סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אוֹ דִילְמָא בַּר מֵאַמָּה יְסוֹד וְאַמָּה סוֹבֵב תֵּיקוּ
וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין הַמְּמוּנֶּה אוֹמֵר לָהֶם הַצְבִּיעוּ וְכוּ' תָּנָא הוֹצִיאוּ אֶצְבְּעוֹתֵיכֶם לְמִנְיָן וְנִימְנִינְהוּ לְדִידְהוּ מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָסוּר לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל אֲפִילּוּ לִדְבַר מִצְוָה דִּכְתִיב וַיִּפְקְדֵם בְּבֶזֶק
מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי מִמַּאי דְּהַאי בֶּזֶק לִישָּׁנָא דְּמִיבְזַק הוּא וְדִילְמָא שְׁמָא דְמָתָא הוּא כְּדִכְתִיב וַיִּמְצְאוּ אֲדוֹנִי בֶזֶק אֶלָּא מֵהָכָא וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כׇּל הַמּוֹנֶה אֶת יִשְׂרָאֵל עוֹבֵר בְּלָאו שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי רַבִּי יוֹנָתָן רָמֵי כְּתִיב וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם וּכְתִיב אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר
לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם רַבִּי אָמַר מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתַּאי לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּידֵי אָדָם כָּאן בִּידֵי שָׁמַיִם
אָמַר רַב נְהִילַאי בַּר אִידִי אָמַר שְׁמוּאֵל כֵּיוָן שֶׁנִּתְמַנָּה אָדָם פַּרְנָס עַל הַצִּיבּוּר מִתְעַשֵּׁר מֵעִיקָּרָא כְּתִיב וַיִּפְקְדֵם בְּבֶזֶק וּלְבַסּוֹף כְּתִיב וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים וְדִילְמָא מִדִּידְהוּ אִם כֵּן מַאי רְבוּתָא דְמִילְּתָא
וַיָּרֶב בַּנָּחַל אָמַר רַבִּי מָנִי עַל עִסְקֵי נַחַל בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשָׁאוּל לֵךְ וְהִכִּיתָ אֶת עֲמָלֵק אָמַר וּמָה נֶפֶשׁ אַחַת אָמְרָה תּוֹרָה הָבֵא עֶגְלָה עֲרוּפָה כׇּל הַנְּפָשׁוֹת הַלָּלוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה
וְאִם אָדָם חָטָא בְּהֵמָה מֶה חָטְאָה וְאִם גְּדוֹלִים חָטְאוּ קְטַנִּים מֶה חָטְאוּ יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ שָׁאוּל לְדוֹאֵג סוֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה
אָמַר רַב הוּנָא כַּמָּה לָא חָלֵי וְלָא מַרְגֵּישׁ גַּבְרָא דְּמָרֵיהּ סַיְּיעֵיהּ שָׁאוּל בְּאַחַת וְעָלְתָה לוֹ דָּוִד בִּשְׁתַּיִם וְלֹא עָלְתָה לוֹ שָׁאוּל בְּאַחַת מַאי הִיא מַעֲשֶׂה דַּאֲגָג וְהָא אִיכָּא מַעֲשֶׂה דְּנוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים אַמַּעֲשֶׂה דַּאֲגָג כְּתִיב נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ
דָּוִד בִּשְׁתַּיִם מַאי נִינְהוּ דְּאוּרִיָּה וְדַהֲסָתָה
וְהָא אִיכָּא נָמֵי מַעֲשֶׂה דְּבַת שֶׁבַע הָתָם אִפְּרַעוּ מִינֵּיהּ דִּכְתִיב וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם יֶלֶד אַמְנוֹן תָּמָר וְאַבְשָׁלוֹם
הָתָם נָמֵי אִפְּרַעוּ מִינֵּיהּ דִּכְתִיב וַיִּתֵּן ה' דֶּבֶר (בָּעָם מִן הַבּוֹקֶר) וְעַד עֵת מוֹעֵד הָתָם לָא אִפְּרַעוּ מִגּוּפֵיהּ
הָתָם נָמֵי לָא אִפְּרַעוּ מִגּוּפֵיהּ לָאיֵי אִפְּרַעוּ מִגּוּפֵיהּ דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִצְטָרַע דָּוִד וּפָרְשׁוּ הֵימֶנּוּ סַנְהֶדְרִין וְנִסְתַּלְּקָה הֵימֶנּוּ שְׁכִינָה דִּכְתִיב יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ וְיוֹדְעֵי עֵדוֹתֶיךָ וּכְתִיב הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ
וְהָא אָמַר רַב קִבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרָע כִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר לֹא קִבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרָע
וּלְרַב נָמֵי דְּאָמַר קִבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרָע הָא אִיפְּרַעוּ מִינֵּיהּ דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ דָּוִד לִמְפִיבוֹשֶׁת אָמַרְתִּי אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ רְחַבְעָם וְיָרׇבְעָם יַחְלְקוּ אֶת הַמַּלְכוּת
בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמׇלְכוֹ אָמַר רַב הוּנָא כְּבֶן שָׁנָה שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם חֵטְא
מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק וְאֵימָא כְּבֶן שָׁנָה שֶׁמְּלוּכְלָךְ בְּטִיט וּבְצוֹאָה אַחְוִיאוּ לֵיהּ לְרַב נַחְמָן סִיּוּטָא בְּחֶלְמֵיהּ אָמַר נַעֲנֵיתִי לָכֶם עַצְמוֹת שָׁאוּל בֶּן קִישׁ הֲדַר חֲזָא סִיּוּטָא בְּחֶלְמֵיהּ אָמַר נַעֲנֵיתִי לָכֶם עַצְמוֹת שָׁאוּל בֶּן קִישׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִפְּנֵי מָה לֹא נִמְשְׁכָה מַלְכוּת בֵּית שָׁאוּל מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ שׁוּם דּוֹפִי דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק אֵין מַעֲמִידִין פַּרְנָס עַל הַצִּיבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן קוּפָּה שֶׁל שְׁרָצִים תְּלוּיָה לוֹ מֵאֲחוֹרָיו שֶׁאִם תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו אוֹמְרִין לוֹ חֲזוֹר לַאֲחוֹרֶיךָ
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ שָׁאוּל מִפְּנֵי שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה יּוֹשִׁיעֵנוּ זֶה וַיִּבְזוּהוּ וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ וּכְתִיב וַיַּעַל נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי וַיִּחַן עַל יָבֵשׁ גִּלְעָד וְגוֹ'
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק כׇּל תַּלְמִיד חָכָם

רש"י

או דילמא. לסמיכת רצפת תחתונה דמזבח נקיט להו לבד מיסוד וסובב שהוא שש קודם לסמיכת גגו: ונימנינהו לדידהו. לגלגלותם: בבזק. לשון שברי חרסים נטל כל אחד ואחד חרס והשליך לפניו ומנו החרסים: ויפקדם בטלאים. צום לקחת כל אחד טלה מצאן המלך ובאו למרחב ונמנו הטלאים: כתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים. אלמא אית להו מנין: כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמרא סייעיה. כמה סמוך ומובטח ואין צריך לחלות ולדאג מכל רעה מי שהקב''ה בעזרו שהרי מצינו שאול נכשל באחת ועלתה לו לרעה לקונסו מיתה לבטל מלכותו ודוד נכשל בשתים ולא עלתה לו לרעה: דאוריה ודהסתה. שהוסת למנות את ישראל בסוף ימיו וגרם לבא עליהם דבר: דבת שבע. שבא עליה: ילד. בנה הראשון: לשון הרע. על מפיבושת מפי ציבא: האי אפרעו מיניה. מדה במדה הוא הפסידו לחלק נחלתו והוא נפסד נחלת מלכות: סיוטא. מלאכי פחד מבהילים אותו: לא נמשכה. לאורך ימים: שלא היה בו שום דופי. משפחה ויתגאו המלכים היוצאים מזרעו על ישראל אבל דוד מרות המואביה אתא: קופה של שרצים. דופי משפחה: נענש שאול. לבוא לידי דבר שעליו ניטל ממנו מלכות: מפני. שמתחילת מלכותו מחל על כבודו וגילה על עצמו שאינו כדאי למלוך: וכתיב ויעל נחש העמוני. ומסקנא דמילתא שאמרו ישראל מי האומר שאול ימלוך עלינו בתמיהה תנו (את) האנשים ונמיתם והוא אמר לא יומת איש היום הזה:

תוספות

התם איפרועי איפרעו מיניה. תימה מנא לן דלא הוה אותו פירעון נמי בשביל אוריה יש לומר מדלא כתיב אלא ואת הכבשה. ישלם ועוד דכתיב ארבעתים דהיינו עבירה אחת דהיינו גילוי עריות דאי אתרוייהו אגילוי עריות דבת שבע ואשפיכות דמים דאוריה נענש בילד אמנון ותמר ואבשלום אם כן לא שילם ארבעתים: ששה חדשים נצטרע דוד וכו'. תימה לי א''כ שילם יותר מארבעתים ועוד דילמא מאי דנצטרע היינו בשביל מעשה דאוריה אי נמי אם נצטרע בשביל בת שבע נימא דחד מאינך דילד אמנון ותמר ואבשלום בשביל אוריה ומנלן דלא נענש בשביל אוריה וי''ל מדכתיב ואותו הרגת בחרב בני עמון ודרשינן בפרק ב' דקידושין (דף מג.) מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו ומה שהקשיתי א''כ הוה ליה טפי מארבעתים דילמא דאמנון ותמר בחד חשיב להו אי נמי דתמר ומה שנצטרע בחד חשיב להו דלא דמו לאחריני דילד ודאמנון ודאבשלום שמתו אבל דתמר לא הוה מיתה ועוד דבת יפת תואר היתה ומה שנצטרע ששה חדשים כיון שנתרפא לא הוה שקול כי הנך להכי איכא למימר דהנך תרתי חד חשיב להו: והאמר רב קיבל דוד לשון הרע. הא דלא פריך נמי מהא דחטא שאמר שירה על מפלתו של שאול כדאיתא פרק אלו מגלחין (מו''ק דף טז:) שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני וי''ל ההיא כשגגה חשיב ליה דכתיב שגיון לדוד לפי שאין אדם נתפס על צערו שהיה שאול רודפו:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר