הא [זה] ששנינו שמחזירים אותו, הרי זה באופן דאדכר [שנזכר] בטעותו בתר [לאחר] "שומע תפלה", ושוב אינו יכול לשאול על הגשמים ולכן צריך לחזור לראש התפילה.

א מתוך הקשר הדברים ובגלל שם החכם המוסר אותם, מזכירים עוד מה שאמר ר' תנחום אמר רב אסי אמר ר' יהושע בן לוי: טעה ולא הזכיר בתפילת ראש חודש את ההוספה המיוחדת של ראש חדש ("יעלה ויבוא") בברכת ה"עבודה" שבתפילת שמונה עשרה — חוזר ל"עבודה". וכן אם נזכר בברכת "הודאה" שהיא הברכה שלאחריה — חוזר ל"עבודה". נזכר בברכת "שים שלום" — חוזר ל"עבודה". ואם נזכר רק לאחר שסיים את תפילת שמונה עשרה כולה — חוזר לראש התפילה.

אמר רב פפא בריה [בנו] של רב אחא בר אדא: הא דאמרן [זה שאמרנו] שאם כבר סיים תפילתו — חוזר לראש, לא אמרן [אמרנו] אלא במקרה שכבר עקר רגליו מן המקום שבו עמד בתפילתו, אבל אם עדיין לא עקר רגליו — חוזר לברכת העבודה, ואומר בתוכה "יעלה ויבוא".

אמרו ליה [לו] בני הישיבה: מנא לך הא [מנין לך הלכה זו?] אמר להו [להם]: מאבא מרי שמיע לי [מאבי מורי, רב אחא בר אדא שמעתי] זאת, ואבא מרי [ואבי מורי] שמע זאת מרב.

מעין זה אמר רב נחמן בר יצחק: הא דאמרן [זה שאמרנו] שאם כבר עקר רגליו חוזר לראש התפילה לא אמרן [אמרנו] אלא באופן שאינו רגיל לומר תחנונים נוספים אחר תפלתו, אבל אם רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו ובתוך כך נזכר שהחסיר מתפילתו — חוזר לברכת העבודה ומשלים את החסר.

איכא דאמרי [יש שאומרים] שכך אמר רב נחמן בר יצחק: הא דאמרן [זה שאמרנו] כי [שכאשר] עדיין לא עקר רגליו חוזר לברכת העבודה לא אמרן [אמרנו] אלא באופן שרגיל לומר תחנונים נוספים אחר תפלתו, אבל אם אינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו — הרי זה נחשב כאילו כבר סיים תפילתו וחוזר לראש התפילה.

ב שנינו במשנה שר' אליעזר אומר שכל העושה תפלתו קבע אין תפילתו תחנונים. ושואלים: מאי [מה משמעות] המלה "קבע" בהקשר זה? אמר ר' יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא: הרי זה כל שתפלתו דומה עליו כמשוי [כמשא] שהוא ממהר להפטר ממנו. ורבנן אמרי [וחכמים אומרים] שהכוונה היא לכל מי שאינו אומרה לתפילה בלשון תחנונים, אלא כדרך אמירת קבע ללא הבעת רגש. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: העושה תפילתו קבע הוא כל מי שאינו יכול לחדש בה בתפילתו, דבר מצרכיו שלו, ואומר רק את הנוסח הקבוע.

על כך אמר ר' זירא: אנא יכילנא לחדושי [אני יכול לחדש] בה מילתא [דבר] בכל תפילה, ומסתפינא דלמא מטרידנא [ואולם אני חושש שמא אתבלבל], ולפי זה אין לחייב אם כן את הרבים לחדש בתפילה.

האחים אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: העושה תפילתו קבע הוא כל מי שאין מתפלל עם דמדומי חמה, שהיא שעת רצון לתפילה והוא אינו טורח למצוא שעה כזו. שאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: מצוה להתפלל עם דמדומי חמה. ואמר ר' זירא: מאי קראה [מהו הפסוק] בו נרמז הדבר — מה שנאמר: "ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים" (תהלים עב, ה), כלומר, ביטוי יראת ה', התפילה, צריכה להיות עם שמש, קרוב לזריחתה או לשקיעתה של השמש. אף על פי כן לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי [מקללים היו בארץ ישראל את מי שמתפלל] עם דמדומי חמה. מאי טעמא [מה טעם] — דלמא מיטרפא ליה שעתא [שמא תיטרף לו השעה] ולא יספיק להתפלל בזמן.

ג שנינו במשנה שר' יהושע אומר שהמהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה, שהיא: "בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך ", ושואלים: מאי [מה פירוש] "פרשת העבור"? אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: יש לפרש זאת בדרך המדגישה את המלה "עיבור" בשתי משמעויות: אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה (כעס) כאשה עוברה (הרה) — יהיו כל צרכיהם לפניך. איכא דאמרי [יש שאומרים] שאמר רב חסדא אמר מר עוקבא בגירסה אחרת: אפילו בשעה שהם עוברים על דברי תורה (ומשמעות "עיבור" — עבירה) יהיו כל צרכיהם לפניך. במשנה הובאה רק נוסחה אחת של תפילה לשעת הסכנה, ואולם בתוספתא מובאות נוסחאות אחרות.

תנו רבנן [שנו חכמים]: המהלך במקום גדודי חיה ולסטים (שודדים) מתפלל תפלה קצרה, ואיזה היא תפלה קצרה — ר' אליעזר אומר: מתפלל "עשה רצונך בשמים ממעל, ותן נחת רוח ליראיך מתחת, והטוב בעיניך עשה, ברוך אתה ה' שומע תפלה".

ר' יהושע אומר: מתפלל "שמע שועת עמך ישראל, ועשה מהרה בקשתם, ברוך אתה ה' שומע תפלה".

ר' אלעזר בר' צדוק אומר: מתפלל "שמע צעקת עמך ישראל, ועשה מהרה בקשתם, ברוך אתה ה' שומע תפלה".

אחרים אומרים: מתפלל "צרכי עמך ישראל מרובין ודעתם קצרה ולכן אינם יכולים לפרש תפילתם כראוי (מהרש"א). על כן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו, ולכל גויה (גוף) וגויה די מחסורה, ברוך אתה ה' שומע תפלה".

אמר רב הונא: הלכה כשיטת אחרים בנוסח התפלה במקום סכנה.

ד בקשר לתפילות הנאמרות בדרכים ובשעת סכנה מובאים גם דברים ביחס לתפילת הדרך. תחילת הדבר בדברים אמר ליה [לו] אליהו כשנגלה לו לרב יהודה אחוה [אחיו] של רב סלא חסידא [החסיד]: לא תרתח [אל תכעס] ולא תחטי [תחטא]. לא תרוי [אל תשתכר] ולא תחטי [תחטא]. וכשאתה יוצא לדרך, המלך בקונך (שאל עצה, בקש רשות, מה'), וצא. מאי [מה] המלך בקונך וצא? אמר ר' יעקב אמר רב חסדא: זו היא תפלת הדרך. ועוד אמר ר' יעקב אמר רב חסדא: אין זו עצה טובה בלבד אלא הלכה פסוקה היא שכל היוצא לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך לפני היציאה לדרך.

ושואלים: מאי [מהי] תפלת הדרך? מה נוסחה של תפלה זו? ומשיבים: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתוליכני לשלום, ותצעידני לשלום, ותסמכני לשלום, ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך, ותשלח ברכה במעשי ידי, ותתנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, ברוך אתה ה' שומע תפלה".

אמר אביי: לעולם