מבואר בסוגיא דאם אמר זו תודה וזו לחמה ואבדה תודה אינו מביא תודה אחרת ופירש"י דהלחם יאבד. לכ' צ"ב נכון שלחם גלל תודה אבל עד הזביחה לא נקשר הלחם לתודה ויוכל להביא תודה אחרת ולהצמיד לה את הלחם הזה.
ונראה שכוונת הסוגיא בתודה של נדבה, והא גופא קמשמע לן דאבד לחם עדיין חייב להביא את נדבתו הקיימת ולהשלים לה לחם אחר. אבל אבדה תודה, יוכל שלא להביא תודה אם ירצה, ואז יאבד הלחם. (גם זה קצ"ב דאם לא נתקדש קדוה"ג בזביחה יועיל פדיון לכאורה).