כתב בספר סמיכת חכמים (בהקדמה) שמסכת זו נקראת "סוטה" ולא "סוטות", לרמז כי לא נחשדו בנות ישראל על כך ואינו דבר מצוי, כדאמרינן (ויקרא רבה אמור) אחת היתה ופרסמה הכתוב.

במסכת זו יש 9 פרקים כנגד 9 קללות שנתקללה חוה מלבד חמות השוה בשלושתם אדם חוה ונחש, כדאיתא בפרקי דר"א על כי סתרה מבעלה וזנתה עם הנחש שבא עליה כסוטה. (הון עשיר)

יש נוהגים ללמוד מסכת סוטה בימי הספירה, וכתב בספר אלף כתב (אות רמ"ג) כי יש במסכת זו מ"ט דפים כמספר ימי העומר.
ובספר מנחת העומר (כג ע"ב) כתב בטעם הדבר, לפי שמנחת שעורים אינה כשרה אלא לסוטה ולעומר, על כן שפיר יש שייכות בין עומר לסוטה.

בתורה קדמה פרשת סוטה לנזיר, ואילו בש"ס קדמה מסכת נזיר לסוטה - והסביר השפת אמת, כי על פי דרך התורה אין להתחיל בעשיית הטוב אם עדיין לא התרחקו כליל מן הרע, ככתוב סור מרע ועשה טוב, אלא כל מי שכבר ראה סוטה בקלקולה והרע מבורר אצלו, יכול להתפנות לנזירות מיין, בבחינת ועשה טוב.
כיון שראו חז"ל עם ירידת הדורות מה רבה הסכנה בדרך זו, כי האדם עלול להיות שקוע תמיד ביציאה מן הרע, ולא יגיע אל הטוב לעולם, פעלו הם שיהא אדם מסוגל להיות נזיר עוד בטרם עמד על קלקול הסוטה, שיעשה טוב מיד, וממילא יהיה מתרחק מן הרע והולך.