|
בעילת מצוה הגדרה[1] - הבעילה הראשונה אחר הנישואין השםהבעילה הראשונה לאחר הנישואין נקראת בעילת מצוה (נדה סד ב; כתובות ד א); לפי שנאמר: כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ (ישעיה נד ה), ואמרו: אין אשה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי, דהיינו שבעל אותה (סנהדרין כב ב), ועל ידי כך נדבק בה ובאים לידי פריה ורביה (תוס' כתובות ד א ד"ה בעילת). ויש מפרשים משום שעיקר מצות הכניסה לחופה נגמרת בבעילה (שיטה מקובצת כתובות ג ב, לדעת רש"י). ברכתהנוסח הברכההבועל בעילת מצוה מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר צג אגוז[2] בגן עדן שושנת העמקים בל ימשול זר במעין חתום, על כן אילת אהבים[3] שמרה בטהרה וחוק לא הפרה, ברוך אתה ה' הבוחר בזרעו של אברהם (הלכות גדולות לו הלכות כתובות; סדר רב עמרם השלם ב קמז; אור זרוע א שמא, בשם השאילתות; רא"ש כתובות א טו; טוש"ע אבן העזר סג ב)[4]. מברכים ברכה זו אחר שבעל ומצא בתולים (רא"ש כתובות א טו; טור אה"ע סג ב). כוס והדסיש שכתבו שאם יש כוס והדס מברך קודם לכן בורא פרי הגפן ובורא עצי בשמים (הלכות גדולות לו הלכות כתובות; סדר רב עמרם ב קמז); ויש שכתבו שאין מברכים ברכה זו בלא כוס (רבנו ירוחם כב ב, בשם ר' ניסים; רמ"א אה"ע סג ב בשם יש אומרים); ואם לא ימצא יין יברך על השכר (רבנו ירוחם שם). אולם האחרונים נחלקו והוכיחו שאין ברכה זו צריכה כוס (ט"ז אה"ע סג סק"ג, בשם הב"ח; חלקת מחוקק שם סק"ח, בית שמואל שם סק"ה). החולקים על עצם הברכהיש חולקים על כל עיקר ברכה זו, וכתבו שהיא ברכה לבטלה (תשובות הרמב"ם רז), ואין לברך ברכה שלא הוזכרה בתלמוד (מהרש"ל בהגהות לטור אה"ע סג; ט"ז שם סק"ב, וחלקת מחוקק שם סק"ז, בשמו). והנוהגים להיקהל בבית החתן ולברך ברבים הוא מנהג מגונה מאד, ואין ראוי למי שהוא ירא שמים להיקהל בקבוץ ההוא (תשובות הרמב"ם שם). ויש שכתבו לברך בלא שם ומלכות (ב"ח אה"ע סג; חכמת אדם קטו יח; דרך החיים רכו). בזמננו אין נזהרים בברכה זו (ערוך השלחן אה"ע סג י)[5]. בשבתבעילת בתולההתנאים והאמוראים נחלקו אם מותר לבעול בתולה בתחילה בשבת:
הלכההלכה שמותר לבעול בתחילה בשבת (כתובות ז א; רמב"ם שבת ל יד; טוש"ע אורח חיים רפ ב), ואין בזה לא משום חובל ולא משום צער לה (רמב"ם שם; טוש"ע שם). שינוי בבעילה בשבתאלא שיש סוברים שצריך שיתכוין לבעול על ידי הטייה לצדדים באופן שלא יוציא דם, ואז אפילו אם יוציא דם אין זה "פסיק רישיה ולא ימות" (ב"ח או"ח רפ, בשם האגודה). ויש שהוסיפו שאף על פי שאמרו רוב בקיאים בהטייה (כתובות שם), מכל מקום בזמן הזה אין בקיאים, ויש לאסור לבעול בשבת (הגהות אשרי כתובות א י, בשם ר"י). אבל נחלקו עליהם והוכיחו שמסקנת הגמרא היא שהדם מופקד ועומד ואינו עושה חבורה, ומותר אפילו שאינו מתכוין כלל להטייה, ולגבי הפתח הוא אינו מתכוין ומקלקל שמותר במקום מצוה, אלא שיש שכתבו שאם נהגו איסור בדבר אין להתיר להם (ב"ח או"ח רפ). ואף על זה נחלקו וכתבו שחסידים וגאוני עולם נהגו בעצמם היתר בזה, וחלילה להנהיג איסור (ט"ז שם סק"ב). באנינות ואבלותנחלקו הפוסקים אם אונן ואבל מותרים בבעילת מצוה:
אבל האבל, דהיינו אחר הקבורה, שכבר חלה עליו אבלות (ראה ערך אבלות: התחלת האבלות), אסור אפילו בבעילת מצוה (הגהות סמ"ק צז, בתירוץ א; הגהות מיימוניות אבל ד ו).
הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
