או דילמא [שמא] בר [חוץ] מאמה יסוד ואמה סובב ששתי אמות אלה שבולט הכבש מעבר לתחום המזבח אינן נחשבות? לשאלה זו של רב פפא לא נמצאה תשובה, וסוכם כי תיקו [תעמוד] השאלה במקומה.

א שנינו במשנה שאם היו שניהן שוין הממונה אומר להם הצביעו. תנא [שנה החכם]: פירוש "הצביעו" הוא: הוציאו אצבעותיכם למנין. ושואלים: ונימנינהו לדידהו [ושימנה אותם] עצמם, ומדוע מונים את אצבעותיהם? ומשיבים: הרי זה מסייע ליה [לו] לר' יצחק. שאמר ר' יצחק: אסור למנות את ישראל עצמם ואפילו לדבר מצוה, דכתיב [שנאמר]: "ויפקדם בבזק ויהיו בני ישראל שלוש מאות אלף ואיש יהודה שלושים אלף" (שמואל א' יא, ח), כלומר: מנה אותם באמצעות שברי חרסים ("בזק") שנתן כל אחד מהם, ולא מנה אותם עצמם.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי: ממאי דהאי "בזק" לישנא דמיבזק [מנין ש"בזק" זה שבכתוב לשון שבירה] הוא? ודילמא שמא דמתא [ושמא שם עיר] הוא, כדכתיב [כמו שנאמר]: "וימצאו את אדני בזק בבזק" (שופטים א, ה) הרי שבזק שם מקום הוא! אלא מהכא [מכאן] הראיה: נאמר: "וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים" (שמואל א' טו, ד), הרי שלא מנה אותם אלא את הטלאים, שכל אחד נטל טלה מעדר המלך והעמידו במקומו.

אמר ר' אלעזר: כל המונה את ישראל עובר בלאו, שנאמר: "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד" (הושע ב, א) והמונה אותם עובר על "לא ימד". רב נחמן בר יצחק אמר: עובר בשני לאוין, שהרי נאמר באותו כתוב: "לא ימד ולא יספר" (הושע ב, א).

אמר ר' שמואל בר נחמני, ר' יונתן רמי [היה משליך, מראה סתירה]: כתיב [נאמר] בפסוק: "והיה מספר בני ישראל כחול הים" משמע שיש להם מספר, אף כי הוא מספר גדול מאוד, ומצד שני נאמר: "אשר לא ימד ולא יספר" שאין להם מספר, הא כיצד?

ומתרץ: לא קשיא [קשה]; כאן — בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, לא ימד כלל, כאן — בזמן שאין עושין רצונו של מקום, שאז מספרם כחול הים. רבי אמר משום אבא יוסי בן דוסתאי תירוץ אחר; לא קשיא [קשה], וכך יש ליישב: כאן — בידי אדם לא ימד ולא יספר, כאן — בידי שמים, הרי הם כחול הים.

אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל: כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור — הריהו מתעשר. וראיה לדבר, מעיקרא כתיב [מתחילה נאמר] בשאול: "ויפקדם בבזק" כלומר, בשברי חרסים. ולבסוף כתיב [נאמר]: "ויפקדם בטלאים", משמע שיכול היה לתת טלאים משלו כנגד מספרם של כל אותם האנשים. ושואלים: ודילמא מדידהו [ושמא נתנו הם טלאים אלה משלהם]? ודוחים: אם כן, מאי רבותא דמילתא [מה גדולתו של הדבר], כלומר: מה טעם לספר שפקדם בטלאים? אלא ודאי הודיענו כאן בדרך אגב רוב עושרו של שאול.

ב כיון שהזכרנו פסוק זה, מפרשים גם את ההמשך. נאמר: "ויבוא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל" (שמואל א' טו, ה) אמר ר' מני: עשה מריבה כביכול עם ה' על עסקי נחל. כי בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול: "עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו והמתה מאיש עד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור" (שמואל א' טו, ג) אמר שאול: מה נפש אחת שנרצחה ואין ידוע מי הרגה אמרה תורה הבא עגלה ערופה שיש להביא עגלה ולערוף אותה בנחל, לכפר על העיר הקרובה אל החלל, עד שימצא הרוצח — כל הנפשות הללו של העמלקים, על אחת כמה וכמה שצריך לחוס עליהם.

ועוד: אם אדם חטא — בהמה מה חטאה ומדוע צריכים להשמיד גם את בהמותיהם? ואם גדולים חטאו — קטנים מה חטאו? יצאה בת קול ואמרה לו: "אל תהי צדיק הרבה" (קהלת ז, טז) ואל תהיה רחום יותר מהבורא עצמו, שאין זו צדקות אלא חולשה. לאחר מכן בשעה שאמר לו שאול לדואג: "סב אתה ופגע בכהנים ויסוב דואג האדומי ויפגע הוא בכהנים וימת ביום ההוא שמונים וחמישה איש נושא אפוד בד. ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב" (שמואל א' כב, יח-יט). יצאה בת קול ואמרה לו: "אל תרשע הרבה" (קהלת ז, יז).

כיון שהוזכר שאול וחטאו אמר רב הונא: כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה [אינו חושש ואינו מרגיש אדם שאדונו, הקדוש ברוך הוא, מסייע לו] וראיה לדבר מדוד, שאול נכשל בעבירה אחת ועלתה (נחשבה) לו, והורד מגדולתו. ואילו דוד נכשל בשתים ולא עלתה לו ונשאר בגדולתו. ושואלים: שאול באחת מאי [מה] היא — מעשה של אגג שלא עשה כמצוות ה' ולא הרגו. ואולם והא איכא [והרי יש] עוד מעשה של נוב עיר הכהנים! ומשיבים: כבר אחר המעשה של אגג כתיב [נאמר]: "נחמתי כי המלכתי את שאול למלך" (שמואל א' טו, יא).

ואילו דוד נכשל בשתים, מאי נינהו [מה הם] — מעשה שהרג את אוריה, והענין של הסתה שבסוף ימיו גרם למנות את ישראל ובשל כך מתו בדבר.

ומקשים: והא איכא נמי [והרי יש גם כן] מעשה של בת שבע, שלקח אשת איש להיות לו אשה! ומשיבים: התם אפרעו מיניה [שם נפרעו ממנו] ולכן אין הדבר נחשב עוד בין עוונותיו, דכתיב [שנאמר]: "ואת הכבשה ישלם ארבעתים" (שמואל ב' יב, ו), וכך אכן עלתה לו, שתחת בת שבע (הכבשה שבמשל) נפגעו מבניו ילד ראשון שנולד לבת שבע ומת, אמנון, תמר שנאנסה, ואבשלום, הרי ארבעה.

ושואלים: אם כן התם נמי [שם גם כן] במניית ישראל אפרעו מיניה [נפרעו ממנו], דכתיב [שנאמר]: "ויתן ה' דבר בעם מהבקר ועד עת מועד" (שמואל ב' כד, טו)! ומשיבים: התם לא אפרעו מגופיה [שם לא נפרעו מגופו] אלא מישראל.

ומקשים: התם נמי [שם גם כן] במעשה בת שבע לא אפרעו מגופיה [לא נפרעו מגופו] אלא מבניו! ומשיבים לאיי [לא כן] אפרעו מגופיה [נפרעו מגופו] שאמר רב יהודה אמר רב: ששה חדשים נצטרע דוד ופרשו הימנו [ממנו] סנהדרין מתוך מחאה על התנהגותו, ונסתלקה הימנו [ממנו] השכינה, דכתיב [שנאמר] בתפילת דוד: "ישובו לי יראיך וידעי עדתיך" (תהלים קיט, עט), ומתוך שביקש על שיבתם של יראי ה' ויודעי עדותיו, שהם חכמי הסנהדרין, משמע שפרשו ממנו. וכתיב [ונאמר] כמו כן: "השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני" (תהלים נא, יד), כלומר: ביקש שתשוב אליו רוח הקודש שנסתלקה ממנו.

ומקשים: וכי רק באלה נכשל? והא [והרי] אמר רב: קבל דוד לשון הרע על מפיבושת בן יהונתן מפי ציבא, שחשדו ששמח במפלתו, ואם כן חטא אף בכך! ומשיבים: אם כך יש לומר כדברי שמואל שאמר: לא קבל דוד לשון הרע, אלא אכן אמת היה הדבר.

ומוסיפים: ולשיטת רב נמי [גם כן] תקשה שאמר קבל דוד לשון הרע — הא איפרעו מיניה [הרי נפרעו ממנו] בענין זה, שכן אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר לו דוד למפיבושת: "אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה" (שמואל ב' יט, ל), יצאה בת קול ואמרה לו: "רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות", הרי שנענש על עבירה זו.

ג ועוד דנים בעניינם של שאול ודוד. נאמר: "בן שנה שאול במלכו" (שמואל א' יג, א), ולכאורה, דבר זה תמוה! אמר רב הונא: לומר שבשעה שמלך היה כבן שנה, שלא טעם טעם חטא שהיה כשר וישר לגמרי.

מתקיף לה [מקשה עליה] על הסברה זו רב נחמן בר יצחק: ואימא [ואמור] שכוונת הפסוק באומרו "כבן שנה", שמלוכלך בטיט ובצואה תמיד? ומעירים: כי אחויאו ליה [הראו לו] לרב נחמן סיוטא בחלמיה [פחדים בחלומו] והבין שהוא עונש על שזלזל בשאול. אמר: נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש כלומר, מבקש אני מחילה מעצמות שאול על שפגעתי בו. הדר חזא סיוטא בחלמיה [חזר וראה פחדים בחלומו] והבין שלא ביקש סליחה בלשון מכובדת כראוי. וחזר ואמר: נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש מלך ישראל ואז פסקו ממנו הפחדים בחלומותיו.

אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול לדורות רבים — מפני שלא היה בו שום דופי של יוחסין, שהיה כשר מכל הצדדים, שאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק: אין מעמידין (ממנים) פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים של פגמי יחוס תלויה לו מאחוריו. ומדוע? שאם תזוח דעתו עליו ויתגאה על הציבור אומרין לו: חזור והבט לאחוריך מאיזו משפחה אתה בא. ולכן דוד, שבא ממשפחה שהיו בה כמה פגמי יחוס (תמר, רות המואביה) נמשכה מלכותו ולא כן שאול.

אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נענש שאול והגיע לידי עבירה — מפני שמתחילה מחל על כבודו, שנאמר: "ובני בליעל אמרו מה ישענו זה ויבזהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש" (שמואל א' י, כז), ונאמר: "ויעל נחש העמוני ויחן על יביש גלעד" (שמואל א' יא, א), שאילו היה תופס את המלוכה בתוקף לא היה נחש מעיז להתקיף את יושבי יבש, ונמצא שגרמה ענוותנותו למכשול.

ואמר ר' יוחנן משום (משמו של) ר' שמעון בן יהוצדק: כל תלמיד חכם