|
טקסט הדף מנוקד
וְאֶחָד הַסָּךְ אֶחָד תְּרוּמָה טְמֵאָה וְאֶחָד תְּרוּמָה טְהוֹרָה מְשַׁלֵּם חוֹמֶשׁ וְחוּמְשָׁא דְחוּמְשָׁא
אִיבַּעְיָא לְהוּ כְּשֶׁהוּא מְשַׁלֵּם לְפִי מִדָּה מְשַׁלֵּם אוֹ לְפִי דָמִים מְשַׁלֵּם כׇּל הֵיכָא דְּמֵעִיקָּרָא שָׁוְיָא אַרְבְּעָה זוּזֵי וּלְבַסּוֹף שָׁוְיָא זוּזָא לָא תִּיבְּעֵי לָךְ דְּוַדַּאי כִּדְמֵעִיקָּרָא מְשַׁלֵּם לְפִי דָּמִים דְּלָא גָּרַע מִגַּזְלָן דִּתְנַן כׇּל הַגַּזְלָנִין מְשַׁלְּמִין כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ דְּמֵעִיקָּרָא שָׁוְיָא זוּזָא וּלְבַסּוֹף שָׁוְיָא אַרְבְּעָה מַאי לְפִי מִדָּה מְשַׁלֵּם דְּאָמַר לֵיהּ גְּרִיוָא אֲכַל גְּרִיוָא מְשַׁלֵּם אוֹ דִילְמָא לְפִי דָמִים מְשַׁלֵּם בְּזוּזָא אֲכַל בְּזוּזָא מְשַׁלֵּם אָמַר רַב יוֹסֵף תָּא שְׁמַע אָכַל גְּרוֹגְרוֹת וְשִׁילֵּם לוֹ תְּמָרִים תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא לְפִי מִדָּה מְשַׁלֵּם אַמְּטוּ לְהָכִי תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה דְּאָכֵיל גְּרִיוָא דִגְרוֹגְרוֹת דְּשָׁוְיָא זוּזָא וְקָא יָהֵיב גְּרִיוָא דִתְמָרִים דְּשָׁוְיָא אַרְבְּעָה אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לְפִי דָמִים מְשַׁלֵּם אַמַּאי תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה בְּזוּזָא אֲכַל בְּזוּזָא קָא מְשַׁלֵּם אָמַר אַבָּיֵי לְעוֹלָם לְפִי דָמִים מְשַׁלֵּם וְאַמַּאי תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה דַּאֲכַל מִידֵּי דְּלָא קָפֵיץ עֲלֵיהּ זָבֹינֵיהּ וְקָא מְשַׁלֵּם מִידֵּי דְּקָפֵיץ עֲלֵיהּ זָבֹינֵיהּ: תְּנַן הָאוֹכֵל תְּרוּמַת חָמֵץ בַּפֶּסַח בְּשׁוֹגֵג מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא לְפִי מִדָּה מְשַׁלֵּם שַׁפִּיר אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לְפִי דָמִים מְשַׁלֵּם חָמֵץ בַּפֶּסַח בַּר דָּמִים הוּא אִין הָא מַנִּי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא דְּאָמַר חָמֵץ בַּפֶּסַח מוּתָּר בַּהֲנָאָה אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא בְּמֵזִיד פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין וּמִדְּמֵי עֵצִים אִי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אַמַּאי פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין וּמִדְּמֵי עֵצִים סָבַר לַהּ כְּרַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה דְּתַנְיָא רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה הָיָה עוֹשֶׂה אֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים כַּשַּׁבָּת לְתַשְׁלוּמִין וְכוּ' כְּתַנָּאֵי הָאוֹכֵל תְּרוּמַת חָמֵץ בַּפֶּסַח פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין וּמִדְּמֵי עֵצִים דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְחַיֵּיב אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא לְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וְכִי מָה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ בָּהּ אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לְרַבִּי עֲקִיבָא וּמָה הֲנָאָה יֵשׁ לָאוֹכֵל תְּרוּמָה טְמֵאָה בִּשְׁאָר כׇּל יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁמְּשַׁלֵּם אָמַר לוֹ לֹא אִם אָמַרְתָּ בִּתְרוּמָה טְמֵאָה בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ הֶיתֵּר אֲכִילָה יֵשׁ לוֹ בָּהּ הֶיתֵּר הַסָּקָה תֹּאמַר בָּזֶה שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ לֹא הֶיתֵּר אֲכִילָה וְלֹא הֶיתֵּר הַסָּקָה הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לִתְרוּמַת תּוּתִים וַעֲנָבִים שֶׁנִּטְמְאָה שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ לֹא הֶיתֵּר אֲכִילָה וְלֹא הֶיתֵּר הַסָּקָה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמַפְרִישׁ תְּרוּמָה וְהֶחֱמִיצָה אֲבָל מַפְרִישׁ תְּרוּמַת חָמֵץ דִּבְרֵי הַכֹּל אֵינָהּ קְדוֹשָׁה תַּנְיָא אִידַּךְ וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ דָּבָר הָרָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ פְּרָט לָאוֹכֵל תְּרוּמַת חָמֵץ בַּפֶּסַח שֶׁפָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִים וּמִדְּמֵי עֵצִים דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְרַבִּי אֶלְעָזָר חַסָּמָא מְחַיֵּיב אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב לְרַבִּי אֶלְעָזָר חַסָּמָא וְכִי מָה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ בָּהּ אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר חַסָּמָא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְכִי מָה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ לָאוֹכֵל תְּרוּמָה טְמֵאָה בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁמְּשַׁלֵּם אָמַר לוֹ לֹא אִם אָמַרְתָּ בִּתְרוּמָה טְמֵאָה בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ הֶיתֵּר אֲכִילָה יֵשׁ לוֹ בָּהּ הֶיתֵּר הַסָּקָה תֹּאמַר בָּזוֹ שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ לֹא הֶיתֵּר אֲכִילָה וְלֹא הֶיתֵּר הַסָּקָה אָמַר לוֹ אַף בְּזוֹ יֵשׁ לוֹ בָּהּ הֶיתֵּר הַסָּקָה שֶׁאִם רָצָה הַכֹּהֵן מְרִיצָהּ לִפְנֵי כַּלְבּוֹ אוֹ מַסִּיקָהּ תַּחַת תַּבְשִׁילוֹ רש"י
גמ' ואחד הסך. דאמרי' בפ' בתרא דיומא (דף עו:) סיכה כשתיה ושתיה בכלל אכילה והכא כתיב כי יאכל קדש בשגגה דאילו גזלה והשליכה לנהר אפי' בשוגג דלא ידע שהיא תרומה אינו משלם חומש אלא קרן כשאר מזיק חולין דעלמא דאמר מר (לקמן ע''ב) כי יאכל פרט למזיק: וחומש חומשא. שהתשלומין נעשין תרומה ואם חזר ואכל בשוגג אותו חומש ראשון חוזר ומשלם חומשו עליו: איבעיא להו. כיון דגבי תרומה בשוגג קפיד רחמנא אתשלומי פירות ולא מעות כדכתיב ונתן לכהן את הקודש לפי מדה משלם או לפי דמים משלם בגזלן דחולין שוגג או מזיד וכן גזלן דתרומת מזיד לא איבעיא לן כיון דלא קפיד רחמנא אתשלומין דידהו דאמר ישיב לרבות אפילו שוה כסף ואפילו סובין ודאי לפי דמים משלם אבל בתרומה שוגג איבעיא לן הואיל והקפידה התורה לשלם פירות: כל היכא דמעיקרא. כשאכלה הויא שויא הך גריוא ד' זוזי והשתא כשמשלם שויא זוזא ותו לא לא מיבעיא לן נהי נמי דאיכפר ליה אכילת תרומה בתשלומי מדה מיהו ממונא דכהן [אוכל] (ממונא) הוא ולא גרע משאר ממונא דחולין שהדיינין גובין ממנו כשעת גזילה כדכתיב (ויקרא ה) אשר גזל כמו שגזל: גריוא משלם. ואע''ג דשויא השתא טפי או דילמא לפי דמים משלם דאע''ג דהקפידה התורה לשלם פירות לא הקפידה אלא לפי הדמים כשאר תשלומין ומה שישלם ישלם בפירות: גרוגרות. תאנים יבשים: תמרים. חשובין מתאנים ודמיהן מרובים: אכל גרוגרות. דתרומה שוגג: זבינא. לוקחים: אימא סיפא במזיד פטור מן התשלומין ואי ר' יוסי הגלילי אמאי פטור אי אמרת בשלמא רבנן וטעמא דרישא משום דלפי מדה משלם סיפא דאינו אלא כשאר גזלן דמשלם מעות ולפי דמים פטור מן התשלומין דחמץ בפסח לאו בר דמים הוא אלא אי אמרת ר' יוסי הגלילי ובר דמים הוא אמאי פטור: כרבי נחוניא בן הקנה. דאמר המתחייב כרת פטור מן התשלומין ויליף טעמא מאסון אסון והוא הדין למתחייב מיתת שמים כגון אוכל תרומה מזיד וסיפא דמתני' בהזיד בתרומה ולא בחמץ ופטור משום מיתה ובדין הוא דלישמעי' במזיד דתרומה דעלמא דלאו חמץ בפסח דפטור מתשלומין משום מיתה ומשום רישא נקט מילתא בחמץ בפסח דאשמועינן דהיכא דשגג בשתיהם חייב דחמץ בר דמים הוא ושוגג דרישא דשגג בשתיהן דאי שגג בחמץ והזיד בתרומה מאי חומש איכא ואי שגג בתרומה והזיד בחמץ אמאי משלם הא איחייב ליה כרת וסיפא אשמועינן דהזיד בתרומה אפילו שגג בחמץ פטור דמיתה בידי שמים כי כרת דאי הזיד בחמץ והא דפטר ליה משום כרת הוא דפטר ליה לשמעינן כולה מתני' בחמץ חולין של חבירו וניתני שוגג חייב ומזיד פטור משום כרת: כתנאי. לפי מדה או לפי דמים: פטור מתשלומין. בין שוגג בין מזיד: מה הנאה יש לו. לכהן בה ומה הפסידו זה הרי אסור בהנאה: ומה הנאה יש לו. לכהן בתרומה טמאה שאסורה באכילה לכהן ואי אכלה זר שוגג משלם קרן וחומש דליכא למאן דפליג אסתמא דתנן לעיל אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה וטעמא משום דלפי מדה משלם ואע''ג דלאו בר דמים הוא: היתר הסקה. דכתיב (במדבר יח) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי שתי תרומות במשמע אחת טהורה ואחת טמאה וכתיב לך תהיה להסקה: תרומת תותים וענבים. משקה הן ואינן ראויין להסקה ולזלף נמי לא כדאמרינן בפ''ק (דף כ:) משום תקלה ובההוא נמי סבירא ליה דזר האוכלה פטור מלשלם ור' יוחנן בן נורי מחייב דקסבר לפי מדה משלם: בד''א. דמשכחת תרומת חמץ בפסח דקדשה בהפריש תרומה והחמיצה והוא הדין להפרישה חמץ קודם הפסח: אבל מפריש תרומת חמץ. בפסח כגון חטים שהחמיצו דברי הכל אפי' לרבי יוסי הגלילי דשרי חמץ בפסח בהנאה וחזיא ליה להסקה אינה קדושה ולקמן מפרש טעמא בשילהי שמעתין: את הקדש. משמע את הקדש שאכל אלמא ראוי להיות קדש היה שכשישלם דוגמתן יהא שם קדש חל עליו: פרט לאוכל תרומת חמץ בפסח. שכשמשלם דוגמתן אין שם קדש חל עליו: וכי מה הנאה יש לו. לכהן בה ומה הפסידו נהי נמי דלית לך הא דרשה מיהו מה ישלם הואיל ואין לו דמים:
תוספות
דבר הראוי להיות קודש פרט לאוכל תרומת חמץ. פי' הפסוק משמע שיתן לו דבר הראוי להיות קודש כמו שאכל וא''כ מה שאכל בעינן דבר הראוי להיות קודש וחמץ בפסח אינו ראוי להיות קודש כדתניא לעיל אבל מפריש חמץ ד''ה אין קדוש אע''ג דבכל ענין פטור הכא מתשלומין אפי' שהיה לה שעת הכושר ולקמן מוקמא הא דלד''ה אין קדוש היינו שלא היה לה שעת הכושר אור''ת היינו לרבי יוסי הגלילי אבל לראב''י הואיל וסבירא ליה דחמץ בפסח אסור בהנאה אפילו היה לה שעת הכושר אין ראוי להיות קודש דאין כאן נתינה והיינו דקאמר ליה ראב''י מה הנאה יש לו בה כלומר הואיל ואין לו הנאה בה אית ליה למעוטי מקרא כדפרישית:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|