עבודתו מחנכתו כלומר, אין ממלא המקום צריך חינוך מיוחד, אלא בעצם העובדה שהוא עובד עבודת יום הכיפורים שאינה כשרה אלא בכהן גדול — בכך נעשה כהן גדול. וראיה לדבר מי לא תניא [האם לא שנינו בברייתא] כי כל הכלים של מקדש שעשה משה — משיחתן מקדשתן, שהרי נצטווה בתורה למשחם בשמן המשחה כדי לקדשם ומכאן ואילך לאחר ימי משה — שוב אין צורך למשוח כלי קודש חדש בשמן המשחה כדי לקדשו, אלא עבודתן עצמה היא שמחנכתן. שכאשר נוטלים כלי מתאים ומשתמשים בו לעבודת הקודש, הרי באותה עבודה עצמה הוא מתקדש למלאכתו, הכא נמי [כאן גם כן] בכהן גדול — עבודתו ככהן גדול היא מחנכתו.

א כיון שהוזכרה המחלוקת ביחס לאבנטו של כהן גדול, מביאים אותה בשלמותה. כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר: ביחס לאבנטו של כהן הדיוט נחלקו רבי ור' אלעזר בר' שמעון; חד [אחד מהם] אמר: של כלאים היה, כאבנטו של הכהן הגדול המתואר בתורה במפורש, וחד [ואחד מהם] אמר: של בוץ (פשתן) היה, ככל שאר בגדי כהן הדיוט שהיו בגדי בוץ.

ומעירים: תסתיים [תוגדר, תתברר] כי רבי הוא שאמר ששל כלאים הוא. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אין בין כהן גדול לכהן הדיוט אלא אבנט, אלו דברי רבי. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: אף לא אבנט. ונברר את הדברים; אימת [אימתי] לגבי איזה זמן נאמרה מחלוקת זו? אי נימא [אם נאמר] בשאר ימות השנה שאבנטו של הכהן הגדול של כלאים הוא ובשל הדיוט נחלקו — הרי בלא זה טובא איכא [הבדל מרובה יש] כי כהן גדול משמש בשמונה בגדים ואילו כהן הדיוט משמש בארבעה בגדים בלבד!

אלא לאו [האם לא] מדובר כאן ביום הכפורים שהכהן הגדול משמש באבנט בוץ ובשל הדיוט נחלקו, שלשיטת רבי שאינו כשל כהן גדול, משמע ששל ההדיוט של כלאים הוא. ואילו לשיטת ר' אלעזר בר' שמעון שהאבנטים שוים, משמע שאף אבנטו של כהן הדיוט של בוץ הוא, כאבנטו של כהן גדול.

את ההוכחה הזו דוחים; אמרי [אומרים]: לא, אין כאן הוכחה, כי לעולם יכול אתה לפרש כי מדובר כאן בשאר ימות השנה ואין מדובר כאן בהבדל המפורש ביניהם בארבעה בגדים יתרים של הכהן הגדול, אלא, בהנך [באותם] ארבעת הבגדים ששוין הם — כתונת, מכנסים, מצנפת ואבנט — שבהם שוים כהן גדול וכהן הדיוט. ולפי זה תהא המסקנה הפוכה, שלדעת רבי אבנטו של כהן גדול הריהו של כלאים ושל כהן הדיוט של בוץ, ואילו לדעת ר' אלעזר בר' שמעון אף אבנטו של כהן הדיוט של כלאים הוא. ואם כן אין להביא הוכחה גמורה מברייתא זו.

כי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל אמר מסורת זו באופן מפורש יותר: אבנטו של כהן גדול ביום הכפורים — דברי הכל של בוץ הוא, כמפורש בתורה. ובשאר ימות השנה — דברי הכל הריהו של כלאים. לא נחלקו אלא באבנטו של כהן הדיוט בין בשאר ימות השנה, ובין ביום הכפורים. שרבי אומר שהוא של כלאים, ואילו ר' אלעזר בר' שמעון אומר: של בוץ הוא.

אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא [אף אנו גם כן שנינו] בברייתא כעין שיטה זו. שכך שנו: נאמר בתרומת הדשן מן המזבח: "ולבש הכהן מידו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו" (ויקרא ו, ג), ולשון הפסוק תמוה, שהרי אחר שנאמר כבר "ולבש" מה תלמוד לומר "ילבש"? אלא בא הכתוב להביא (להוסיף) חובת חבישת מצנפת וחגירת אבנט להרמת הדשן אף שלא נתפרש הדבר בכתוב, אלו דברי ר' יהודה.

ר' דוסא אומר: ייתור לשון זה בא להביא (לרבות) בגדי כהן גדול ביום הכפורים שהם כשרין לכהן הדיוט, שהרי כהן גדול ביום הכיפורים לובש רק ארבעה בגדי בוץ, ואף שאין הכהן הגדול עצמו יכול לשמש באותם בגדים ביום הכיפורים לשנה אחרת, מכל מקום רשאי כהן הדיוט ללבוש בגדים אלו בשאר ימות השנה. רבי אומר: שתי תשובות בדבר לדחות את דברי ר' דוסא; חדא [אחת מהן] היא: שאבנטו של כהן גדול ביום הכפורים לא זה הוא אבנטו של כהן הדיוט בשאר ימות השנה. הרי ברור מכאן כי לדעת רבי אבנטו של כהן גדול ביום כיפור הוא של בוץ, ושל הדיוט בכל השנה של כלאים.

ועוד תשובה (דחיה) לדברי ר' דוסא: כיצד יתכן שבגדים שנשתמשתה בהן קדושה חמורה של כהן גדול, תשמש בהן קדושה קלה של כהן הדיוט? אלא לשיטת רבי מה תלמוד לומר בריבוי הלשון "ילבש"? — הרי זה בא לרבות את הבגדים השחקין (השחוקים), שכל עוד אינם בלויים לגמרי מותר להשתמש בהן לעבודה זו.

ומעירים: ואזדא [והולך] ר' דוסא לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], דתניא [שכן שנינו בברייתא]: נאמר: "ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקודש והניחם שם" (ויקרא טז, כג) מלמד שבגדים ששימש בהם הכהן הגדול ביום הכיפורים טעונין גניזה ואסורים בשימוש נוסף. ר' דוסא אומר: אין כוונת הכתוב אלא שלא ישתמש בהן הכהן הגדול ביום הכפורים אחר. משמע כי לדבריו אף שאין הכהן גדול רשאי להשתמש בהם יותר, מכל מקום מותרים הם לשימוש כהן הדיוט בכל ימות השנה, שהרי אינם טעונים גניזה.

ב שוב חוזרים אנו לגוף ההלכה בענין התקנת כהן אחר תחתיו. תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: אירע בו פסול בכהן הגדול המכהן ומינו אחר תחתיו, ואחר כך נתקן פסולו של ראשון, כגון שנטהר מטומאתו, הכהן הראשון חוזר לעבודתו להיות ככהן גדול, והשני שנתמנה לפי שעה כל מצות כהונה גדולה עליו שמשמש בשמונה בגדים ואסור בפריעה ופרימה ולהיטמא לקרוביו ואינו נושא את האלמנה, אלו דברי ר' מאיר.

ר' יוסי אומר: לא כן, אלא הכהן הראשון — חוזר לעבודתו, ואילו השני — אינו ראוי לשמש לא לכהן גדול בשמונה בגדים, שהרי יש כהן גדול אחר, ולא לכהן הדיוט בארבעה בגדים, מאחר וכבר היה קדוש בקדושה חמורה, שוב אינו יורד לקדושה קלה ממנה,

אמר ר' יוסי ראיה לדבריו: מעשה בכהן יוסף בן אלם שהיה דר בציפורי שבזמנו אירע בו פעם פסול בכהן גדול ומינוהו ליוסף בן אלם תחתיו לכהונה גדולה, ולאחר שנתקן הכהן הגדול הראשון אמרו חכמים: ראשון — חוזר לעבודתו, ואילו השני — אינו ראוי לא להיות כהן גדול ולעבוד בשמונה בגדים, ולא להיות ככהן הדיוט ולעבוד בארבעה. ומסבירים: כהן גדול אינו יכול להיות — משום איבה, כי אם יהיו שני כהנים גדולים במקדש, הרי זה פתח לשנאה קנאה ומרירות, ועלינו להמנע מכך. וכן כהן הדיוט אינו יכול להיות, משום שמעלין בקודש ולא מורידין, ומאחר שהיה כבר כהן גדול, שוב אינו יכול לחזור ולשמש ככהן הדיוט.

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: