וטמאין אין עושין לא את הראשון ולא את השני. מה טעם? בראשון לא עבדי דלא הוו רובא [בראשון אינם עושים בטומאה משום שאינם רוב] כי רק כשרוב הציבור טמא עושים את הראשון אף בטומאה. וכן בשני לא עבדי, דלא הוו מיעוטא [אינם עושים, שאין הם מיעוט] ורק מיעוט קהל עושה פסח שני.

תנן [שנינו במשנה]: נטמא קהל או רובו, או שהיו הכהנים טמאין והקהל טהורים יעשה בטומאה. ונדייק: נטמא רובו הוא דעבדי [הוא שעושים] בטומאה אבל פלגא ופלגא לא עבדי בראשון [אבל אם היו מחצה ומחצה לא יעשו בפסח ראשון] קשיא [קשה] איפוא לשיטת רב!

אמר לך [יכול היה לומר לך] רב: רובא עבדי כולהו בטומאה [רוב טמאים עושים כולם בטומאה] אפילו הטהורים, פלגא ופלגא [מחצה ומחצה] הללו הטהורים עושין לעצמן בראשון והללו הטמאים עושין לעצמן בשני.

ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] להבין את דיוק לשון המשנה. כי קתני סיפא [שנינו בסופה] נטמא מיעוט הקהל, טהורין עושין את הפסח הראשון וטמאין עושין את השני, ונדייק: נטמא מיעוט הוא דעבדי [שעושים] בשני, אבל פלגא ופלגא — לא [מחצה ומחצה לא] יעשו בשני. ונלמד מכאן: ועבדי [ועושים] הראויים לכך בראשון. משמע: הללו הטהורים עושין לעצמן בראשון והללו הטמאים עושין לעצמן בשני.

ושואלים: אם כן, ואלא קשיא [קשה] לרב כהנא מדיוק זה! ומשיבים: אמר לך רב כהנא [יכול היה רב כהנא לומר] שכך יש לדייק: נטמאו מיעוט הקהל — טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני, הא פלגא ופלגא [הרי מחצה ומחצה] — טהורין עושין את הראשון, אבל טמאין אינן עושין לא את הראשון ולא את השני.

ומקשים עוד: התינח ללישנא בתרא דרב כהנא [זה נוח, לפי הלשון האחרונה בדברי רב כהנא] שכך עושים כשיש מחצה ומחצה. אלא להך לישנא [אלא ללשון זו] שאמר רב כהנא: במחצה ומחצה טהורים עושין את הראשון, וטמאין עושין את השני, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? וקשה לדבריו!

אמר לך רב כהנא: כך יש לפרש את המשנה, הוא הדין דאפילו פלגא ופלגא נמי [מחצה ומחצה גם כן] טהורין עושין את הראשון, וטמאין עושין את השני. והאי דקתני [וזה ששנינו במשנה] מיעוט הקהל עושין את השני אינו מדויק, כי איידי דתנא רישא רובו — תנא נמי סיפא מיעוטו [על ידי ששנה בראשה של המשנה רובו שנה גם כן בסופה משום גרר הלשון מיעוטו].

ומעירים: תניא כוותיה דרב, תניא כוותיה דרב כהנא כתרי לישני [שנויה ברייתא כשיטת רב ושנויה ברייתא כשיטת רב כהנא כשתי הלשונות בשמו] תניא כוותיה דרב [שנויה ברייתא כשיטת רב]: היו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, הללו הטהורים עושין פסח לעצמן בטהרה והטמאים עושין לעצמן בטומאה בפסח ראשון.

תניא כלישנא קמא דרב כהנא [שנויה ברייתא כלשון ראשונה של רב כהנא]: הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני.

ותניא כלישנא בתרא [כלשון אחרונה] של רב כהנא: הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, טהורין עושין את הראשון וטמאין אינן עושין לא את הראשון ולא את השני,

ושואלים: ולשיטת רב, או ללישנא בתרא [ללשון אחרונה] של רב כהנא, הא דתנא [זה ששנה] באותה הברייתא השניה שהובאה "טהורין עושין את הראשון וטמאין את השני", היכי מתרצי לה [איך מישבים אותה]? ומשיבים שהם מוצאים דרך מיוחדת להסביר את הדבר, כי מדובר לדעתם במקרה כגון שהיו ישראל הזכרים רובם טהורים ומיעוטם טמאים ואם מחשיבים גם את הגברים וגם את הנשים כאחד הרי זה מחצה טהורין ומחצה טמאין, ונשים משלימות לטמאים כי בין הנשים היה רוב של טמאות.

וקסבר [וסבר] תנא זה: השתתפות נשים בפסח ראשון הרי הוא רשות אם כן דל נשים מטמאין [הוצא את הנשים ממנין הטמאים] והוו להו טמאין מיעוטא [ונעשו להם הטמאים מיעוט] וכיון שכך מיעוטא ידחו לפסח שני לכל הדעות.

ושואלים עוד: לשיטת רב וללישנא קמא [ללשון ראשונה] של רב כהנא הא דתניא [זו הברייתא ששנויה] "טהורין עושין את הראשון וטמאין אין עושין לא את הראשון ולא את השני" היכי מתרצי לה [כיצד מיישבים הם אותה] לשיטתם?

מסבירים: רב מתריץ לה [מישב אותה] כגון שהיו ישראל הזכרים מחצה טמאין ומחצה טהורין, ונשים שרובן טהורות עודפות על הטהורים שבגללן נעשים הטהורים רוב, וסבר אותו תנא: נשים בראשון חובה, אבל בפסח שני אינן חייבות אלא רשות היא להן.

ולכן בראשון אף אחד לא עבדי [אינם עושים בטומאה] דהוי ליה מיעוט [שהרי הם מיעוט] שרוב הקהל הזכרים והנשים הם טהורים, ומיעוטא לא עבדי [אינם עושים] בטומאה בפסח ראשון. ובשני לא עבדי [ואף בשני אינם עושים] פסח, כי דל נשים מינייהו [הוצא את הנשים מהם] ממנין הטהורים והוו להו פלגא [והרי הם הטמאים מחצה] ופלגא לא עבדי בשני [ומחצה אינם עושים בפסח שני].

ולשיטת רב כהנא שאמר בלשון זו: פלגא נמי עבדי בשני [שמחצה גם כן עושים בשני] הכי מתריץ לה [כך היה מסביר אותה את הברייתא] לשיטתו: כגון שהיו ישראל נשים וגברים כאחד מחצה טהורין ומחצה טמאין, ונשים הן שמשלימות לטהורין שיהיו מחצה. וקסבר: נשים בראשון חובה ובשני רשות.

ולכן בראשון לא עבדי [בפסח ראשון אינם עושים בטומאה] — דהוו להו פלגא ופלגא [שהם מחצה ומחצה] בטומאה, ולשיטתו פלגא בראשון לא עבדי [מחצה בראשון אינם עושים], ובשני נמי לא עבדי [ופסח שני גם כן אינם עושים] כי אם דל נשים מינייהו [הוצא את הנשים מהם] ממנין הטהורין הוו להו טמאין רובא [נמצאו להם הטמאים בפני עצמם רוב], ורובא לא עבדי בשני [ורוב הקהל אינם עושים בפסח שני]

ועוד: ולרב כהנא הא דתניא [זו ששנינו בברייתא] הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן, היכי מתריץ לה [כיצד יכול לישב אותה] לשיטתו? אמר לך רב כהנא [היה אומר לך רב כהנא]: בהכרח תנאי היא [מחלוקת תנאים היא] בנושא זה איכא למאן דאמר [יש מי שאומר] מחצה על מחצה כל מחצה בפני עצמו הריהו כרוב, ואיכא למאן דאמר [ויש מי שאומר] מחצה על מחצה אינו כרוב.

א כיון שהבאנו ברייתא זו, דנים מעתה גופא [לגופה] של אותה ברייתא, הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין. הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן. היו טמאין עודפין במספרם על הטהורין, אפילו עודפים באיש אחד — יעשו את הפסח כולו בטומאה, לפי שאין קרבן ציבור חלוק ואין להיחלק מרוב הציבור הטמא, ויעשו כל הציבור כאחד את הפסח בטומאה.

ר' אלעזר בן מתיא אומר: אין עודף של האיש היחיד מכריע את הציבור כולו לטומאה, שנאמר: