ומוסיפים: ולית הלכתא כוותיה [ואין הלכה כמותו] ופוסקים כשמואל.

א מסופר: עולא איקלע [הזדמן] לפומבדיתא, אמר ליה [לו] רב יהודה לרב יצחק בריה [בנו]: זיל אמטי ליה [לך הבא לו לעולא] כלכלה (סל) דפירי [של פירות] כמתנה, ובתוך כך חזי היכי אבדיל [ראה כיצד הוא מבדיל]. לא אזל [הלך] רב יצחק בעצמו, אלא שדר ליה [שלח אותו] את אביי שהיה אז תלמיד קטן, שילך בשליחותו. כי אתא [כאשר בא, חזר] אביי, אמר ליה [לו]: היכי [איך] אמר עולא את לשון ההבדלה? אמר ליה [לו]: "ברוך המבדיל בין קודש לחול" אמר, ותו [ויותר] לא.

אתא לקמיה דאבוה [בא רב יצחק לפני אביו רב יהודה] אמר ליה [לו] רב יהודה: היכי [איך] אמר עולא? אמר ליה [לו]: אנא [אני] לא אזלי [הלכתי], אנא שדריתיה [אני שלחתי] את אביי, ואמר לי שאמר "המבדיל בין קודש לחול". כעס רב יהודה ואמר ליה [לו]: רברבנותיה דמר, וסררותיה דמר, גרמא ליה למר דלא תימא שמעתיה מפומיה [רברבנותו של אדוני, ושררותו של אדוני גרמה לו לאדוני שלא תאמר שמועה מפיו] שאילו הלכת בעצמך היו מוסרים את ההלכה בשמך, שאתה הוא שמסרת הלכה זו בשם עולא, ועל ידי עצלות וגאוה גרמת שתמסר ההלכה בשם אביי.

על מנהגו של עולא מיתיבי [מקשים] מברייתא: כל הברכות כולן פותח בברוך וחותם בהן בברוך, חוץ מברכת המצות הברכה שנאמרת לפני עשיית המצוה , וברכת הנאה מן הפירות, וברכה הסמוכה לחבירתה בתוך סדר התפילה (כגון ברכות שמונה עשרה) וברכה אחרונה שבקרית שמע,

שיש מהן פותח בברוך ואין חותם בברוך כברכת המצוות והפירות ויש מהן שחותם בברוך ואין פותח בברוך כגון ברכה הסמוכה לחברתה ויוצאת מן הכלל ברכת "הטוב והמטיב" שבתוך ברכת המזון שאף שהיא סמוכה לברכות אחרות פותח בה בברוך ואינו חותם בברוך