סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

פירוש שטיינזלץ

אינה מביאה עגלה ערופה כי הלכה זו נאמרה רק בעיר שהיא נחלת שבט מסויים מישראל, ואילו ירושלים לא נתחלקה לשבטים, ושייכת לכל ישראל. ועוד: הלא "לא נודע מי הכהו" כתיב [נאמר] (דברים כא, א), לומר כי עיקר דין עגלה ערופה הוא כאשר נמצא חלל ואין ידוע מי הרגו והא [והרי] זה שנדקר על הכבש נודע מי הכהו! אלא יש לומר שר' צדוק לא נתכוון כלל להלכה זו עצמה של עגלה ערופה, אלא כדי להרבות בבכיה וכדי להדגיש את הזעזוע שבמאורע אמר מה שאמר.

נאמר בתוספתא: בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר, אמר: הרי הוא כפרתכם לכשימות אבל עדיין בני קיים ולכך אין הסכין בה נדקר טמאה. והוסיפו שם: ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים. איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים שאלה זו: האם יש להבין מהערה זו כי שפיכות דמים הוא דזל נעשתה מזולזלת], אבל טהרת כלים כדקיימא קיימא [כפי שעמדה היא עומדת] ולא נתכוונו לומר שהקפידו יותר מדי בטהרת כלים, אלא שזלזלו בשפיכות דמים. או דילמא [או שמא] שפיכות דמים כדקיימא קיימא [כפי שעמדה היא עומדת] אבל טהרת כלים היא דחמירא [שחמורה] היתה עליהם יותר מכראוי?

ומשיבים: תא שמע [בוא ושמע] תשובה לדבר, מדקא נסיב לה תלמודא [כיון שהוא מביא את הלימוד] מן הכתוב: "וגם דם נקי שפך מנשה" שמע מינה [למד מכאן] שהתכוון לומר כי שפיכות דמים הוא דזל נעשתה מזולזלת] וטהרת כלים כדקיימא קיימא [כפי שעמדה היא עומדת].

א מכאן שבים לעיקר המצוה של תרומת הדשן ועניינים הקשורים בה. תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר לאחר מצות תרומת הדשן: "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור" (ויקרא ו, ד), שומעני (לומד אני) מכאן לכאורה שהחלפת בגדים זו היא מצוה מיוחדת בתורה כדרך יום הכפורים שהכהן הגדול מחליף בגדי זהב בבגדי לבן, ואף כאן שפושט בגדי קודש ולובש בגדי חול,

תלמוד לומר: "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים" — מקיש [משוה] הכתוב בגדים שלובש לבגדים שפושט, מה להלן אלה שפושט בגדי קודש הם, שהרי עשה בהם מצות תרומת הדשן, אף כאן בגדים שמשמשים להוצאת הדשן מן המחנה בגדי קודש.

אם כן מה תלמוד לומר "בגדים אחרים"? כוונתו לומר: פחותין מהן בטיב. ר' אליעזר אומר: נאמר: "אחרים והוציא" לימד על הכהנים בעלי מומין שהם "אחרים", שאינם ראויים לשאר עבודות הקודש, שכשרין להוציא את הדשן, שהוא לומד מן הכתובים שכהנים שאינם עושים עבודות אחרות הם העושים מלאכה זו.

ומעתה מפרשים את הברייתא, אמר מר [החכם] בברייתא זו: בגדים אחרים פחותין מהן, ומעירים הרי זה כדתנא דבי [כמו ששנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: בגדים שבשל בהן אדם קדרה לרבו שנתלכלכו על ידי כך לא ימזוג בהן כוס לרבו שהוא שירות מכובד וחשוב, וכן הוצאת הדשן לא תיעשה בבגדים המשובחים השייכים לעבודות אחרות. מלשון הברייתא לא נתברר היטב מהו היקף המחלוקת שבין התנא הראשון ור' אליעזר.

אמר ריש לקיש כמחלוקת בהוצאה של הדשן שר' אליעזר מתיר לעשותה על ידי בעלי מומין, כך מחלוקת בהרמה שלדעת ר' אליעזר אף בעלי מומים כשרים בה. ואילו ר' יוחנן אמר: מחלוקת זו אינה אלא בהוצאה של הדשן, אבל בהרמה — דברי הכל עבודה היא, ואינה כשרה בבעלי מומים.

ומסבירים מאי טעמא [מה טעמו] של ריש לקיש — אמר [יכול היה לומר] לך: אי סלקא דעתך [אם עולה בדעתך לומר] כי הרמת הדשן עבודה היא, וכי יש לך עבודה שכשירה בשני כלים בכתונת ומכנסים בלבד? והרי בתיאור בגדי הכהן הנחוצים להוצאת הדשן נאמר רק: "ולבש הכהן מידו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן" (ויקרא ו, ג).

ור' יוחנן מסביר: כדי שלא תאמר שנעשית ההוצאה בבגדי חול שלו, לכך גלי רחמנא [גלתה התורה] שצריך בכתונת ומכנסים שהם בגדי קודש כדין כל עבודה אחרת, ומאחר שגילתה התורה עיקרון זה אם כן הוא הדין לשנים האחרים למצנפת ואבנט.

ושואלים: ולדעת ר' יוחנן ומאי שנא הני [מדוע שונים אלה] שדווקא אותם הזכיר הכתוב במפורש? ומשיבים: כי לדעתו הוזכרו אלה משום שיש ללמוד מהם הלכות מיוחדות. מה שנאמר: "מדו בד" הריהו ללמד שתהא הכתונת כמדתו המדוייקת של הכהן דווקא. ומה שנתפרשו: "מכנסי בד" — הרי זה בא לכדתניא [לכפי ששנינו בברייתא] בענין זה: מנין שלא יהא דבר קודם בלבישת בגדי כהונה למכנסים, שנאמר: "ומכנסי בד ילבש על בשרו" (ויקרא ו, ג) כלומר, על בשרו ממש, שצריכים המכנסים להיות תחילה.

ושואלים: וריש לקיש שלדעתו נכתבו שנים אלה בדווקא, מנין אם כן למד הוא הלכות מקובלות אלה? ומשיבים: שהוא למד את ההלכות מדיוק לשון הכתובים. כיצד? ענין מדו שתהא הכתונת כמדתו לומד הוא מדאפקיה רחמנא [ממה שהוציאה, ביטאה, התורה] חובת לבישת כתונת בלשון "מדו". ואת ההלכה שלא יהא דבר קודם למכנסים מן ההדגשה שבכתוב "על בשרו" נפקא [יוצא נלמד הדבר] לדעתו.

ומעירים: נימא כתנאי [האם נאמר שמחלוקת זו היא כמחלוקת תנאים] שנחלקו כבר בנושא זה. שכן שנינו בברייתא: "ומכנסי בד ילבש על בשרו" (ויקרא ו, ג) מאחר שכבר נאמר "על בשרו" — ודאי בלבישה מדבר הכתוב, ואם כן מה תלמוד לומר "ילבש"? אלא הרי זה בא להביא (להוסיף) שצריך ללבוש גם מצנפת ואבנט לצורך מצוות הרמה, אלה דברי ר' יהודה.

ר' דוסא אומר: ריבוי לשון זה "ילבש" בא לרבות בגדי כהן גדול ביום הכפורים שהם בגדי לבן כבגדי כהן הדיוט, שהן כשירין אחר כך לעבודה לכהן הדיוט, ואינם צריכים גניזה לאחר שאין הכהן הגדול יכול ללובשם בשנית לעבודת יום הכיפורים לשנה אחרת.

אמר רבי: שתי תשובות בדבר לדחות רעיון זה, חדא [אחת מהן]: משום שאבנטו של כהן גדול ביום הכיפורים עשוי פשתן בלבד ולא זהו אבנטו של כהן הדיוט שאבנט זה עשוי לדעתו כלאים, צמר ופשתים יחד. ועוד: וכי בגדים שנשתמשת בהן קדושה חמורה של כהן גדול תשתמש בהן קדושה קלה של כהן הדיוט?! אלא מה תלמוד לומר מן הריבוי "ילבש" —

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר