו, שהרי די היה לכתוב "גדי עזים" וכן "גדיי עזים", וכתוב "גדי העזים", ו"גדיי העזים" — להדגיש שרק כאן מדובר בעיזים.

א ועוד בדיני בשר בחלב, אמר שמואל: נאמר בתורה באיסור בשר בחלב שלוש פעמים "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג, יט. שם לד, כו. דברים יד, כא) וכל אחד מהם בא ללמד: הנאמר בפעם הראשונה "גדי" בא לרבות לאיסור גם את החלב שבו, שאם בישלו ואכלו, חייב עליו גם משום בשר בחלב וגם משום חלב. והנאמר בפעם השנית "גדי" בא לרבות באיסור בשר בחלב גם את בשר המתה. שאם בישל בשר נבילה בחלב, הוא חייב גם כן על כך. והנאמר בפעם השלישית "גדי" בא לרבות את בשר השליל (העובר) שאף הוא בכלל איסור בשר בחלב.

ועוד מוסיף שמואל כי הכתוב בפעם הראשונה "גדי" בא להוציא מכלל איסור בשר בחלב את הדם. שאם בישלו בחלב, אינו עובר עליו. והכתוב בפעם השנית "גדי" בא להוציא מכלל איסור בשר בחלב את השליא. והכתוב בפעם השלישית "גדי" בא להוציא את הבהמה הטמאה מכלל איסור בשר בחלב.

וכן הכתוב בפעם הראשונה "בחלב אמו" בא להורות כי הדברים אמורים רק בחלב של נקבה ולא בחלב של זכר, שפעמים שיש לזכר חלב ואין זה נאסר בבשר. והכתוב בפעם השנית "בחלב אמו" בא ללמד כי דווקא בחלב של בהמה חיה האיסור, ולא בחלב של בהמה שחוטה, שאינה ראויה עוד להיקרא "אמו". וכן הכתוב בפעם השלישית "בחלב אמו" בא להשמיענו כי דווקא בחלב בהמה טהורה דבר הכתוב, ולא בחלב טמאה.

ותוהים: הא תלתא [הרי שלושה] "גדי" כתיבי [כתובים], ואילו אנן שיתא דרשינן [ואנו שש דרשות אנו דורשים]! ומשיבים: קסבר [סבור הוא] שמואל כי איסור חל על איסור, ומעתה איסור חלב בחלב, וכן איסור מתה בחלב, שניהם מחד קרא נפקי [ממקרא אחד יוצאים, נלמדים], דם שאינו בכלל בשר בחלב נמי [גם כן] אינו צריך לדרשת כתוב מיוחדת, שהרי לאו [לא] גדי הוא. וכמו כן שליא נמי [גם כן] אינה נצרכת לדרשה מיוחדת ללמד שאינה בכלל איסור בשר בחלב, שכן פירשא בעלמא [פרש סתם] הוא, ואינו מן הבשר. הרי שפשו להו תרי [נשארו להם שני "גדי" ללמדנו], חד [אחד] מהם בא לרבות את השליל, וחד למעוטי [ואחד מהם בא למעט] בהמה טמאה.

ושואלים על הסבר זה: וכי סבר [סבור] שמואל שאיסור חל על איסור? והאמר [והרי אמר] שמואל משום [בשם] ר' אלעזר: מנין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו בחיוב מיתה? שכן נאמר באיסור אכילת תרומה טהורה לטמא "ומתו בו כי יחללוהו" (ויקרא כב, ט) — שחייבים מיתה על שהתחללה התרומה על ידם, כשאכלוה בטומאתם, פרט לזו התרומה שמחוללת ועומדת קודם שאכלה זה. משמע שאין איסור (אכילת תרומה בזמן שהוא טמא) חל על הדבר האסור (כתרומה זו האסורה באכילה משום טומאה)!

ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור]: בעלמא [בכלל] סבור שמואל כי איסור חל על איסור, ולענין שיטתו בדין אכילת תרומה טמאה בכהן טמא הוא כי שאני התם [שונה שם, בדין התרומה הטמאה] שאין איסור חל על איסור, משום שמיעט רחמנא [הכתוב] באומרו "ומתו בו כי יחללוהו" — ולא זו שכבר מחוללת ועומדת. ואיבעית אימא [אם תרצה אמור] תשובה אחרת: בעלמא קסבר [בכלל סבור] שמואל כי אין איסור חל על איסור, ולענין שיטתו בדין חלב ובשר המתה באיסור בשר בחלב הוא כי שאני הכא דרבי רחמנא [ושונה כאן הדין, כיון שריבתה התורה] "גדי" פעם נוספת כדי ללמדנו כן.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: הא [זה] שאמר שמואל בדין בשר בחלב באיסור חלב ומתה, הרי זו השיטה דידיה [שלו עצמו], שהוא סבור שאיסור חל על איסור. ואילו הא [זה] שאמר שמואל בדין אכילת תרומה טמאה בכהן טמא, הרי זו השיטה דרביה [של רבו, ר' אלעזר] הסבור כי אין איסור חל על איסור.

ב ומביאים עוד בדיני בשר בחלב. בעא מיניה [שאל אותו] רב אחדבוי בר אמי מרב: המבשל בחלב גדי שלא הניקה עדיין, כי טרם ילדה עד כה ואינה בגדר "אמו", אך היא קרובה ללדת ויש לה חלב, מהו לענין איסור בשר בחלב? אמר ליה [לו] מדאיצטריכא [ממה שהוצרך] שמואל למימר [לומר] בדרשת הכתוב "בחלב אמו" — ולא בחלב זכר, נדייק מכאן כי דווקא חלב זכר הוא שאינו בכלל איסור בשר בחלב, ומשום שהרי זה חלב של מי שלא אתי [יבוא] לעולם לכלל אם. אבל האי [זה] החלב של מי שטרם ילדה, אך עומדת ללדת, כיון שבסופו של דבר הריהו בא לכלל אם — הרי הוא אסור.

ג למעלה למדנו בדעתו של שמואל שהמבשל חלב בחלב הריהו בכלל איסור בשר בחלב, ועוד בענין זה אתמר [נאמר] כי המבשל חלב בחלב, ר' אמי ור' אסי נחלקו בדינו, חד [אחד מהם] אמר שלוקה משום אכילת בשר בחלב, וחד [ואחד מהם] אמר שאינו לוקה. ומציעים: לימא בהא קמיפלגי [האם לומר שבזה הם חלוקים], דמאן דאמר [שמי שאמר] לוקה, קסבר [סבור הוא] כי איסור חל על איסור, ומאן דאמר [ומי שאמר] שאינו לוקה, קסבר [סבור הוא] כי אין איסור חל על איסור!

ודוחים: לא, אפשר לומר כי דכולי עלמא [לדעת הכל] אין איסור חל על איסור, ולכך לענין ללקות על אכילה של חלב שהתבשל בחלב — דכולי עלמא לא פליגי דלא לקי [הכל אינם חלוקים שאינו לוקה]. ואולם כי פליגי [כאשר הם חלוקים] — הרי זה לענין בשול חלב בחלב. שמאן דאמר [מי שאמר] לוקה הרי זה משום שחד איסורא [איסור אחד] הוא בישול זה, ואין זה ענין לאיסור חל על איסור. ומאן דאמר [ומי שאמר] שאינו לוקה — להכי אפקה רחמנא [לכך הוציאה, כתבה התורה] לאיסור אכילה של בשר בחלב בלשון בישול (ככתוב "לא תבשל גדי בחלב אמו", והרי בכלל הכתוב איסור אכילה),