סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מִשֶּׁיְּגָרֵיעוּ וְהַזֵּיתִים מִשֶּׁיָּנֵיצוּ וּשְׁאָר כׇּל הָאִילָנוֹת מִשֶּׁיּוֹצִיאוּ וְאָמַר רַב אַסִּי הוּא בּוֹסֶר הוּא גֵּירוּעַ הוּא פּוֹל הַלָּבָן פּוֹל הַלָּבָן סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא אֵימָא שִׁיעוּרוֹ כְּפוֹל הַלָּבָן
וּמַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר בּוֹסֶר אִין סְמָדַר לָא רַבָּנַן וְקָתָנֵי שְׁאָר כׇּל הָאִילָנוֹת מִשֶּׁיּוֹצִיאוּ אֶלָּא רַבִּי אִילְעַאי בִּדְנִיסְחָנֵי קַץ
תָּנוּ רַבָּנַן אוֹכְלִין בַּעֲנָבִים עַד שֶׁיִּכְלוּ דָּלִיּוֹת שֶׁל אוֹכֵל אִם יֵשׁ מְאוּחָרוֹת מֵהֶן אוֹכְלִין עֲלֵיהֶן
אוֹכְלִים בְּזֵיתִים עַד שֶׁיִּכְלֶה אַחֲרוֹן שֶׁבִּתְקוֹעַ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר עַד שֶׁיִּכְלֶה אַחֲרוֹן שֶׁל גּוּשׁ חָלָב כְּדֵי שֶׁיְּהֵא עָנִי יוֹצֵא וְאֵינוֹ מוֹצֵא לֹא בְּנוֹפוֹ וְלֹא בְּעִיקָּרוֹ רוֹבַע אוֹכְלִין בִּגְרוֹגְרוֹת עַד שֶׁיִּכְלוּ פַּגֵּי בֵּית הִינֵי
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לֹא הוּזְכְּרוּ פַּגֵּי בֵּית הִינֵי אֶלָּא לְעִנְיַן מַעֲשֵׂר (דִּתְנַן) פַּגֵּי בֵּית הִינֵי וַאֲהִינֵי דְטוֹבִינָא חַיָּיבִין בְּמַעֲשֵׂר:
אוֹכְלִין בִּתְמָרִים עַד שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּצוֹעַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אוֹכְלִין עַל שֶׁל בֵּין הַכִּיפִּין וְאֵין אוֹכְלִין עַל שֶׁל בֵּין הַשִּׁיצִין
וּרְמִינְהִי אוֹכְלִין בַּעֲנָבִים עַד הַפֶּסַח בְּזֵיתִים עַד הָעֲצֶרֶת בִּגְרוֹגְרוֹת עַד הַחֲנוּכָּה בִּתְמָרִים עַד הַפּוּרִים וְאָמַר רַב בִּיבִי רַבִּי יוֹחָנָן תַּרְתֵּי בָּתְרָיָיתָא מַחְלִיף אִידֵּי וְאִידֵּי חַד שִׁיעוּרָא הוּא וְאִי בָּעֵית אֵימָא הָא קָתָנֵי בְּהֶדְיָא אִם יֵשׁ מְאוּחָרוֹת מֵהֶן אוֹכְלִין עֲלֵיהֶן
תַּנְיָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר סִימָן לְהָרִים מֵילִין סִימָן לַעֲמָקִים דְּקָלִים סִימָן לִנְחָלִים קָנִים סִימָן לַשְּׁפֵלָה שִׁקְמָה וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לְדָבָר זֵכֶר לַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַים כָּאֲבָנִים וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרוֹב
סִימָן לְהָרִים מֵילִין סִימָן לַעֲמָקִים דְּקָלִים נָפְקָא מִינַּהּ לְבִכּוּרִים דִּתְנַן אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים אֶלָּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִין וְלֹא מִדְּקָלִים שֶׁבֶּהָרִים וְלֹא מִפֵּירוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים
סִימָן לִנְחָלִים קָנִים נָפְקָא מִינַּהּ לְנַחַל אֵיתָן סִימָן לַשְּׁפֵלָה שִׁקְמָה נָפְקָא מִינַּהּ לְמִקָּח וּמִמְכָּר הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי כּוּלְּהוּ נָמֵי לְמִקָּח וּמִמְכָּר:
מַתְנִי' מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַּקָּה לַגּוֹיִם מוֹכְרִין מָקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לִמְכּוֹר אֵין מוֹכְרִין וּבְכׇל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַּסָּה עֲגָלִים וּסְיָיחִין שְׁלֵמִין וּשְׁבוּרִין רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה בֶּן בְּתִירָא מַתִּיר בַּסּוּס
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱכוֹל צָלִי בְּלֵילֵי פְסָחִים אוֹכְלִין מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל אֵין אוֹכְלִין:
גְּמָ' אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיֹּאמַר בָּשָׂר זֶה לְפֶסַח הוּא מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמַקְדִּישׁ בְּהֶמְתּוֹ וְאוֹכֵל קָדָשִׁים בַּחוּץ אָמַר רַב פָּפָּא דַּוְקָא בָּשָׂר אֲבָל חִיטֵּי לָא דְּמִינְטַר לְפִסְחָא קָאָמַר
וּבָשָׂר לָא מֵיתִיבִי אָמַר רַבִּי יוֹסֵי תּוֹדוֹס אִישׁ רוֹמִי הִנְהִיג אֶת בְּנֵי רוֹמִי לֶאֱכוֹל גְּדָיִים מְקוּלָּסִין בְּלֵילֵי פְּסָחִים שָׁלְחוּ לוֹ אִלְמָלֵא תּוֹדוֹס אַתָּה גָּזַרְנוּ עָלֶיךָ נִדּוּי שֶׁאַתָּה מַאֲכִיל אֶת יִשְׂרָאֵל קָדָשִׁים בַּחוּץ קָדָשִׁים סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא אֵימָא

רש"י

משיגריעו. משגדלו הענבים קצת ונקראו גירוע ולקמן מפרש שיעורו כפול הלבן: משיניצו. משיגדיל הנץ עליהן והוא כעין מתחלי ודומה לו בברכות (דף לו:) הפטמה של רימון מצטרף והנץ שלו אינו מצטרף: הוא בוסר. דאמר כל היכא דתנן או בוסר או גירוע כולהו חדא נינהו בוסר תנן בגיטין (דף לא.) משעת כניסת המים לבוסר: פול הלבן ס''ד. הא בגפנים קיימא: ומאן. תנא דשמעת ליה דאמר בוסר הוא דהוי פירי כדקתני משיגריעו דהיינו בוסר אבל סמדר לא רבנן היא וקתני דמודו בשאר אילנות הא דרב אסי הוא בוסר הוא גירוע נקט הכא משום דלא תימא גירוע היינו סמדר ורבי יוסי היא: בדניסחני קץ. תמרים של דקל זכר ואינן מתבשלין בו עולמית וגודרין אותן בניסן והן מתבשלות מאליהן בכלי כפות תמרים ולעולם הן קטנות הלכך ר' אילעאי לא אפסיד מידי: אוכל. מקום כרמים ואית דגרסי של אבל והוא אבל כרמים: דליות. טריילי''ש: תקוע. מקום זיתים כדתנן במנחות (דף פה:) תקועה אלפא לשמן ומתוך שהשמן מצוי שם ורגילין בו מצויין חכמים בהן כדכתיב (שמואל ב יד) וישלח יואב תקועה וגו': גוש חלב. נמי איכא זיתים טובא והוא בחלקו של אשר דכתיב ביה וטובל בשמן רגלו במנחות (שם): כדי שיהא עני יוצא כו'. מותר לאכול מן הכנוסין עד שיכלו בשדה כל כך שיהא עני יוצא לבקש ואינו מוצא כו': גרוגרות. תאנים יבשים: פגי בית היני. תאנים של אותו מקום: לא הוזכרו. בבית המדרש להחשב פירי אלא למעשר: אהיני. תמרים: דטובינא. מקום ואותן פגים ואותן תמרים לעולם קטנים: ואמר רב ביבי גרסינן ולא תירוצא הוא: תרתי בתרייתא מחליף. בגרוגרות עד הפורים בתמרים עד חנוכה: סימן להרים מילין. עפצין גלי''ש אבל שאר אילנות שבהרים אין יפין ונפקא מינה דלא מייתינן בכורים מינייהו כדלקמן: דקלים. תמרים: שקמה. אינה עושה פירי: שפלה. ארץ מישור ולקמיה מפרש מאי נפקא מינה: כשקמים אשר בשפלה. שמע מינה דרך שפלה לשקמים ומיהו לאו ראיה גמורה היא לידע דאם אין בה שקמים לא תהא קרויה שפלה בבכורים כתיב אשר תביא מארצך ודרשינן במנחות (דף פד:) נאמר כאן ארצך ונאמר להלן ארץ חטה ושעורה וגו' מה להלן שבח ארץ דהא בשבחה הכתוב מדבר אף כאן שבח ארץ וילפינן מינה דאין מביאין אלא משבעת המינין האמורין שם ואין מביאין אלא ממקום משובח ותמרים משבעת המינין הם דכתיב ודבש דהיינו דבש תמרים: ולא מדקלין שבהרים. דאינן משובחין אלא דקלים של עמקים: ולא מפירות. תבואת דגן שבעמקים שהמים לנין שם ותבואתן כמושה ומרקבת: לנחל איתן. לעגלה ערופה צריך שיהו קנים גדילים בו ואי לא לא מיקרי נחל: למקח וממכר. שפלה אני מוכר לך צריך שיהו בה שקמים: מתני' מקום שנהגו שלא למכור. דהחמירו על עצמן דילמא אתי למכור גסה: ובכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה. דגזור ביה רבנן משום שאלה ומשום שכירות ומשום נסיוני במסכת ע''ז (דף טו.) וישראל מצווה על שביתת בהמתו בשבת: עגלים וסייחים. קטנים ואף על גב דלאו בני מלאכה נינהו מיחלפי במכירת גדולים ושבורים מיחלפי במכירת שלמים בשבורה. דלא משהי לה ושחטו לה הלכך לא חזי ליה ישראל גבי נכרי ולא אתי למישריה מכירה אחריתי: בן בתירא מתיר בסוס. לפי שמלאכתו לרכיבה ונסיוני דידיה ליכא למיגזר בהן דאין בה אלא משום שבות דאין רוכבין על גבי בהמה גבי שבות תנן לה במסכת ביצה (דף לו:): שלא לאכול. דמיחזי כאוכל פסח בחוץ: גמ' בשר זה. ואפילו שחוטה כבר: אבל חיטי. לא דמו מידי לקדשים וכי קאמר חיטין אלו לפסח. דמנטר לפסח קאמר אצניעו לפסח לאוכלם ולא אמרינן מיחזי כמאן דאמר למוכרן ולקנות פסח בדמיהן: ה''ג אמר רבי יוסי תודוס איש רומי. ישראל חשוב שהיה ברומי: מקולסין. צלויין ראשו על כרעיו ועל קרבו כצליית הפסח דתניא בכיצד צולין (לקמן עד.) רבי עקיבא קורהו מקולס לפי שתולה כרעיו חוצה לו בצדו כנושא כלי זיינו בצדו כובע נחושת בגלית (שמואל א יז) תרגומו קולסא דנחושא: אלמלא תודוס אתה. אדם חשוב:

תוספות

מפני שנראה כמקדיש קדשים בחוץ. בכולי שמעתא פירש''י ... שעכשיו קורא שם ופירש נמי שלא התנדב כדרך המתנדבים היינו דמחיים לא קרא לו שם פסח ואי נמי קרא לו שם בשעת צלייה הוי שלא כדרך המקדישין וקשה דקאמר נראה כמאכיל קדשים בחוץ והלא גם בפנים אין לעשות כן דאינו קדוש אלא לדמיו והוה ליה למימר שהוא קרוב למעילת קדשים ועוד בגדי מקולס לר' שמעון נהי דליכא למיחש שמא הקדישו עכשיו שאין זה כדרך המתנדבים מכל מקום ליתסר למיעבד הכי שלא יאמר מחיים אקדשיה דסופו מוכיח על תחלתו שעשאו מקולס וע''כ טעמא משום הכי הוא דהא מוקמינן לא שנא אמר ולא שנא לא אמר לכך נראה דעל ידי שאומר עכשיו בשר זה לפסח סברי אינשי דמחיים אקדשה ורבי שמעון אפילו אקדשה מחיים [לשחוט] בחוץ לא הוי הקדש משום שלא התנדב כדרך המתנדבים כדמוכח בתוספתא בפרק בתרא דמנחות דקאמר הרי עלי עולה על מנת שאקריבנה בבית חוניו רבי שמעון אומר אין זה עולה וה''נ הוי כמקדיש על מנת להקריב בחוץ הוא דאינו קדוש והא דלא מייתי לה הכא אלא מייתי ההיא דמנחה משום דמפרש בה בהדיא שלא התנדב כדרך המתנדבים:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר