|
כמהין ופטריות הגדרה[1] - מיני צמחים, שאינם יונקים מן הארץ כשאר פירות וירקות מהותם וטבעםכמהין ופטריות הם צמחים רחבים ועגולים (כן משמע מרש"י שבת ל ב ד"ה כמהין) הגדלים על העצים (רש"י ברכות מ ב ד"ה מירבא; מאירי שם; המפרש נדרים נה ב ד"ה מותר; רבנו מנוח ברכות ח ח), ועל האבנים (מאירי שם; רבנו מנוח שם), ועל הארץ (רבנו מנוח שם), ועל הכלים (רש"י ברכות שם), ועל האשפות והגגות והכתלים (אור זרוע ב עירובין קלא). כמהין הם אותם המצויים תחת הקרקע (רבנו יונה ברכות שם, בשם הערוך; מוסף הערוך, כמהין), ונבראים משומן הארץ (רבנו יונה שם, בשם הערוך), ונראים אחר חפירתה (מוסף הערוך שם), ופטריות הן מין אחר (רבנו יונה שם, בשם הערוך; מוסף הערוך שם), וגדלות על הארץ (מוסף הערך שם) ובעצים (רבנו יונה שם, בשם הערוך)[2]. יניקתםכמהין ופטריות אינם יונקים מן הארץ (ברכות מ ב, ונדרים נה ב) אלא מן האויר (נדרים שם), ואף על פי שאינם יונקים מן הארץ, רבייתם וצמיחתם היא מן הארץ (גמ' שם ושם), היינו שהם גדלים מלחלוחית הארץ (רש"י ברכות שם ד"ה מירבא; פירוש הרא"ש נדרים שם ד"ה מירבא) אף על פי שאינם נוגעים בקרקע (פירוש הרא"ש שם), ופעמים שהם גדלים בשפת הדלי מן המים שיש שם (רש"י שבת קח א ד"ה מאונא), או מלחלוח הגשמים (כן משמע מתענית כג א, וברש"י ד"ה כמהין), ואין להם שרשים בארץ (המפרש נדרים שם ד"ה מאוירא; פירוש המשניות לרמב"ם עוקצין ג ב; ר"ש פאה א ד, ועוקצין שם; מאירי עבודה זרה יד א), ולא זרע (פירוש המשניות לרמב"ם עוקצין שם), אלא בעפר מועט הם גדלים (מאירי ברכות שם). ולמרות שגם להם שרשים דקים באדמה שאינם ניכרם מחמת דקותם, אין התורה מתחשבת במה שאין רואים בגלוי, ונחשב הדבר שאינם צומחים באדמה כלל (דרך אמונה, מתנות עניים ב ב, ביאור הלכה ד"ה כמהין, ושמיטה ד א ד"ה בין). זריעתםבתלמוד אמרו שכמהין ופטריות אינם נזרעים ומצמיחים (רבי יוחנן בשם רבי סיסיי בירושלמי מעשרות א א, לגירסתנו), היינו שאינם גדלים על ידי זריעה, שאם נטע כמהין ופטריות אינם מצמיחים; ועוד, שמעצמם הם גדלים, בלא זריעה ונטיעה כלל (מהר"א פולדא שם), והארץ פולטתם (רבי יונה בירושלמי שם), שאף כשבא לזורעם, אין הארץ קולטת אותם (פני משה שם). בימינו הם נזרעים ונקצרים (שבט הלוי ח רמח; דרך אמונה, מתנות עניים שם). אכילתםכמהין ופטריות הם מיני אוכלים, ואינם נאכלים כשהם חיים (כן משמע מעבודה זרה לח א, ורש"י שם ד"ה דגים; מאירי שם), שרוב בני אדם אוכלים את הפטריות כשהן מבושלות ושלוקות (פירוש המשניות לרמב"ם עוקצין ג ב). דיניהםאכילתםפטריות, שנינו בתוספתא שהן אסורות באכילה מפני סכנת נפשות (תוספתא תרומות (ליברמן) ז ט), היינו משום גלוי (ראה ערכו), שחוששים שהנחש מנקר בהן (פרי חדש יו"ד פד ס"ק יט; מנחת בכורים לתוספתא שם), והן לחות (מנחת בכורים שם); אבל בתלמוד מצינו שמותר לאכול פטריות (כן משמע מעבודה זרה לח א, ועירובין כז א, וקדושין לד א)[3], וכן כתבו הפוסקים שאכילתם מותרת (כן משמע מאליה רבה רכה ס"ק יג, ופרי מגדים שם אשל אברהם ס"ק יב), וכן המנהג, ואין חוששים לסכנה (דרכי תשובה ק ס"ק פג וקטז סק"ד)[4]. באירופה - בימי האחרונים - היו מצויות תולעים ברוב מיני כמהין (אגרות משה יו"ד ב כה), ולכן יש שנמנעו מלאכלם, שהוחזקו שאף לאחר שבדקו אותם הם נגועים בתולעים (ים של שלמה חולין ג ק, שכן נהג; ט"ז יו"ד פד ס"ק יז, בשמו; של"ה, האותיות הקו"ף קיא, בשם אביו; בית הלל שם, בשם אנשי מעשה), ויש שכתבו להימנע אף מלאכול פטריות (של"ה שם; בית הלל שם); ויש מהפוסקים שכתבו שאפשר לבדוק כמהין ופטריות מתולעים, ואף אחר שנתבשלו, ומותרים על ידי בדיקה (לבוש יו"ד ק ד; ש"ך יו"ד פד ס"ק לד, בשמו), וכן המנהג (דרכי תשובה שם ס"ק פג). ביזוי אוכליםכמהין ופטריות חשובים כאוכל לענין איסור בזוי-אוכלים (ראה ערכו. שמחות ח ג)[5]. בישולי גויםאיסור אכילת בשולי-גוים (ראה ערכו) - שלהלכה לא נאמר אלא בדבר שהוא עולה על שולחן מלכים, וגם אינו נאכל כשהוא חי (ראה ערך בשולי גוים: הדברים האסורים בבישולי גוים) - כתבו בתלמוד שאינו נוהג בכמהין ופטריות, שכן אינם עולים על שולחן מלכים (כן משמע מעבודה זרה לח א; מאירי שם; אור זרוע ד עבודה זרה קצב), וכתבו ראשונים - שאף שבזמן התלמוד לא היו ראוים לעלות על שולחן מלכים, מכל מקום בימינו (דברי יוסף (רוזנברג) יו"ד קיג ג) - עולים הם על שולחן מלכים משום פרפראות, ואיסור זה נוהג בהם (איסור והיתר הארוך מג ב; דרכי משה יו"ד קיג סק"ג, בשמו, וש"ך שם סק"ב, בשמו), וכן כתבו אחרונים בזמן הזה (שבט הלוי ו קח). ברכתםכמהין ופטריות, מברכים עליהם שהכל נהיה בדברו (ראה ערך ברכת שהכל. ברכות מ ב, ונדרים נה ב; רמב"ם ברכות ח ח; טוש"ע או"ח רד א), בין מבושלים ובין מרוקחים (חיי אדם נג ז), כדין דבר שאין גידולו מן הארץ (ראה ערך ברכת שהכל: דברים שמברכים עליהם שהכל. גמ' שם ושם; שו"ע שם), כיון שאינם יונקים מן הארץ (גמ' שם ושם)[6]. ואם בדיעבד ברך בורא פרי האדמה, יצא ידי חובתו (שמח נפש, כמהין ופטריות, על פי רמ"א יו"ד פד ו; ערוך השלחן או"ח רד ה; כף החיים שם סק"ב), שהרי תולעים הנמצאים בכמהין ופטריות אסורים משום שרץ השורץ על הארץ כשאר פירות (ראה להלן), למרות שאין גידולם מן הארץ (ראה לעיל: מהותם וטבעם. שמח נפש שם, על פי רמ"א שם), או משום שמכל מקום יש להם יניקה מהארץ (ראה לעיל: שם. ערוך השלחן שם)[7]. ברכת שהחיינוברכת-שהחינו (ראה ערכו) שמברכים על פרי חדש, כתבו אחרונים שאין לברך על כמהין - ופטריות (אליה רבה רכה ס"ק יג) - לפי שאין זמן קבוע לגידולם; ועוד, שהם גדלים מן האויר (אליה רבה שם; פרי מגדים שם, אשל אברהם ס"ק יב). גידולי קרקעכמהין ופטריות, אף על פי שאינם גדלים מן הקרקע (ראה לעיל: מהותם וטבעם) מצינו שלכמה עניינים הם חשובים גדולי-קרקע (ראה ערכו. ראה להלן על נדרים, ועוד), ולכמה עניינים אין דינם כשאר דברים שגידולם מן הארץ (ראה לעיל על ברכתם, ועוד), ונחלקו ראשונים:
כלאיםאיסור כלאי-כרם (ראה ערכו), אינו נוהג בזריעת פטריות (ראה לעיל: מהותם וטבעם) בכרם, כיון שהם גדלים מן האויר, ואינן בכלל הכתוב: הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע (דברים כב ט. כן משמע משאילת יעבץ ב כ), וכן אינו נוהג בו איסור כלאי-זרעים (ראה ערכו. כן מצדד בשיח השדה, הליקוטים ב ג). לקיחה בכסף מעשר שניכמהין ופטריות אם הם ניקחים בכסף מעשר-שני (ראה ערכו) נחלקו תנאים:
נדריםהנודר מגידולי קרקע, אסור אף בכמהין ופטריות (ברכות מ ב, ונדרים נה ב; רמב"ם נדרים ט יא; טוש"ע יו"ד ריז כ), שרבייתם - צמיחתם - מהקרקע (גמ' שם ושם), וכן הנודר מגידולי שנה, אסור אף בכמהין ופטריות (רבנו ירוחם יד ד; ב"ח שם). הנודר מפירות הארץ מותר בכמהין ופטריות (גמ' שם ושם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שאינם בכלל פירות הארץ (ר"ן נדרים שם ד"ה ומותר בכמהין), שהם גדלים אף על העצים (המפרש שם ד"ה מותר בכמהין), או לפי שהם יונקים רק מן האויר, אף על פי שגידולם מן הארץ (כן משמע מרבנו מנוח ברכות ח ח; ט"ז יו"ד שם ס"ק כח), ויש שפירשו טעם ההיתר משום שאינם נקראים פירות (לבוש יו"ד ריז כג). סוחטאיסור סחיטת פירות בשבת (ראה ערך דש: סוחט) נחלקו אחרונים אם - לסוברים שאין דישה אלא בגידולי קרקע (ראה ערך דש: האיסור וגדרו) - נוהג הוא בכמהין ובפטריות שהם כגידולי קרקע (אגלי טל דש ס"ק כד ד; שבט הלוי ט פח); או שאין חייבים על סחיטת כמהין ופטריות בשבת, שאינם חשובים כגידולי קרקע לכמה דברים (ראה לעיל. כן משמע מראש יוסף שבת עה א). סכךבסכך סוכה (ראה ערכו), שאינו כשר אלא מדבר שגידולו מן הארץ (ראה ערך גדולי קרקע: בסוכה), אף כמהין ופטריות אינם כשרים לסיכוך, שאינם חשובים גידולי קרקע (כן משמע מרש"י סוכה יא ב ד"ה כי חגיגה, ומאירי שם א, וריטב"א שם יב א). עירובלענין עירוב - היינו ערוב-תחומין (ראה ערכו. פירוש המשניות לרמב"ם עירובין כו ב; תוספות שם ד"ה בכל)[9] - ושיתופי-מבואות (ראה ערכו), שנינו שאין מערבים ומשתתפים בכמהין ופטריות (עירובין כז א, וקדושין לד א; רמב"ם עירובין א ח, ושם ו ז; טוש"ע או"ח שפו ה, ושם תט ז). ונחלקו ראשונים בטעם הדבר:
פאהכמהין ופטריות פטורים מן הפאה (ראה ערכו. שבת סח א, ופסחים נו ב, ונדה נ א; רמב"ם מתנות עניים ב ב) - ואף חכמים לא חייבו אותם בפאה, כדרך שחייבו בפירות שאינם חייבים מן התורה (תוספות פסחים שם ד"ה כלל) - שכלל אמרו בפאה, שאין חייבים בה אלא בדבר שגידולו מן הארץ (פאה א ד; רמב"ם שם א-ב) - שנאמר: וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם (ויקרא יט ט. תורת כהנים קדושים פרק א ז; רמב"ם שם א, ופירוש המשניות שם) - למעט כמהין ופטריות (גמ' שם ושם ושם), שאין גידולם מן הארץ, כשאר פירות הארץ (רמב"ם שם ב). קוצרהתולש פיטרא בשבת משפת הדלי - שהוא גדל שם מן המים (רש"י שבת קח א) - חייב משום עוקר דבר מגידולו (גמ' שם), ופירשו גאונים וראשונים שפיטרא היינו פטריות (רב ניסים גאון שם קז ב ד"ה מאן דתליש; רש"י שם קח א ד"ה פיטרא), או ממיני כמהין ופטריות (רבנו חננאל שם ד"ה אמר אביי; מאירי שם), וחייב משום קוצר (ראה ערכו) כיון שהפיטרא במקום גידולו הוא (כן משמע מרבנו חננאל שם), והוא יונק מן האויר, וכשעוקרו אינו יונק מן האויר (רבנו חננאל שם), ואף שלכמה דברים אין כמהין ופטריות חשובים גדולי-קרקע (ראה ערכו), לענין שבת הם חשובים גידולי קרקע (אגלי טל דש ס"ק כד ד)[11]. שביעיתשביעית (ראה ערכו), ששנינו בה: כל שיש לו עיקר יש לו שביעית (עבודה זרה יד א), יש מן הראשונים שפירשו ש"עיקר", היינו שהפרי גדל מן השורש (כן משמע מרש"י נדה סב א ד"ה עיקר, ותוספות שם ד"ה כל; מאירי שם ב, בשם יש מפרשים), וכתבו שאין שביעית נוהגת בכמהין ופטריות לפי שאין להם עיקר, היינו שורש שהם גדלים ממנו (מאירי שם, לדעה זו), ויש מהאחרונים שפסקו כן (כרם ציון, הלכות פסוקות, שביעית יג, גידולי ציון יב, בשם הרצ"פ פרנק, על פי שבת סח א); ויש שפסקו להחמיר, שלפירושים האחרים ב"עיקר" (ראה רש"י עבודה זרה שם ד"ה כל, ורמב"ן שם, ועוד) אין הדין כן (כרם ציון שם, בשם הראי"ה קוק). ומכל מקום איסור ספיחים ודאי אינו נוהג בהם, שכן הם עולים מאליהם ואינם נזרעים (ראה לעיל: מהותם וטבעם. שיח השדה, הליקוטים ב). תולעיםתולעים הגדלות בכמהין ובפטריות קודם לקיטתם, ולא פירשו, אין הבדל לענין זה בינם לבין שאר פירות, והתולעים שבתוכם אסורות באכילה כדין שרץ השורץ על הארץ (תורת חטאת מו א, ורמ"א יו"ד פד ו), שאף על פי שאינם חשובים גידולי קרקע, הרי הם מחוברים לקרקע, והדבר תלוי בחבור לקרקע, ולא אם נחשבים דבר שגידולו מן הארץ, ועוד שלכמה עניינים הם נקראים גידולי קרקע, ועוד שגדלים הם מן הקרקע, אף שאינם יונקים ממנה (ראה לעיל: מהותם וטבעם. דרכי משה שם סק"ד)[12]. תרומות ומעשרותכמהין ופטריות פטורים מהפרשת מעשרות (כן משמע משבת סח א, ונדה נ א), שכלל אמרו במעשרות, שאין חייבים בהם אלא כל שגידולו מן הארץ (מעשרות א א), וכמהין ופטריות אין גידולם מן הארץ (כן משמע מהגמ' שם ושם, וריבמ"ץ ופירוש המשניות לרמב"ם ור"ש שם), שנאמר: עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ (דברים יד כב), ו"זרעך" משמע דבר שהוא נזרע ומצמיח, יצאו כמהין ופטריות שאינם נזרעים ומצמיחים (ראה לעיל: מהותם וטבעם)[13]. וכן פטורים הם מהפרשת תרומה (ראה ערכו), שכל הפטור ממעשר פטור אף מתרומה (ראה ערך הנ"ל). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
