האי [זה] פסול הוא ושבירה מותרת בו. ואילו לדעת מאן [מי] שאמר ודייק מלשון הכתוב שהכל תלוי אם פסח ראוי לאכילה — האי נמי [זה גם כן] הפסח הבא בטומאה ראוי לאכילה הוא ואסור אף בשבירה.

רב יוסף אמר: כי האי גוונא [כגון זה] פסח הבא בטומאה — דכולי עלמא [לדעת הכל] אין בו משום איסור שבירת העצם, כי רבי לאקולי קא אתי [להקל בא] והאי הא פסול הוא [ופסח זה שבא בטומאה הרי פסול הוא] אף שגזירת הכתוב שעולה לרצון.

אלא לענין פסח שהיתה לו שעת הכושר (שעה שהיה כשר בה) ונפסל לאחר מכן, איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל למעשה] למאן דאמר [לדעת מי שאמר] ודייק מהפסוק שדווקא פסח אסור בשבירה כשר — הא [הרי] כשר הוא פסח זה. לדעת מאן [מי] שאמר ודייק מהפסוק שצריך הפסח להיות ראוי לאכילה הרי השתא [עכשיו] לאו [אינו] ראוי לאכילה.

אביי אמר: כולי עלמא [לדעת הכל] כל כי האי גוונא [כגון זה] אין בו משום איסור שבירת העצם, מאי טעמא השתא מיהת הא פסול הוא [עכשיו מכל מקום פסול הוא] אלא בדין שבירת העצם מבעוד יום לפני זמן אכילתו איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל]. לדעת מאן [מי] שאמר ודייק מהפסוק שדווקא כשר אסור בשבירה הא [הרי] כשר הוא, ואילו לדעת מאן [מי] שאמר ראוי לאכילה על כל פנים השתא [עכשיו] לפני שהגיע הלילה — לאו בר אכילה הוא [אינו ראוי לאכילה],

מיתיבי [מקשים], רבי אומר: נמנין באכילת הפסח על מוח שבראש ואין נמנין לאכילה על מוח שבקולית (עצם הירך). ונברר: על מוח שבראש מאי טעמא [מה טעם] נמנים — הואיל ויכול לגוררו ממקומו ולהוציאו בלא לשבור עצם מן הקרבן מה שאין כן במוח שבקולית. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר ששבירת העצם מבעוד יום שפיר דמי [יפה וראוי הוא] לשיטת רבי קולית נמי נתבריה [גם כן נשברנה] מבעוד יום ונפקוה למוח דידיה ונמנו עליה [ויוציאו את המוח שלה ממנה וימנו עליה]

אמר לך [יכול היה לומר לך] אביי: ולטעמיך [ולשיטתך] ולדעתך, כפי שאתה מבין זאת, משחשיכה נמי [גם כן] יש דרך לאכול את המוח שבקולית: נייתי גומרתא וניחות עליה ונקלה ונפקה למוח דידיה ונימני עליה [נביא גחלת ונניח עליה את העצם ונשרוף אותה ונוציא את המוח שלה ממנה ונמנה עליו] דהא תניא [שהרי שנויה ברייתא] במפורש: אבל השורף בעצמות הפסח או המחתך בגידין — אין בו איסור משום איסור שבירת העצם. ובודאי לא אלה היו הטעמים.

אלא מאי אית לך למימר [אלא מה יש לך לומר] ולהסביר מפני מה אין מוציאים את המוח מן הקולית על ידי שריפה — אביי אמר: משום פקע שמא מחמת החום תתפוצץ העצם במקום שאינו מונח על הגחלת ונמצא עובר על שבירתה, רבא אמר: משום הפסד קדשים, דקא מפסיד ליה בידים [שהוא מפסיד מקלקל, אותה בידים בעשייה בפועל], ומדוע — דילמא אכיל נורא ממוח דידיה [שמא תאכל האש מן המוח שבו] והוא הדין שאסורה שבירת עצם מבעוד יום נמי [גם כן], גזירה מדברי סופרים מבעוד יום אטו [משום] משחשיכה.

רב פפא אמר: כל כי האי גוונא [כל כגון זה] כולי עלמא [לדעת הכל] יש בו משום שבירת העצם. מאי טעמא [מה טעמו] של דבר שהרי לאורתא מיחזי לאכילה [לערב ראוי לאכילה] אלא באבר שיצא מקצתו מחוץ למקום שמותר לאכלו, ונפסל על ידי כך ורצונו בשל כך לחותכו קמיפלגי [נחלקו]. מאן דאמר [מי שאמר] ודייק מהפסוק שדווקא כשר אסור בשבירה הא [הרי] כשר הוא ואסור לשבור בו עצם, ולדעת מאן [מי] שאמר ודייק מהפסוק שדווקא ראוי לאכילה — האי לאו בר אכילה הוא [הרי זה אינו בן אכילה] ומותרת בו שבירת עצם.

כדתניא [כפי ששנינו בברייתא]: ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: אבר שיצא מקצתו ושברו — אין בו משום איסור שבירת העצם כדעה זו שאמרנו שכיון שאינו ראוי לאכילה — אין בו איסור שבירה.

רב ששת בריה [בנו] של רב אידי אמר: כל כי האי גוונא דכולי עלמא [כל כגון זה לדעת הכל] אין בו משום איסור שבירת העצם, דהאי אבר הא פסול הוא [שאבר זה הרי פסול הוא] ולא רק בלתי ראוי לאכילה. אלא שבירת העצם בפסח שאינו צלוי לגמרי ועודנו נא איכא בינייהו [יש ביניהם]. לדעת מאן [מי] שאמר ודייק מהפסוק שדווקא כשר אסור בשבירה — הא [הרי] כשר הוא ואסורה בו שבירת עצם, ולדעת מאן [מי] שאמר ודייק מהפסוק שצריך הפסח להיות ראוי לאכילה — השתא [עכשיו] אינו ראוי לאכילה עד שתגמר צלייתו ולכך לא נאסרה בו שבירת עצם.

רב נחמן בר יצחק אמר: כל כי האי גוונא [כל כעין זה] יש בו משום שבירת העצם, מאי טעמא [מה טעם] דהא חזי לאכילה [שהרי הוא ראוי לאכילה] דמטוי ליה ואכיל ליה [שהוא מוסיף וצולה אותו ואוכל אותו] אלא שבירת העצם באליה איכא בינייהו [יש ביניהם] למאן דאמר שצריך שיהא כשר — הא [הרי] כשר הוא בודאי ואסורה בו השבירה, למאן דאמר [לשיטת מי שאמר] ראוי לאכילה, האי [זה] אינו ראוי לאכילה מכיון דאליה לגבוה סלקא [שהאליה לגבוה לקרבן, היא עולה] ולא נאסרה בה שבירת עצם.

רב אשי אמר: כל כי האי גוונא [כל כעין זה] ודאי אין בו משום שבירת העצם, דהא [שהרי] ודאי שום חלק מן האליה אינו ראוי לאכילה כלל. אלא נחלקו בדין אבר שאין עליו כזית בשר. לדעת מאן [מי] שאמר ודייק מהפסוק שדווקא כשר אסור בשבירה — הא [הרי] כשר הוא ואסור לשבור בו עצם, לדעת מאן [מי] שאמר ראוי לאכילה — בעינן [צריכים אנו] שיהא שיעור אכילה שהוא כזית לפחות וליכא [ואין כאן], ולכן אין בו איסור שבירה.

רבינא אמר: כל כי האי גוונא [כל כגון זה] ודאי לית ביה [אין בו] משום שבירת העצם, דבעינן [שצריכים אנו] לכל הדעות שיהא שיעור אכילה. אלא נחלקו בדין אבר שאין עליו כזית בשר במקום זה שבו הוא שוברו ויש עליו כזית בשר במקום אחר. לדעת מאן [מי] שאמר ודייק מהפסוק שצריך הפסח להיות כשר, הא [הרי] כשר הוא זה ואסור לשבור בו עצם כלל. לדעת מאן [מי] שאמר ראוי לאכילה, בעינן [צריכים אנו] שיעור אכילה במקום שבירה, והא ליכא [והרי אין כאן] ולכך מותרת בו שבירת העצם.

ומעירים: תניא כארבעה מינייהו [שנויה ברייתא כארבעה מהם] כארבע משיטות ההסבר שנמנו. דתניא [ששנויה ברייתא]: רבי אומר: נאמר "בבית אחד יאכל... ועצם לא תשברו בו" (שמות יב, מו), ללמדנו: על הפסח הכשר הוא חייב ואינו חייב על הפסול.

היתה לו שעת הכושר (שעה שהיה כשר בה) ונפסל בשעת אכילה אין בו משום שבירת עצם (כהסבר רב יוסף).

יש בו שיעור אכילה — יש בו משום שבירת העצם, אין בו שיעור אכילה — אין בו משום שבירת עצם (כרב אשי או רבינא).

הראוי למזבח (למעט אליה שאינה ראויה למזבח) אין בו משום שבירת עצם (כשיטת ר' נחמן בר יצחק).

בשעת אכילה יש בו משום שבירת עצם שלא בשעת אכילה אין בו משום שבירת עצם (שיטת אביי). הרי שנינו במפורש ככמה דעות באותה ברייתא.

א איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בשאלה זו: אבר שאין עליו כזית בשר במקום זה שבו הוא שוברו ויש עליו כזית בשר במקום אחר, מה דינו לענין שבירת עצם? ר' יוחנן אמר: יש בו משום איסור שבירת העצם, ר' שמעון בן לקיש אמר: אין בו משום איסור שבירת עצם.

איתיביה [הקשה לו] ר' יוחנן לר' שמעון בן לקיש: נאמר "ועצם לא תשברו בו" — אחד עצם שיש עליו כזית בשר ואחד עצם שאין עליו כזית בשר, מאי [מה פירוש] אין עליו כזית בשר? אילימא [אם תאמר] שאין עליו כזית בשר כלל — אם כן אמאי [מדוע] יש בו משום איסור שבירת העצם? הרי אינו ראוי לאכילה כלל! אלא לאו הכי קאמר [האם לא כך אמר] וכך יש לתקן: אחד עצם שיש עליו כזית בשר במקום זה ואחד שאין עליו כזית בשר שנאסרה שבירתה, במקום זה ויש עליו כזית בשר במקום אחר, ואם כן קשיא [קשה] מסקנה זו לר' שמעון בן לקיש!

אמר ליה [לו]: