גיטין דף ב:

רש״י ד״ה דאתיוהו בי תרי - ושניהם נעשו שלוחים לגרשה והגט יוצא מתחת ידי שניהם ״לרבה בעי למימר״ לרבא לא בעי למימר שהרי שנים הם ואם יערער בעל הרי הם מצויין לקיימו:

אי נמי ממדינה למדינה בארץ ישראל - כגון יהודה וגליל דסלקא דעתא השתא דלא שכיחי שיירתא ״לרבה דלא חייש לעירעורא דנימא מזוייף הוא לא בעי למימר הואיל ובקיאין כל בני ארץ ישראל לשמה״ לרבא בעי למימר דהא אין שיירות מצויות:

אי נמי באותה מדינה - כגון מעיר לעיר במדינה אחת מדינה רונטריד"א בלע"ז ובמדינת הים ״לרבה בעי למימר דהא אין בקיאין לשמה״ לרבא ״דאמר לפי שאין״ וכו' ומתניתין משום ערעורא דזיוף הוא הכא לא צריך דהא שכיחי שיירתא:

יש להעיר מדוע בתחילה קיצר רש״י וכתב רק ״לרבה בעי למימר״ ולא כתב הטעם ובהמשך האריך.

גם יש לעיין מדוע הוסיף בד״ה אי נמי באותה מדינה ״לרבא ׳דאמר לפי שאין׳ וכו״ ושפת יתר הוא.