אליל רומי הנקרא "מרקוריוס", שהיו מקימים לשמו גל אבנים בכל פרשת דרכים, ועיקר צורתו היתה: שתי אבנים זו בצד זו ואחת על גביהן; ועוברי הדרכים היו זורקים אליו אבנים, וזו היתה דרך עבודתו.
הזורק אבן למרקוליס - חייב סקילה, ואפילו אם זרק כדי לבזותו, הואיל ועבודתו בכך, חייב סקילה; ויש אומרים, שאם נתכוון לבזותו, אינו חייב אלא חטאת.
אבנים שהן סמוכות למרקוליס, ואפילו שתים או אחת, אסורות בהנאה, שוודאי נפלו מן המרקוליס, אבל אבנים שאינן סמוכות למרקוליס, שאין לומר שנפלו ממנו, אפילו שלוש זו בצד זו, מותרות בהנאה. ברם, אם נמצאו שלוש אבנים בצורה של אחת על גבי שתים, אסורות הן, שהרי זה מרקוליס בפני עצמו.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)