הגמרא בדף ג' ע"ב אומרת "מאי מחמת האונס כדתני' הרי שהיה פתו אפוי וטבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה" וכו'.
רש"י מסביר "כדתניא - חתן שמת אביו בשני ואין יכול להמתין עד למחר שצריך להשהות את המת עד שיכנסו לחופה".

ולכאורה לא ברור, הרי כל מה שאמרנו שבתולה נישאת ליום הרביעי זה כדי שיטרחו בסעודה בימים ראשון שני ושלישי, ואז יתחתנו.
אבל במקרה שתואר כאן בגמרא, הרי הפת כבר אפויה ביום שני וגם הבשר שחוט והיין מזוג, אם ככה למה להיצמד בדווקא ל"יום שני"? ואם זה קורה ביום ראשון? הרי ממילא הכל כבר מוכן (ואין את הבעיה של "שקדו").