וכשהוא מפשיט את עורו של קרבן התמיד, לאחר שנשחט, לא היה שובר בו בקרבן את הרגל כמנהג הרווח אצל פושטי עורות, אלא הריהו נוקבו מתוך ערקובו (ברכו), בשתי ברכיו האחוריות, ובנקבים אלה הריהו תולה בו את הבהמה ברגליה על שני ווים, על מנת לפשוט את עורה.

וכך היה אופן הפשטת העור: מפשיט את עור הבהמה מלמעלה למטה, מתחיל בהפשטת עור רגליה, וממשיך ויורד עד שהוא מגיע לעור החזה. כיון שהגיע לחזה, הפסיק את ההפשטה, וחתך את הראש (עם עורו של הראש, שאין עור הראש נפשט) ונתנו למי שזכה בו, על מנת שיעלהו לכבש המזבח. ולאחר מכן חתך את ארבע הכרעים (חלק הרגל שעד הברכיים) ונתנן למי שזכה בהן להעלות אף אותן. ולאחר מכן מרק (סיים) את ההפשט של שאר עור גוף הקרבן, מהחזה והלאה. קרע את הלב והוציא את דמו.

חתך את הידים (שתי הרגליים הקדמיות) ונתנן למי שזכה בהן להעלות אותן. ולאחר מכן עלה בסכין אל חלקו האחורי של גוף הבהמה הנתון למעלה, לרגל הימנית, חתכה, ונתנה למי שזכה בה להעלות אותה, ונחתכת הרגל באופן שיהיו שתי הביצים של הקרבן (שהוא זכר) עמה, ומעתה תלוי הקרבן ברגלו השמאלית. ולאחר מכן קרעו לבטנו של הקרבן, ונמצא כולו (כל קרביו) גלוי לפניו.

וכך היה נוהג באיברים הפנימיים: בתחילה נטל את הפדר (חלב) ונתנו על בית שחיטת הראש מלמעלה, מעל מקום השחיטה באופן שיסתיר את דם השחיטה שבראש, כשיעלה אותו הכהן לכבש. ולאחר מכן נטל את הקרביים, ונתנן למי שזכה בהן להעלותם לכבש, ותחילה נוטלן על מנת להדיחן (לשוטפם מפסולת ולכלוכים שבהם). ואת הכרס שהפסולת המצויה בה רבה היו מדיחין אותה במקום הנקרא על שם כך "בית המדיחין", המצוי בדרום העזרה, מצד מזרח לשער המים. והיו מדיחין אותה כל צרכה (עד שלא ישאר בה כל דבר מאוס) והקרביים מדיחין אותן שלש פעמים במעוטן (לכל הפחות), ומכאן והלאה ניתן להוסיף עוד ועוד במספר ההדחות, כמידת הצורך,

והיתה ההדחה נעשית בבית המטבחיים על שולחנות של שיש שהיו מצויים שם בין העמודים.

ולאחר מכן נטל את הסכין, וחתך במקום החיבור בין הריאה והכבד, עד שהפריש (הפריד) את הריאה מן הכבד, והותירה מחוברת לצואר וכן הפריד בסכין שבידו את אצבע הכבד חתיכת כבד היוצאת מקצהו התחתון של הכבד ונראית כאצבע, ונקראת גם יותרת הכבד) מן הכבד, והותירה מחוברת לעוקץ (הזנב), ולאחר שהפריד את הריאה מהכבד ואת אצבע הכבד מהכבד היה הכבד נותר מחובר לדופן הימנית, ולא היה מזיזה, ומשאיר את האיברים במקומם, שהריאה דבוקה לגרה (לצואר), והכבד דבוק לדופן, ואצבע הכבד דבוקה בזנב (בעוקץ), עד חיתוכם. ולאחר מכן הריהו נוקב את החזה (חותך את סביבות החזה ומפרידו מהדפנות ומן הצלעות), ונתנה למי שזכה בה.

ולאחר מכן עלה בסכין לדופן הימנית, והיה חותך את הדופן ומפרידה מגוף הבהמה, מלמעלה למטה, כשהוא הולך ויורד עד השדרה, כלומר, בסמוך לשדרה ואולם לא היה נוגע בשדרה והיא נשארת בשלמותה כשהיא דבוקה בדופן השמאלית, וכך הוא חותך עד שהוא מגיע לבין שתי הצלעות הדקות שבצד הצואר, ואותן לא חתך, השאירן במקומן. חתכה (הפריד מן הגוף) את הדופן הימנית ונתנה למי שזכה בה, והכבד תלויה בה.

לאחר מכן בא לו לגרה (צואר), והניח בה בשלמותן, בלא לחותכן את שתי הצלעות שמכאן (בצד הדופן הימנית), הן הצלעות שהניחן כאשר חתך את הדופן הימנית, וכן הניח עוד שתי צלעות מכאן (בצד הדופן השמאלית). חתכה את הגרה, ונתנה למי שזכה בה, והקנה והלב והריאה תלוים בה.

ועתה בא לו לחיתוכה של הדופן השמאלית, והניח בה מלחתוך את שתי הצלעות הדקות שמלמעלן (שבצד הזנב, שהרי הבהמה תלויה באופן שחלקה האחורי מונח למעלה), וכן הניח את שתי הצלעות הדקות שמלמטן (שבצד הצואר, כנזכר מקודם), וכך היה גם מניח בחבירתה (בדופן הימנית) את שתי הצלעות שבצד הצואר ובצד הזנב. נמצא איפוא שהוא מניח שתים שתים צלעות מלמעלן, ושתים שתים צלעות מלמטן.

חתכה את הדופן השמאלית ונתנה למי שזכה בה, והשדרה עמה, וכן הטחול תלוי בה, והרי היא הדופן השמאלית היתה גדולה, שכן השדרה היתה אתה, אלא שבכל זאת לדופן של ימין קורין "גדולה" — וטעם הדבר: משום שהכבד תלויה בה. לאחר מכן בא לו לעוקץ (לזנב) הקרבן, חתכו, ונתנו למי שזכה בו, והאליה, ואצבע הכבד, ושתי הכליות עמו. לאחר מכן נטל את הרגל השמאלית, חתכה, ונתנה למי שזכה בה. ועתה, לאחר שנותח הקרבן ונמסר כל חלק שבו לכהן שזכה בהעלאתו לכבש המזבח, נמצאו כל תשעת הכהנים שזכו להעלות את איברי הקרבן לכבש המזבח כולן עומדים בשורה, והאברים העומדים להעלאה נתונים בידם.