מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ שָׁם שְׁנֵי דְּבָרִים, גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּבִזּוּי קָדָשִׁים. נראה לי בס"ד טעם שסיבבו ב' דברים אלו חרבן לשילה כי חלקו של יוסף הצדיק ע"ה שהוא צדיק יסוד עולם וגדר עצמו מן הערוה ביותר ולכן חטא זה של גילוי עריות גרם חרבן למקום ההוא. גם אותו מקום זכה לאכילת קדשים מה שלא זכה שום מקום בזאת אפילו הר המוריה שהיו אוכלין שם קדשים בכל הרואה וזה היה גם כן בזכות יוסף הצדיק ע"ה ואחר כי הקב"ה כיבד את המקום של שִׁילֹה באכילת קדשים יותר משאר מקומות והם חללו הקדשים בו לכך נחרב.
מִתּוֹךְ שֶׁשִּׁהוּ אֶת קִנֵּיהֶם, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ שְׁכָבוּם. קשה וכי משום ד'מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ שְׁכָבוּם' תחרב שִׁילֹה?
ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (עירובין מא. וראה סוטה מה:) בתר רישא אזיל גופא וכיון דהראשים היה להם חטא זה דנחשב כאלו חטאו בגילוי עריות לכן המון העם היה בידם חטא זה של גילוי עריות ממש דכתיב (ויקרא ד, ג) אשר נשיא יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם ובעבור חטא גילוי עריות ממש חרבה.
רְשָׁעִים הֵם, אֶלָּא שֶׁתָּלוּ בִּטְחוֹנָם בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כלומר מה שלא נעשה בהם כליה אלא שפך חמתו על עצים ואבנים מפני שֶׁתָּלוּ בִּטְחוֹנָם בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דאף על פי שהיו עובדים עבודה זרה לא היתה עבודתם בלב שלם אלא היה נוטה לבם לשמים.
ונראה לי שלשה גזרות שָׂדֶה וְעִיִּין וּבָמוֹת יָעַר ראשי תיבות עֵשֶׂב, ובני אדם נמשלו לעשבי השדה ואף על פי שקילקלו שדינם ראוי להיות להם כליה וכריתה ככריתה של עשב, עשה עמהם רחמנות שנתקיימו בהם ג' גזירות אלו במקום כליה וכריתה.
קָצַר מַצָּע זֶה מֵהִשְׂתָּרֵר עָלָיו שְׁנֵי רֵעִים כְּאֶחָד. קשה איך קורא לכבוד השכינה ולצלם בשם 'רֵעִים'? ונראה לי בס"ד דריעים קאי על הכהנים כי כאשר העמיד הצלם בהיכל ודאי העמיד לו כהן בפני עצמו ונמצא מַצָּע זֶה שהוא ההיכל מִשְׂתָּרְרִים בּוֹ שְׁנֵי רֵעִים שהוא כהן גדול לשמים וכהן של הצלם.
מַאן דִּכְתִיב בֵּיהּ: "כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם", תֵּעָשֶׂה לוֹ מַסֵּכָה צָרָה?!. הקשה הרי"ף ז"ל למה זכר שבח זה ולא אמר 'הַבּוֹרֵא שָׁמַיִם וָאָרֶץ'? יעוין שם.
ונראה לי בס"ד אמר 'כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם' להודיע בזה דהשכינה לא נסתלקה משם בעת שבאה הַמַסֵּכָה שם אלא נשאר השראת שכינה שם, ונמצא דעשו את הַמַסֵּכָה צָרָה. והענין הוא כשהבדיל הקב"ה ביום שני דימי בראשית בין מים למים וגזר על מים התחתונים שיהיו יורדים ונקוים בתוך הים דעל זה קאמר הכתוב (תהלים לג, ז) 'כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם' נתרעמו מים התחתונים על אשר נתרחקו מאור השכינה שלמעלה וגזר הקב"ה שיהיה חלק מאור השכינה שוכן למטה בהר המוריה במקום בית המקדש ובזה יהיו מים התחתונים קרובים, ולכן כשבא אברהם אבינו ע"ה להקריב את יצחק ראה 'הַמָּקוֹם מֵרָחֹק' (בראשית כב, ד) כי נגלה לעיניו אור השכינה השוכן שם וידע שאותו מקום מקודש להקריב בו.
וכן משה רבינו ע"ה קודם שנכנסו ישראל קראו (דברים ג, כה) 'הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן' יען כי באמת היה שוכן שם חלק מאור השכינה מששת ימי בראשית לפייס את מים התחתונים ואין הכי נמי אחר שבנה שלמה המלך ע"ה את בית המקדש שם נעשה שם אור השראת שכינה במדרגה גדולה יותר ועל זה גילוי הנוסף אמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה לא.) 'גלתה שכינה מהיכל וקודש קדשים' אבל אותו החלק ששכן בששת ימי בראשית לא זז משם לעולם שבזה נתפייסו מים התחתונים.
וזהו שאמרו הכא אל תאמר אין כאן מַסֵּכָה צָרָה מפני דאור השכינה נסתלק משם קודם שתבא הַמַסֵּכָה לזה אמר הכתוב בו 'כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם' שעל ידי כך באותו זמן פייס את מים התחתונים בהשראת חלק אור השכינה שהשרה שם שלא יזוז משם לעולם תעשה לו מַסֵּכָה צָרָה כי מחמת כניסת המים מוכרח דאור השכינה לא יזוז משם לעולם ונמצא היתה הַמַסֵּכָה צָרָה.
(ישעיהו ג, טז) "וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן", שֶׁהָיוּ מְהַלְּכוֹת בְּקוֹמָה זְקוּפָה. קשה והלא הכתוב אומר 'נְטוּיוֹת גָּרוֹן' אם כן אין כאן 'קוֹמָה זְקוּפָה'?
ונראה לי כי מחמת שהיו מהלכים תמיד בְּקוֹמָה זְקוּפָה לכן באמצע הילוכם הולכים קצת נְטוּיוֹת גָּרוֹן מרוב הטורח שהיה נעשה על צוארם בהליכתם בְּקוֹמָה זְקוּפָה דאם לא כן למה ילכו נְטוּיוֹת גָּרוֹן, וכי שפלים הם כדי שיכופו כאגמון ראשם?
ומה שאמרו 'שֶׁהָיוּ מְהַלְּכוֹת אֲרֻכָּה בְּצַד קְצָרָה' מפיק לה מן (ישעיהו ג, טז) 'גָבְהוּ' דמשמע שהם היו עושין הגובה לעצמן.
רִאשׁוֹנִים שֶׁנִּתְגַּלָּה עֲוֹנָם, נִתְגַּלָּה קִצָּם. אַחֲרוֹנִים שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה עֲוֹנָם, לֹא נִתְגַּלָּה קִצָּם. יש להקשות לפירוש רש"י ומהרש"א הוה ליה למימר נתקצר קיצם ונתארך קיצם? ועוד יש להקשות הלא המאמר עצמו קאמר 'שְּׁקוּלָה שִׂנְאַת חִנָּם כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵירוֹת' ואיך כאן שבעים שנה וכאן יותר מעשרים פעמים שבעים ולא נגאלו?
ונראה לי בס"ד דקלות העונש תלוי בתשובה ועיקר התשובה תלויה בחרטה ולכן בבית ראשון שחטאו בשלש עבירות חמורות מאד ודאי אחר כך נתחרטו חרטה גמורה ושלימה והוי תשובה מעלייא להקל העונש מעליהם והספיק להם שבעים שנה, ומאחר דהגלות היה קצר שהוא שבעים לכן נתגלה הקץ שאם לא היה מגלהו הם היו חושבים שהוא ארוך הרבה שני אלפים או יותר ועל ידי כך היו מתים מרוב דאגה וצער שהיו מתייאשים הם וזרעם וזרע זרעם אך עתה גילהו שהוא שבעים כל אחד יצפה לראות בבנין בית המקדש. אבל אחרונים בבית שני שהיה עונם שִׂנְאַת חִנָּם שהוא קל בעיני האדם אין אדם חושבו לעון פלילי כדי שיתחרט עליו הרבה, וכיון דהחרטה חלושה ורכה לכך נתארך הגלות הרבה לצערם! ומאחר שנתארך אם היה מזכיר מקודם כמה הוא היו מתים מרוב דאגות וצער בראותם אורך הגלות המר! נמצא קלות העון גרם התעלמות הקץ וחומר העון גרם התגלות הקץ.
טוֹבָה צִפָּרְנָן שֶׁל רִאשׁוֹנִים מִכְּרֵסָן שֶׁל אַחֲרוֹנִים. נראה לי בס"ד נקיט הדמיון בצפורן וכרס כי האדם כשאוכל בידו כל המאכל יורד לכרס אך ישאר מעט תחת הצפורן לזה אמר 'טוֹבָה צִפָּרְנָן שֶׁל רִאשׁוֹנִים מִכְּרֵסָן שֶׁל אַחֲרוֹנִים' רוצה לומר לא יבא שיעור חכמה של אחרונים אפילו כשיעור מעט המאכל הטמון תחת הצפורן לגבי מאכל שיש בכרס.
אָמַר לֵיהּ: בְּאֵר תּוֹכִיחַ, שֶׁחָזְרָה לְמֹשֶׁה וְלֹא חָזְרָה לִיהוֹשֻׁעַ! כן הגירסא בעין יעקב ומקשים מאי הוכחה זו לדברי ריש לקיש שהוא אחרונים עדיפי שיש להם שעבוד מלכיות ועם כל זאת עוסקים בתורה והלא בימי יהושע לא הוה טירדה דשעבוד מלכיות?
ונראה לי בס"ד דהוה ליה בימי יהושע טירדה יותר שהיא של מלחמת ל"א מלכי כנען ועם כל זה היו עוסקים בתורה בלילה, וכאשר מצינו שבא המלאך להוכיחם בימי יהושע על שביטלו לילה אחת מעסק התורה וטרדת המלחמה קשה יותר ועם כל זה היו עוסקים בתורה.
ברם קשה אמאי נקיט 'בְּאֵר' ולא אמר ענני כבוד שפסקו בפטירת אהרן הכהן ע"ה וחזרו בזכות משה רבינו ע"ה דהא ודאי היו צריכים בימי יהושע לענני כבוד ובפרט בעת המלחמה? ונראה לי משום דחזרת הבאר היתה קודם להכי נקטה.
אי נמי גבי 'בְּאֵר' איכא רבותא טפי דבאמת אותו הסלע שהיה נותן להם מים נכנס עמהם לארץ ישראל והונח בים של טבריה כמו שאמרו רבותינו ז"ל ]ראה שער הגלגולים בהקדמה לז: בלכתך דרך ים טבריה אל חמי טבריה, באמצע הדרך ממש, במקום שיש דקלים רבים בשפת הים ההוא, מכוון כנגד מגדל אחד אשר בראש ההר, שם הוא בארה של מרים[ ועם כל זה לא זכו שיתן להם מים.
אי נמי בבאר איכא רבותא טפי כי הבאר היה בסוד המלכות ולכן היה בזכות מרים שהיא בסוד המלכות וחזרה הבאר למשה רבינו ע"ה שהיה בבחינה גבוהה יותר ולא חזרה ליהושע שהיה הוא גם כן בסוד המלכות כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא עה.) פני יהושע כפני לבנה וכמו שאמרו בזוהר הקדוש על מה שאמרו פינחס וכלב לרחב כאשר בקשה מהם 'סִימָנָא דְמשֶׁה רַבֵּנוּ' ע"ה.
אָמַר לֵיהּ: בִּירָה תּוֹכִיחַ, שֶׁחָזְרָה לָרִאשׁוֹנִים וְלֹא חָזְרָה לָאַחֲרוֹנִים!. הקשה פתח עינים והלא בריש מכלתין רבי יוחנן סבר מקום יש בהר הבית שמו בִּירָה עיין שם. ונראה לי בס"ד דודאי רבי יוחנן מודה שבית המקדש נקרא 'בִּירָה' דהא מקרא מפורש הוא 'הַבִּירָה אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי' (דברי הימים א' כט, יט) ורק לדברי התנא לא ניחא ליה לפרש בהכי דקאי על זה, וכאן שהוא מדבר עם ריש לקיש עצמו שפירש דברי התנא נמי על בית המקדש לכך גם הוא קרא לבית המקדש בשם 'בִּירָה' כמו שקראו דוד המלך ע"ה.
שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר: רִאשׁוֹנִים גְּדוֹלִים, אוֹ אַחֲרוֹנִים?. יש להקשות מאי נפקא להו בשאלה זו וכי המעמך ישלמנה? ונראה לי ששאלו כך אחר ששמעו המשא ומתן שהיה בין רבי יוחנן ובין ריש לקיש בדבר זה ורצו לדעת אם עמדו דברי רבי יוחנן במקומם או שמא חזר ריש לקיש? והשיב על דברי רבי יוחנן וכל מגמתם בזה לדעת אם נשאר סנגורייא על האחרונים כמו שעשה ריש לקיש כדי שהאדם יזכיר תמיד בפיו סנגורייא זו לטובת הדור.
אָתָא רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, יָהִיב לֵיהּ יְדָא. דידוע דרבי שמעון בר לקיש היה לו כרס גדולה ולכן הוה אמר כריסי כירי ועל כן קשה עליו העליה מן הנהר ליבשה ולכך ניגש רבה בר בר חנה וְיָהִיב לֵיהּ יְדָא לעזרו בעלייתו.
ומה שאמר לו 'סָנִינָא לְכוּ' אינו שנאה ממש וגם אין כונתו על עצמו של רבה בר בר חנה דאבותם גרמו והם מה עשו אך דיבר כלשון בני אדם שכן דרך בני אדם על כללות המשפחה או על כללות אנשי העיר עם אדם אחד פרטי שהוא מהם או מבניהם, ורוצה לומר אתה מבני בבל שבאת לכבדני עתה שאני מבני ארץ ישראל לכבוד ארץ ישראל הלואי שהייתם חוששין לכבוד ארץ ישראל מתחילה בעת עליית עזרא.
וּמָה רַבִּי אֶלְעָזָר, דְּמָרָא דְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל הֲוָה, וְלָא הֲוָה מִשְׁתָּעִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר לָקִישׁ בַּהֲדֵיהּ. יש להקשות והלא רבי אלעזר מלך אחר שנפטר רבי יוחנן כדאיתא בגמרא דמציעא [בבא מציעא פד.] ומפורש שם דרבי שמעון בן לקיש נפטר קודם רבי יוחנן כי הוא הענישו? ונראה לי הכי קאמר דרבי אלעזר שסופו היה מרא דארעא דישראל שמלך אחר רבי יוחנן הנה בודאי בזמן רבי שמעון בן לקיש הוה גברא רבא דלא אשתכח כוותיה ועם כל זה לא הוה משתעי רבי שמעון בן לקיש בהדיה.
וראיתי בספר דברי שאול להגאון מהרי"ש [יוסף שאול נתנזון] ז"ל שבא לידי עתה שתמה דבזבחים דף ה' מצינו דמשתעי בהדי ומפלפל עמו! ועוד גוף הדבר הזה תמוה אטו רבי אלעזר לא היה ראוי שיתנו לו עסקא בלא סהדי?! ועוד אטו זעירי הוה חשוב יותר מרבי אלעזר? אתמהא! עד כאן דבריו.
ולי אנא עבדא נראה דרבי שמעון בן לקיש משתעי בבית המדרש או בביתו עם כל אדם ואפילו עם תלמיד קטן אך בשוק נהג שלא ידבר אפילו עם החכמים הגדולים וצדיקים גמורים מפני כי בתחילתו היה עסקו עם הבריונים הגנבים והלסטים והחמסנים ואחר כך כשחזר בו נתרחק מהם לגמרי ודבק בתורת ה' ובעבודתו ימים ולילות דבוק עצום ונורא, ובזה נתכבד בעיני המון העם כבוד גדול והוחזק בעיניהם לצדיק נאמן עד מאד, ובראותם שהוא נתרחק מאותם הגנבים והגזלנים הרחקה עצומה בתכלית לכן כל אדם שהיה מדבר עמו רבי שמעון בן לקיש בשוק היה אותו אדם מוחזק לאיש נאמן דאומרים רבי שמעון בן לקיש מכיר בבני אדם שאינם מהוגנים ואם לא היה זה האדם נאמן לא היה רבי שמעון בר לקיש מדבר עמו.
והנה מן הראוי הוא דרבי שמעון בן לקיש ידבר עם החכמים והצדיקים הידועים לו אך מאחר שיש בני אדם שהם חכמים שאינם ידועים לו לכן אם ידבר עם החכמים האחרים ולא ידבר עם אלו יצא להם זילותא כי יאמרו מה שאינו מדבר עמהם בשביל שהוא מכירם שאינם הגונים על כן הוכרח לעשות גדר לעצמו שלא ידבר גם עם חכמים המוחזקים ביראת שמים כדי שלא יצא לעז וזילותא על אותם שאינו מכירם, ורק עם זעירי היה מדבר מפני שזעירי היה מוחזק מעצמו אצל המון העם ואצל הגויים גם כן לאדם צדיק וגדול וכמו שאמרו בגמרא דאפילו באכסדרייא היה מוחזק לאדם גדול דאמרו לו אלמלא זעירי את לא היינו מחזירים לך דמי החמור על כן רבי שמעון בן לקיש משתעי עמיה בשוקא מפני שגם הוא מוחזק בעיני ההמון ואפילו בעיני הגוים לאדם גדול וכשר ונאמן כמוהו ואפשר להיות יותר.
והנה הגאון מוהרי"ש ז"ל יצא לתרץ קושייתו בדברים תמוהים מאד שכתב דרבי שמעון בן לקיש היה שונא להמתמנה רב על הציבור לפי שנהנה מכתרה של תורה בהספקה שנותנים לו בעבור הרבנות, ולכך עם רבי אלעזר שהיה רב וראש לא היה משתעי אבל עם זעירי משתעי משום דלא נסמך ולא נקרא עדיין בשם רבי וכו' עיין שם.
ודבריו אלו קשים מאד דאיך יחשוב על רבי שמעון בן לקיש ששונא את רב הנהנה מן הציבור?! ועוד מי הגיד לו דרבי אלעזר היה נהנה ולוקח הספקה מצד הרבנות? דאדרבה נראה להפך דהא פרנסתו היתה בתכלית הדוחק כי הוא היה רבי אלעזר בן פדת אשר אירע לו שהקיז ולא היה לו מעות ליקח סעודה אחר הקזה ונתעלף ונגלה אליו אור שכינה ודבר עמו על עניותו וכנזכר בגמרא (תענית כה.), ואם היה מקבל פרס מן הציבור ודאי היו נותנים לו כדי סיפוקו בריוח ולא בצמצום! ועוד שגה במחילת כבודו שחשב שהיה רבי אלעזר מריה דארעא דישראל בזמן רבי שמעון בן לקיש, וזה אינו כאשר כתבתי לעיל! ועוד מי הגיד לו שכל הנסמך ונקרא בשם רבי מוכרח לומר שנתמנה על הציבור ואסור לו לעשות מלאכה, והלא כל החכמים שבארץ ישראל התנאים והאמוראים כולם היו נסמכים ונקראים בשם 'רבי' וכי היתכן שכולם היו ממונים על הציבור? ועוד באמת המתמנה על הציבור מותר לו לעשות מלאכה להתפרנס בה ורק בפני שלשה אסור, צא ולמד מרבי יהושע בן חנניה שהיה ממונה אב ב"ד והיה בעל מלאכה בביתו, וכמו שאמר לו רבן גמליאל פחמי אתה (עבודה זרה טז:), באופן שכל דבריו קשים מתחילה ועד סוף, ולא ידעתי מה מצא בדברים אלו טעם שסיים וכתב עליהם שהם ענין נפלא.
