חתימת גאולה שבברכה אחרונה של קריאת שמע ושל חתימת הגדה נאמרת בלשון עבר ר"ל גאל ישראל ושל תפלה גואל ישראל מפני שהיא תפלה ובקשת רחמים לזמן שהוא בו ולעתיד וכן בקידוש על הכוס אומר אשר בחר בנו וכו' וקדשנו במצותיו ובתפלה אומר וקדשנו במצותיך דרך תפלה:
קידוש של שבת אף הוא צריך שיזכיר בו יציאה מצרים ואין צריך לומר בקידוש של מועדות שענינם סובב על ענין יציאת מצרים אלא אף של שבת כן שהאמונה היוצאת לנו מענין יציאת מצרים והוא אמונת גמול ועונש ושנוי הטבעים וכן היוצאה מענין שבת והוא חדוש העולם הכל רומז אל ענינים נקשרים זה בזה ושאין מציאות להאמנת האחד מבלתי האחר כמו שהתבאר למבינים:
ברכה האמורה בתפלה על מלכות בית דוד מצמיח קרן ישועה מפני שהוא תפלה ובקשה כללית לכל העם ושל הפטרת נביאים מגן דוד וברכה ראשונה של תפלה צריך להזכיר בה שלשה אבות הראשונים ר"ל אברהם יצחק ויעקב ולחתום באברהם:
חתימת ברכת שבת בין בקידוש בין בתפלה מקדש השבת ושל ימים טובים מקדש ישראל והזמנים מפני שישראל הם המקדשים את הזמנים אבל שבת קדושה ועומדת ואם חל יום טוב בשבת חותם מקדש השבת וישראל והזמנים:
המשנה הרביעית והכונה בה להתחיל בסדר שאחר המזון והוא שאמר מזגו לו כוס שלישי יברך על מזונו רביעי גומר את ההלל ואומר עליו ברכת השיר בין הכוסות האלו אם רצה לשתות ישתה בין השלישי לרביעי לא ישתה אמר הר"ם מה שחייב שלא נתיר לו לשתות בין שלישי לרביעי הוא כדי שלא ישתכר כי היין בתוך המאכל לא ישכר כמו שישכר בלי מאכל וברכת השיר הוא נשמת כל חי עד סופה וכמו כן יהללוך עד הסוף נקרא ברכת השיר ואם אמרן שתיהן הרי זה משובח:
אמר המאירי מזגו לו כוס שלישי ומברך על מזונו בהזכרת מעין המאורע בברכת ירושלים ואחר כך מוזגין לו כוס רביעי וגומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר ר"ל יהללוך שהוא ברכה לאחריו ואע"פ שבשאר מקומות כל לאחריו תלוי במנהג בכאן קבעוה בתקנה ויש שואלין בה היאך מברכין לאחריו ולא ברכנו לפניו והרי אמרו במסכת נדה פרק ששי כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו ועוד האיך ברכת יהללוך אינה פותחת בברוך והרי מכיון שאין ברכה לפניו אין זו סמוכה לחברתה עד שמזו כתבו הרבה מפרשים שמברכין לפניו בתחלת הללויה לגמור את ההלל ונמצא ברכת יהללוך סמוכה לחברתה אע"פ שההלל בנתים כדין ברכה אחרונה של קריאת שמע שעשינוה במסכת ברכות סמוכה לחברתה לאהבה עולם אע"פ שקריאת שמע בנתים וכן ברכת ישתבח לפסוקי דזמרה וכן הביאו ראיה ממה שאמרו בתוספתא סוכה פ"ג שמונה עשר יום בשנה ולילה אחד קורין את ההלל שמונת ימי החג ושמונה ימי חנוכה ויום טוב ראשון של פסח ולילו ויום טוב של עצרת ומאחר שהוא משוה קריאות אלו בענין אלמא שדינם שוה ואף במסכת סופרים אמרוה בדרך זה אלא שנתחדש בה שאם קדם לאמרו בבית הכנסת אינו צריך לברך על שלחנו ולשון מסכת סופרים בזו הוא שאמרו שם שמונה עשר יום ולילה אחד יחיד גומר בהם את ההלל ובגולה עשרים ואחד יום ושתי לילות:
ומצוה מן המובחר לקרות הלל בשתי לילות של גליות בבית הכנסת ולברך עליו וכשהוא קורא בביתו אינו צריך לברך הא כל שלא קדם לאמרו בבית הכנסת צריך לברך עליו בביתו וברכה זו עדיין אתה צריך לידע היכן אומרה אם בשעה שרוצה להתחיל הללויה ויקרא באותה ברכה עד למעינו מים ויברך ברכת גאולה ואחר סעודה יתחיל לא לנו בלא ברכה ויסיים בברכת יהללוך או שמא אינו מברך כשמתחיל הללויה אלא אחר סעודה כשרוצה להתחיל לא לנו יברך ויסיים בברכת יהללוך ותדע שקצת חכמים מברכי' לקרוא בשעה שפותחין הללויה ואין מברכין לגמור הואיל ואינו גומרו קודם אכילה אלא לקרוא ויש מברכין לגמור והראיה שבפתיחת ההלל מברכין אותה מה שאמרו בתלמוד המערב בראשון של ברכות כל הברכות כלן פותחין בהם בברוך ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה כגון של קריאת שמע ותפלה אין פותחין בהם בברוך היתיב ר' ירמיה הרי גאולה ר"ל אשר גאלנו שהיא סמוכה לחברתה ופותחת בברוך ותירצוה הואיל ואם שמעה בבית הכנסת יצא והוא שהיה מנהגם לקרוא את ההלל בבית הכנסת מבעוד יום זכר להלל שבעזרה שהיו אומרים בשעת שחיטת פסחים וכל שבירך בבית הכנסת אינו טעון ברכה ראשונה להלל ונמצא שברכת אשר גאלנו אינו מיוחדת כל כך להלל שאף אם הפקיע עצמו מן ההלל הוא מברכה וכענין ברכת אשר ברא שפותחת בברוך אחר שלפעמים נאמרת בלא האחרות הא למדת שכל שלא אמרו בבית הכנסת צריך לברך עליו בתחלת הללויה:
ועדיין אתה צריך לידע אם יחזור ויברך לגמור בתחלת לא לנו אחר סעודה שהרי ברכה ראשונה כבר פסק כחה בברכת גאולה וראוי לומר שיברך לגמור ושתהא ברכת יהללוך חתימה לזו ומ"מ לפי דברי תלמוד המערב שהזכרנו אין ברכה בתחלת הלל שאחר סעודה ואע"פ שהסעודה מפסקת הרי אמרו בקריאת התורה שהפותח מברך לפניה והחותם לאחריה ופוטר כל הראשונים אע"פ שאפשר שיצאו להם ואכלו ושתו וכ"ש שברכות אלו על דרך הפסקה זו נתקנו וסדרו של יום כך הוא אבל ברכה לפני הלל שאחר סעודה ליכא לפי ענין האמור בתלמוד המערב והוא שהקשו שם והרי סיפא ר"ל יהללוך כלומר שאינה סמוכה לחברתה ואינה פותחת בברוך והרי שקורין אותה שאינה סמוכה לחברתה ואלו היתה ברכה בתחלתו היאך הוא קוראה שאינה סמוכה לחברתה אלא שלדעתי אפשר שזו היא שהשיבו שם שתים הן אחת להבא ואחת לשעבר כלומר שתי ברכות נתקנו להלל זה אחת לשעבר והוא קודם סעודה בתחלת הללויה והיא בנוסח לקרוא את ההלל וברכת גאולה חתימה שלה ואחת להבא והיא בתחילת הלל שאחר סעודה והיא בנוסח לגמור וברכת יהללוך חתימה לה ונמצא שהיא סמוכה לחברתה ולפירוש זה נמצאו בהלל זה שתי ברכות אחת קודם סעודה בנוסח לקרוא וחתימתה ברכת גאולה ואחת לאחר גמר סעודה בנוסח לגמור וחתימתה יהללוך כך נראה לי ומ"מ במסכת ברכות פרשתיה בדרך אחרת לומר שברכת יהללוך סמוכה היא לברכה ראשונה שקודם אכילה וחתימה שלה היא ששתי חתימות נתקנו לה אחת להבא והיא של סוף ההלל ואחת לשעבר והיא הגאולה ואחר ששתיהן נתקנו על ברכה ראשונה שתיהן נקראות סמוכות ונראה לי כדעת ראשון אע"פ שדברים מחודשים הם:
ומ"מ כמה חכמים ראינו שלא היו מברכין לפניו כלל לא בתחלת הללויה קודם סעודה ולא בתחלת לא לנו לאחר סעודה ואומרים שאלו נתקנה בו ברכה לפניה לא היו מחלקין אותו לשני כוסות וברכת גאולה אינה ברכה לאחריו עד שתאמר שמאחר שטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו שאם כן אף לדבריהם אם שמעוה בבית הכנסת יצא ואינו מברך לפניו ואעפ"כ מברך לאחריו אלא שזו ברכת הכוס היא ולא ברכת הלל וכן ברכת יהללוך שאינן חתימות כלל לברכות אחרות והראיה שאמר רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר אלמא שברכה בפני עצמה היא שאלו ברכת הלל היתה היה אומר גומר עליו את ההלל וחותם בו וכן שאם היא ברכת הלל לא היה צריך לומר מאי ברכת השיר ואע"פ שאינה סמוכה אינה פותחת בברוך שכך הוא דינה של ברכת שבח וכמו שאמרו בגשמים מודים אנו על כל טיפה וכו' עד ברוך אל ההודאות וכן צרכי עמך ישראל מרובים ועל זו שאלו מאי ברכת השיר כלומר איזו ברכת שבח תקנו על כוס זה רב יהודה אמר יהללוך שהיא ברכה אחרונה להלל דעלמא בשיש ברכה לפניו ונתקנה כאן לברכת שבח ור' יוחנן אמר נשמת כל חי ואף זו ראיה לדברינו שאלו לברכת הלל נתקנה מי יאמר שתפלת נשמת כל חי תהא נתקנת לברכת הלל ואם מסמיכות ישתבח וחתימת מלך מהולל בתשבחות מ"מ אין זה נוסח ברכה וזהו שאמרו במסכת סופרים וכשהוא קורא בביתו אינו מברך עליו ואע"פ שהדברים מוכיחים בה שאם לא קראו בבית הכנסת מברך כך פירושו שמן הדין היה לברך עליו אלא שעיקר התקנה כך היא לאמרו בבית הכנסת ושלא לברך על שבביתו ואחר שכך היא התקנה אף מי שלא אמרו בבית הכנסת אינו מברך עליו או שמא דוקא כשבא לקרות את כלו בביתו כדרך שקורין אותו בבית הכנסת ובתוספתא של פרק זה אמרו בני העיר שאין להם מי שיקרא את ההלל הולכין לבית הכנסת וקורין פרק ראשון והולכין ואוכלין ושותין וחוזרין ובאים וגומרין את ההלל ואם אי אפשר להם כן גומרין את כלו ר"ל קודם סעודה ואפשר שבכוס שלישי אומר ברכת יהללוך:
והילכך אומר אני שאם בא לקרות את כלו בביתו לאחר אכילה שמברך עליו ומה שאמרו גומר עליו את ההלל פירושו שאינו מדלג בו ואף מה שאמרו בתלמוד המערב והרי גאולה והרי סיפא וכו' הם טורחים לפרש בו כך שהמקשה היה סובר שיברכו בו לפניו וא"כ הרי גאולה סמוכה ופותחת בברוך והשיבו שאם שמעה בבית הכנסת יצא כלומר ואין חיובו בשלחן אלא בכל מקום ומתוך כך היתה התקנה לאמרו בבית הכנסת וא"כ זה שבביתו אינו מתורת חובת הלל אלא מתורת חובת הכוס ואין לו לברך בו לפניו והקשו והרי סיפא וכו' כלומר שאינה פותחת ואם לא שברכו לפניו היאך היא בלא פתיחה אחר שאין בה סמיכות לחברתה ותירץ שתים הן כלומר אשר גאלנו ויהללוך והלא יהללוך מיהא סמוכה לאשר גאלנו אבל ברכה לפניו אין בו כלל או שמא שתים הן ששתיהן חתימות לברכה שקודם הלל שברכת אשר גאלנו ברכה על כוס שני ויהללוך על כוס שלישי ואף היא נסמכת לברכת ההלל ואין האכילה מפסקת וכן יש דוחקים לצדד פירושו בדרך אחרת ודברים רחוקים הם ועיקר הדברים נראה לי כמו שפרשנו ולברך שתים אחת לקרוא ואחת לגמור אלא שהדברים מחודשים:
ונשוב לענין משנתנו והוא שאמר בין הכוסות האלו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה ופירשו בתלמוד המערב שלא ישתכר וישכח מלגמור את ההלל ושאל בה והלא משוכר הוא כלומר אם דעתו לכך כבר נשתכר בתוך המזון ותירץ יין שבתוך המזון אינו משכר יין שלאחר המזון משכר:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שבארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הם:
כבר ביארנו שהברכה טעונה כוס למצוה אבל לא לעכב ומעתה ארבע כוסות אלו לא לברכות נתקנו אלא הברכות נתקנו להם והוא שאמרו ארבע כסי תקינו רבנן כל חד וחד נעביד ביה מצוה:
