שוב אנו זוכים להגיע למשנת "מי שהיה נשוי שלוש נשים", משנה שנראית כסתירה בין רישא לסיפא: אם ברישא, כשיש מאה זוז, הן חולקות בשווה - מדוע בסיפא, כשיש שלוש מאות זוז, חצי מהחוב הכולל - הן חולקות באופן יחסי לגודל הכתובות? ומה ההגיון של המציעתא, כשיש מאתים?

הדיון במשנהו עוסק במקרה של פשיטת רגל, כלומר כשאין בעזבון כדי לתת את המגיע לכל בעלי החוב, שהן במקרה הזה שלוש האלמנות.
לפניכם שני קישורים:
מאמר של ידידנו הרב דוד כוכב הסוקר את האפשרויות השונות לחלוקת הרכוש הקיים בין הנושים, ואת שיטות הראשונים;
פרופ' ישראל אומן, זוכה פרס נובל, המסביר את המשנה לפי עקרונות תורת המשחקים בעמוד זה, וכן מאמרי תגובה ותגובות לתגובות, ועוד.