שאין כל אצבעות שוות שאין תשמיש של זה נוח כשל ראשון ושמא תבוא לזלזל בו או לשונאו בשל כך.

עוד הוסיף ואמר לו: מצוה וגוף גדול כלומר, דבר שיש בעשייתו גם משום מצוה וגם הנאה לגוף — זה מי שאוכל פירות ולא שכר, כלומר, מלוה לחבירו כסף ונוטל ממנו קרקע כמשכון ואוכל מפירותיה ומנכה דמי פירות אלה מן ההלואה, שבכך יש הנאה גם ללווה וגם למלוה. מצוה וגוף טהור הוא מי שנושא אשה ועל ידי כך נשמר בטהרה ולו בנים ומקיים מצות פריה ורביה.

כיון שעסקו בענין ציווי חכמים לבניהם או לתלמידיהם, הוסיפו עוד והביאו: ארבעה דברים צוה רבינו הקדוש את בניו: אל תדור בשכנציב שבבבל משום דליצני הוו, ומשכו לך בליצנותא [משום שליצנים הם, וימשכו אותך בליצנות] ויבטלוך מתורה.

וכן אל תשב על מטת ארמית. ונתפרשה עצה זו בכמה דרכים: איכא דאמרי [יש אומרים]: שלא תיגני בלא קרית שמע [אל תשכב לישון בלא קריאת שמע] שישראל הישן כך נוהג כגוי. ואיכא דאמרי [ויש אומרים]: שלא תינסב גיורתא [שלא תשא גיורת] והוא הרמוז במלים "מטה ארמית" שהרי היתה פעם גויה.

ואיכא דאמרי [ויש אומרים]: מטת ארמאית [גויה] ממש ומשום מעשה של רב פפא. שפעם אחת נכנס ר' פפא לביתה של גויה כדי לגבות ממנה חובו ובקשה ממנו אותה גויה שישב על מטתה עד שתביא מעות, ונתברר שהיה תינוקה המת מוטל תחת המטה והעלילו עליו שהוא ישב עליו והרגו ונאלץ לברוח מחוץ לתחומי המדינה.

ואל תבריח עצמך מן המכס ושלם למוכס, דילמא משכחו לך ושקלי מנך כל דאית לך [שמא ימצאו אותך שהברחת ויקחו ממך כקנס כל מה שיש לך]. ואל תעמוד בפני השור בשעה שעולה מן האגם, מפני שהשטן מרקד בין קרניו כלומר השור מסוכן אז ביותר. אמר ר' שמואל: מדובר בשור שחור, וביומי [בימי, בתקופת] ניסן, שאז יש לחשוש במיוחד לדבר.

באותו ענין עצמו תני [שנה] רב אושעיא: מרחיקין משור תם, שהוא שור סתם שלא נגח מעודו או שלא נגח יותר מפעמיים — חמשים אמה מתוך זהירות, ומשור מועד שידוע שהוא נגחן — כמלא עיניו.

ובהפרזה תנא משמיה [שנויה משמו]: של ר' מאיר, ריש תורא בדיקולא [ראשו של השור עדיין בתוך הסל שאוכל ממנו] — סק לאיגרא, ושדי דרגא מתותך [עלה לגג וזרוק את הסולם מתחתיך], שלא יזיקך. ועוד בענין זה אמר רב: ניזהא דתורא [האמירה שאומרים לשור להוליכו] היא — "הן הן". ניזהא דאריה [האמירה לאריה] היא — "זה זה". ניזהא דגמלא [האמירה לגמל] — "דא דא". ניזהא דארבא [האמירה לספינה] שאומרים לאנשים המושכים אותה לאורך הנהר באמצעות חבלים — "הילני הייא הילא והילוק הוליא".

אמר אביי: עור, דג וכוס חמין וביצים וכנים לבנים — כולן קשין לדבר אחר (עשויים לגרום צרעת). ומפרשים: עור — מאן דגני אמשכא דצלא [מי שישן על עור העבדן] שאינו מעובד עדיין. דג — הכוונה היא לדג שיבוטא ביומי [בימי, בתקופת] ניסן. כוס — הכוונה לשיורי כסא דהרסנא [שאוכל משיירי דגים מטוגנים]. חמין — הכוונה לחמימי דחמימי משדרו עילויה [מים חמים ביותר שהוא שופך על עצמו]. ביצים — הכוונה למאן דמדרך אקליפים [מי שדורך על קליפות]. כינים לבנים — הכוונה למאן דמחוור לבושיה ולא נטיר ליה תמניא יומי, והדר לבוש לה בריין הנך כינים [מי שמכבס את לבושו ואינו שומר אותו שמונה ימים, וחוזר ולובש אותו — נבראות אותן הכינים] וקשין כולם לדבר אחר.

אמר רב פפא: ביתא דאית ביה שונרא — לא ניעול בה איניש בלא מסני [בית שיש בו חתול לא יכנס בו אדם בלא נעליים]. מאי טעמא [מה טעם הדבר] — משום דשונרא קטיל לחיויא ואכיל ליה [שהחתול הורג את הנחש ואוכל אותו] ואית ביה בחיויא גרמי קטיני [ויש בו בנחש עצמות קטנות], ואי יתיב לה גרמא דחיויא אכרעיה [ואם תשב לו עצם קטנה של נחש ברגלו] — לא נפיק ואסתכן ליה [ לא תצא ויסתכן]. איכא דאמרי [יש אומרים] שכך אמר: ביתא דלית ביה שונרא [בית שאין בו חתול] — לא ניעול ביה איניש בהכרא [לא יכנס בו אדם בחשיכה], מאי טעמא [מה טעם הדבר] — דילמא מיכריך ביה חויא ולא ידע ומסתכן [שמא יכרך בו הנחש ולא ידע ויסתכן] והחתול צד נחשים ואוכלם.

שלשה דברים צוה ר' ישמעאל בר' יוסי את רבי: (מק"ש — מום, מק ח, א שתך, הם סימן לציווים אלה), אל תעש מום בעצמך. ושואלים: מאי היא [מה פירוש דבר זה]? ומפרשים: לא תהוי לך דינא בהדי תלתא [לא יהיה לך דין עם שלושה] אנשים שהם יחד בעלי דברך, משום דחד הוי בעל דינך ותרי סהדי [אחד יהיה בעל דינך ושנים יהיו עדים] ויעידו עליך מה שירצו. ואל תעמוד על המקח בשעה שאין לך דמים אף כדי המחיר שאתה מציע, שיש בכך משום אונאה.

אשתך טבלה — אל תזקק לה לילה הראשונה אלא המתן לילה נוסף. אמר רב: ודבר אחרון זה מדובר דווקא בנדה דאורייתא [שמן התורה], שלפי דין התורה גם אם ראתה אשה דם כל שבעה ימים, אם פסקה מלראות אפילו ביום השביעי, הריהי טובלת בסוף היום השביעי ומשמשת מיד. וטעם האיסור: הואיל והוחזק מעין (של דם) פתוח, דילמא [שמא] משכה זיבה [נמשכת זיבת הדם] לאחר מכן ותראה דם בשעת תשמיש. אבל לאחר שהחמירו וקיבלו על עצמן בנות ישראל לישב שבעה נקיים אפילו על טיפת דם כחרדל, לכך נהגו שתמנה אשה עוד שבעה נקיים ותטבול ונזקק אדם לאשתו בליל טבילתה ואינו חושש.

ועוד: שלשה דברים צוה ר' יוסי בר' יהודה את רבי: אל תצא יחידי בלילה, ואל תעמוד בפני הנר ערום, ואל תכנס למרחץ חדש, שמא תפחת שהיו מסיקים את האש מתחת למרחץ ויש חשש שהמרחץ יתמוטט. ושואלים: עד כמה הוא קרוי חדש? אמר ר' יהושע בן לוי: עד שנים עשר חדש. אמרנו: ואל תעמוד בפני הנר ערום, דתניא [שכן שנויה ברייתא]: העומד בפני הנר ערום — הוי [נעשה] נכפה (חולה בחולי הנפילה). והמשמש מטתו לאור הנר — הויין לו [יהיו לו] בנים נכפין.

בדומה לזה תנו רבנן [שנו חכמים]: המשמש מטתו על מטה שתינוק ישן עליה — אותו תינוק יהיה נכפה. ולא אמרן אלא דלא הוי בר שתא [ולא אמרנו זאת אלא שאין תינוק זה בן שנה], אבל הוי בר שתא [אבל היה בן שנתו] — לית לן בה [אין לנו בו] חשש. ולא אמרן [ולא אמרנו] אלא דגני להדי כרעיה [שישן התינוק לצד רגליו], אבל אם גני להדי רישיה [ישן לצד ראשו] — לית לן בה [אין לנו בה] חשש. ולא אמרן [ולא אמרנו] אלא דלא מנח ידיה עילויה [שאינו מניח ידו עליו] באותה שעה, אבל אם מנח ידיה עילויה [מניח ידו עליו] — לית לן בה [אין לנו בו] איסור.

ומה שאמר אל תצא יחידי בלילה, דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: לא יצא אדם כשהוא יחידי בלילה, לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, מפני שהשידה אגרת בת מחלת, היא ושמונה עשרה רבוא של מלאכי חבלה יוצאין אז, וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו ועל אחת כמה וכמה כשכולם כאחד.

ומסופר: מעיקרא הוו שכיחי כולי יומא [מתחילה היו מצויים אותם מזיקים בכל יום], זמנא חדא [פעם אחת] פגעה אותה שדה בר' חנינא בן דוסא אמרה ליה [לו]: אי לאו דמכרזן עלך ברקיע [אם לא שהיו מכריזים עליך ברקיע]: "הזהרו בחנינא ובתורתו" — הרי סכנתיך. אמר לה: אי חשיבנא ברקיע [אם חשוב אני ברקיע], אם כן גוזר אני עליך שלא תעבורי ביישוב לעולם. אמרה ליה [לו]: במטותא מינך, שבק לי רווחא פורתא [בבקשה ממך הנח לי רווח מועט]. שבק לה לילי שבתות ולילי רביעיות [הניח לה לילי שבתות ולילי רביעי].

ותו [ועוד] מעשה: חדא זמנא פגעה ביה באביי [פעם אחת פגשה אותו את אביי] אמרה ליה [לו]: אי לאו דמכרזי עלך [אם לא אתה הוא שמכריזים עליך] ברקיע: "הזהרו בנחמני" הוא אביי ובתורתו — הוה סכנתיך [הייתי מסכנת אותך]. אמר לה: אי חשיבנא [אם חשוב אני] ברקיע — גוזרני עלייכי [גוזר אני עליך] שלא תעבורי ביישוב לעולם. ושואלים: הא קא חזינן דעברה [הרי רואים, יודעים אנו שבכל זאת עוברים המזיקים]?! ומשיבים: אמרי [אומרים]: הני [אלה] המזיקים