כך מפסיקין להבדלה שאם היו מסובים לסעודתם בשבת עד הלילה — מפסיקים אכילתם ומבדילים. ונברר: מאי [מה פירוש] מפסיקין? לאו [האם לא] הכוונה לעקירת שולחן שיש להוציא אותו ממקומו? כשיטת ר' יהודה. ועונים: לא, הכוונה היא לפריסת מפה, שאף להבדלה אין צורך בדבר אחר.

מסופר: רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא [הזדמן לבית ראש הגולה] והיו מסובים לאכול, ואייתו תכא קמיה [הביאו שולחן לפניו] שיאכל אף הוא, וכיון שנתקדשה שבת פרס מפה וקידש. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: ושוין שאין מביאין את השולחן אלא אם כן קידש תחילה, ואם הביא את השולחן קודם קידוש פורס מפה עליו ומקדש.

תני חדא [שנויה ברייתא אחת] בנושא זה: שוין ר' יהודה ור' יוסי החולקים בענין היתר אכילה בערב שבת מן המנחה ולמעלה וכן לענין הפסקה שאין מתחילין בסעודה, ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: שוין שמתחילין. ומעתה נברר: בשלמא הא דתניא [נניח אותה ברייתא ששנויה] שוין שאין מתחילין — משכחת לה [מוצא אתה אותה] מתקיימת בערב הפסח, שגם ר' יוסי מסכים שלכתחילה אין מתחילים בסעודה,

אלא ברייתא הא דתניא [זו ששנויה] שוין שמתחילין — אימת [אימתי] מדובר? אי נימא [אם נאמר] שמדובר בערב שבת — הא מיפלג פליגי [הרי חלוקים הם] בדין זה, האם מותרת בו האכילה מן המנחה ולמעלה! ומשיבים: לא קשיא [קשה] כאן שלא נחלקו — היה זה קודם תשעה (תשע שעות), כלומר קודם לשעה תשיעית ביום, ולדעת כולם עדיין מותר להתחיל לאכול. כאן שנחלקו אם מתחילין — הרי זה לאחר תשעה.

א ועוד בעניני קידוש היום. אותם בני אדם שקידשו בבית הכנסת לפי המנהג שלאחר התפילה היו מקדשים בבית הכנסת על היין, אמר רב: ידי חובת שתיית יין בקידוש לא יצאו, ואם יש יין בביתם — חייבים לברך שנית על היין, שלא יצאו ידי חובה בברכה ששמעו בבית הכנסת שכן לא נשארו שם לסעודה. ואולם ידי חובת קידוש — יצאו שהרי שמעוהו כבר. ושמואל אמר: