ברכה מעין שבע

הגדרה^[1] - ברכה בתפילת ערבית של ליל שבת, שיש בה מעין שבע הברכות של תפלת שבת

הדין

בליל שבת, אחר שיתפלל שליח הציבור בלחש עם הציבור תפילת העמידה של שבת, חוזר ומתפלל בקול רם ברכה אחת מעין שבע (רמב"ם תפלה ט י; טוש"ע או"ח רסח ח).

מבנה הברכה

תחילת הברכה לשונה לשון ברכת אבות: "ברוך אתה ה' אלהינו ואלהי אבותינו וכו' אל עליון" (דברי שלום (עפג'ין) ה עמ' קפו), אלא שבמקום "קונה הכל" כתוב בה: "קונה שמים וארץ" (רש"י שבת כד ב ד"ה שליח צבור); ויש גורסים: "קונה ברחמיו שמים וארץ" (רמב"ם שם).

אמצע הברכה מכוון כנגד שבע הברכות של תפילת שבת:

• "מגן אבות בדברו" כנגד מגן אברהם^[2];

• "מחיה מתים במאמרו" כנגד מחיה המתים;

• "האל הקדוש שאין כמוהו" כנגד האל הקדוש;

• "המניח לעמו ביום שבת קדשו כי בם רצה להניח בהם" כנגד אתה קדשת ורצה במנוחתנו;

• "לפניו נעבוד ביראה ופחד" נגד ברכת העבודה;

• "ונודה לשמו בכל יום תמיד" נגד מודים;

• "מעין הברכות וההודאות" תוספת היא, כלומר מעין הברכות הללו והרבה הודאות נאות וראויות לבעל ההודאות;

• "לאדון השלום" כנגד ברכת השלום;

• "מקדש השבת ומברך שביעי" מעין חתימה סמוך לחתימה (תשובת רש"י במחזור ויטרי (הורוויץ) קה).

• סיום הברכה לשונה סיום ברכת קדושת היום של שבת: "אלהינו ואלהי אבותינו רצה במנוחתנו" וכו', וחתימתה: "ברוך אתה ה' מקדש השבת" (דברי שלום שם).

טעם התקנה

ברכה זו נתקנה משום סכנת מזיקים, שבתי כנסיות שלהם היו בשדות מחוץ לישוב, וכל שאר לילות החול היו עסוקים במלאכתם ומתפללים ערבית בביתם, ולא היו באים לבית הכנסת, אבל לילי שבת באים לבית הכנסת, וחששו שיש שאינם ממהרים לבוא ושוהים לאחר התפילה, וישארו לבדם בבית הכנסת ויבואו לידי סכנה, לפיכך חוזר שליח צבור ומתפלל כדי שיתעכבו כל העם עד שישלימו המאחרים ויצאו עמהם (סתמא דגמ' שבת כד ב, ורש"י ד"ה משום סכנת; רמב"ם תפלה ט יא; טור שם), ומאריך בה השליח ציבור בניגון ובנועם ובמשיכה (שבלי הלקט סה).

ואנו שאין לנו סכנה זו, אומרים ברכה זו משום מנהג אבותינו בידינו (שו"ת הרשב"א א לז ושכג; אור זרוע א תשנב; טור שם), שאין בידינו לשנות מתקנתם, גם אם טעמם בטל (ישכיל עבדי ו או"ח ט).

אכן יש מהאמוראים שהעיד שמנהג בבל שברכה זו נאמרת רק במקום שאין יין לקידוש (רבי יוסי בי רבי, בירושלמי ברכות ח א), שבמקום שיש יין אין חיוב הקידוש בתפילה אלא מדרבנן, ולא הצריכו ברכה מעין שבע, אבל במקום שאין יין הרי חיוב הקידוש בתפילה הוא מדאורייתא (צפנת פענח תפלה ט י); אך יש שבארו דבריו, שבמקום שאין יין אמרו מעין שבע כמנהגנו, אבל במקום שיש יין אמרו קידוש על הכוס במקום ויכלו, ואחר הקידוש ברכה אחת מעין שבע, אבל ויכולו לא היה אומר שליח הצבור בקול רם אלא בלחש בתפילה בלבד (אור זרוע שם)^[3].

מדוע לא נתקנה ביום טוב

דרך המזיקים לבא לישוב בלילי שבת ולילי רביעיות בלבד (ראה פסחים קיב ב), ולפיכך לא תקנו ברכה זו בלילי יום טוב (אבודרהם, סדר מעריב של שבת).

אמירתה ביחיד

מכיון שלא נתקנה אלא לשליח ציבור לאומרה בציבור, אין להוסיף על התקנה, והיחיד אינו אומר אותה (סמ"ג עשין יט, בשם ר"י; מרדכי שבת רפד, בשם ראבי"ה; הגהות מימוניות שם; טוש"ע שם), ועוד שאם גם היחיד מחוייב לאומרה לא הועילו חכמים בתקנתם, שהרי שוב ישהה בבית הכנסת לאחר הציבור (הגהות מימוניות שם), והאומרה הרי זו ברכה לבטלה (סמ"ג שם; מרדכי שם: הגהות מימוניות שם)^[4], ומכל מקום אם היחיד רוצה, יכול לאומרה בלא פתיחה ובלא חתימה (אבודרהם שם; רמ"א שם), היינו שמתחיל במגן אבות, וגומר בזכר למעשה בראשית (מגן אברהם שם ס"ק יא).

אמירת הצבור יחד עם שליח הצבור

וכן יש נוהגים, שהציבור אומר ברכה זו עם שליח הציבור בלא פתיחה וחתימה (רמ"א שם, שכן נוהגים), ששליח הציבור ממתין לאחר "קונה שמים וארץ", ומתחיל הקהל: "מגן אבות" וכו', ולאחר שמסיים הקהל לומר: "זכר למעשה בראשית", חוזר שליח הצבור על הדברים, ואין מקום שיאמר שליח הציבור יחד עם הקהל בלחש, כי עיקר התקנה היתה שהשליח ציבור יברך אותה (משנה ברורה שם ס"ק כב).

ויש שאין נוהגים באמירה זו, ושליח הציבור אומר לבדו כל הברכה (מעשה רב קטז; ערוך השולחן שם יז, בשם יש מקומות, ומסכים עמם).

עמידה

נהגו לעמוד בשעת אמירת ברכה זו (שבלי הלקט סו; תניא רבתי יג), לפי שברכה זו באה במקום שבע הברכות של תפילת העמידה (אליה רבה או"ח רסח ס"ק טו).

דבור

אין לקהל לדבר בשעה שהשליח צבור אומר ברכת מעין שבע (טוש"ע שם יב).

מדוע לא נזכרה בה מלכות

אין פותחים ברכה זו "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם", כמטבע הברכות הקבוע (ראה ערך ברכות), לפי ש"האל הקדוש" שיש בה הוא כמו מלכות, כמו הפסוק שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד (דברים ו ד), שהוא במקום מלכות - שאומרים אותו בפסוקי מלכויות בראש השנה (ראה ערך מלכיות זכרונות ושופרות) - ועוד ש"אלהי אברהם" שיש בה הוא במקום מלכות, כמו בברכה ראשונה של שמונה-עשרה (תוספות ברכות מ ב ד"ה אמר).

התפלל תפלת חול

מי שהתפלל ערבית תפלת חול ולא הזכיר של שבת, אם שמע מהשליח ציבור ברכת מגן אבות מראשה ועד סופה, יצא ידי חובתו (מחזור ויטרי שם, וטור שם, בשם רב משה גאון; שו"ע שם יג), וצריך לענות אמן בסוף הברכה (תשובת רש"י במחזור ויטרי שם).

לא התפלל ערבית כלל

אם לא התפלל כלל תפילת ערבית, נחלקו הדעות:

• יש אומרים שיוצא בה ידי חובה (מחזור ויטרי (אוצר הפוסקים) ח"א עמ' קעג וטור שם, בשם רב נטרונאי גאון), שכיון שתפילת ערבית רשות (ראה ערך ערבית) מקילים בה (בית יוסף שם; מגן אברהם שם ס"ק טו), וכן הלכה (שו"ע שם).

• ויש אומרים שאין יוצאים בה ידי חובה, שכיון שתיקנו חכמים להתפלל בשבת שבע ברכות, אין יוצאים במעין שבע במקום שבע (טור שם).

להלכה שיוצאים בה ידי חובה, טוב לאומרה עם השליח ציבור, ואם כבר אמרה השליח ציבור - צריך הוא להתפלל כל שבע הברכות של תפילת שבת, ולא ברכת מעין שבע (מגן אברהם שם).

אם עבר ואמרה ביחיד, נחלקו אחרונים: יש אומרים שיצא ידי חובתו, הואיל ותפילת ערבית רשות (מגן אברהם שם); ויש אומרים שלא יצא (אליה רבה שם ס"ק יח).

שלא בבית הכנסת

בענין אמירת ברכה זו במנין שאינו בבית הכנסת, נחלקו הדעות:

• ראשונים כתבו שאין אומרים ברכת מעין שבע בבית חתנים ואבלים, שמתפללים שם במנין, שכל עיקרה לא תיקנוה אלא בבית הכנסת, מפני שהיה אצלם בשדה ומפני הסכנה, וכאן אין טעם זה (ריב"ש מ; בית יוסף שם, בשם מהר"י אבוהב; שו"ע שם י), וכתבו אחרונים שכל שכן אותם שמתפללים לפרקים במנין בבית, שאין אומרים אותה, אלא אם כן קובעים שם מקום להתפלל על זמן ידוע, שדינו כבית הכנסת קבוע (ט"ז שם סק"ח).

• ויש מהאחרונים שכתבו שנתפשט המנהג לאומרה בכל מנין, גם אם אינו בבית הכנסת (תקנות ירושלים מז; מזבח אדמה ב ע"ב, בשם רוב המקומות), שכן נכון על פי הקבלה (בן איש חי שנה ב וארא י; ישכיל עבדי ה או"ח לה)^[5].

וכתבו אחרונים שבמקום שנוהגים לאומרה גם כשלא בבית הכנסת, אין למחות בידם (מגן אברהם שם ס"ק יד, בשם הרדב"ז ומהרלב"ח); ויש שפקפקו בזה, שהרי זה ספק ברכה לבטלה (פרי מגדים שם; משנה ברורה שם ס"ק כה)^[6].

יום טוב שחל בשבת

יום טוב שחל להיות בשבת, אין מזכירים של יום טוב בברכת מעין שבע - וחותמים בשל שבת בלבד (רמ"א או"ח תקפב ג) - שהרי לא תקנוה אלא בשבת, ואפילו בשבת אינה חובה מצד הדין, אלא משום סכנה, ולכן אין לנו אלא מה שתיקנו, ולא להוסיף (שבת כד ב; טוש"ע או"ח רסח ט).

שבת שחל במוצאי יום טוב

בשבת שאחר יום טוב אומרים ברכה זו, בשביל להמתין על המתאחרים משום סעודת יום טוב (המנהיג שבת ז; כלבו לה; שו"ע שם יא).

לילה הראשון של פסח שחל בשבת

לילה הראשון של פסח שחל להיות בשבת: יש הנוהגים שלא לומר ברכה זו (כלבו נ; בית יוסף שם, שכן פשט המנהג; שו"ע שם א); ויש הנוהגים לאומרה (שבלי הלקט ריט; תניא רבתי מט; אבודרהם שם, שכן המנהג; סדר ליל פסח (כי טוב), ליל התקדש חג, ד"ה ערבית בבית הכנסת, שישנן קהילות שנהגו בכך).

ומספר טעמים למנהג הראשון:

• לדעה שתקנה זו נתקנה מפני סכנת המזיקים (ראה לעיל) פסח נקרא ליל שמורים (שמות יב מב) - לילה המשומר ובא מן המזיקים (כלבו שם; אבודרהם שם, בשם יש אומרים; טור שם, בשם בעל העיטור, שכתב בשם רבנו ניסים).

• לדעה שתקנה זו נתקנה כדי להוציא חובת קידוש מי שאין לו יין (ראה לעיל), לפי שפסח אפילו עני שבישראל אין פוחתים לו מארבע כוסות (משנה פסחים צט ב), אין מקום לתקנה זו (צפנת פענח תפלה ט יא).

• לנוהגים לומר הלל בבית הכנסת בליל פסח (ראה ערך הלל), אין לחשוש למאחרים ואין צורך להאריך בתפילה באמירת ברכת מעין שבע, שכן די במה שמאריכים באמירת ההלל (אלפסי זוטא שבת כד א; סדר ליל פסח שם).

• בערב פסח אחר חצות אסור לעבוד בשדות, ולכן אין לחשוש למאחרים (סדר ליל פסח שם).

• בערב פסח הכל ממהרים להקדים הסדר בשביל התינוקות שלא ישנו, ולכן אין לחשוש למאחרים (סדר ליל פסח שם).

ומספר טעמים למנהג השני:

• לא מצאנו בגמרא שיש הבדל בין יום טוב של פסח ליום טוב אחר, ואין לתת מדעתנו טעמים לבטל דין היוצא מהגמרא (נהר שלום שם; ישכיל עבדי ו או"ח ט).

• שכן נכון על פי הקבלה (נהר שלום שם; ישכיל עבדי שם).

שליח ציבור שנוהגים במקומו כמנהג הראשון, וטעה והתחיל ברכת מעין שבע:

• אם נזכר לאחר שאמר "ברוך אתה ה' ", יסיים "למדני חוקיך", ויהיה כקורא פסוק (ראה משנה ברורה קיד סק"כ וס"ק לב).

• אם נזכר לאחר שאמר "ברוך אתה ה' אלהינו" - לנוהגים לומר הלל בבית הכנסת בליל פסח (ראה ערך הלל) - יסיים בברכת ההלל (הרב שריה דבליצקי במוריה סיון-תמוז תשל"ב עמ' נב); ולנוהגים שלא לאומרו יסיים כל ברכת מעין שבע עם החתימה, ויסמוך על הסוברים שיש לומר הברכה גם כשחל לילה זה בשבת (כן משמע שם).

• בין כך ובין כך, אם נזכר לאחר שהמשיך הברכה, יסיים כל ברכת מעין שבע עם החתימה (הרב שריה דבליצקי שם)^[7].

בעשרת ימי תשובה

בשבת שבעשרת ימי תשובה - והוא הדין בראש השנה שחל בשבת (מהרי"ל, סדר תפילות של ראש השנה ב; רמ"א או"ח תקפב ג), וביום הכפורים שחל בשבת (מהרי"ל, הלכות ליל יום כפור י; רמ"א שם) - אומרים בברכה זו "המלך הקדוש" במקום "האל הקדוש", כדרך שאומרים בתפילה (מהרי"ל, הלכות עשרת ימי תשובה ד; בית יוסף שם, בשם ה"ר מנוח; שו"ע שם ג)^[8].

טעה ואמר "האל הקדוש", נחלקו אחרונים:

יש אומרים שאף אם סיים הברכה - חוזר (שיירי כנסת הגדולה שם, הגהות בית יוסף סק"ה; מחזיק ברכה שם סק"ג, בשמו, ובמסקנה).

ויש אומרים שאם סיים הברכה אינו חוזר (פרי חדש שם סק"ב; מחזיק ברכה שם, בשמו; ערוך השלחן שם ו; עולת ראיה ח"ב עמ' לז).

הכל מודים שאם נזכר תוך כדי ברכתו, שחוזר ואומר מהמילים "המלך הקדוש" ואילך (משנה ברורה שם סק"י).

הערות שוליים