בבא קמא ז:

אלא אמר רב אחא בר יעקב אי איכא לדמויי לב"ח מדמינן ליה בעל חוב דיניה בבינונית כו׳

אלא אמר רב אחא בריה דרב איקא אי איכא לדמויי לכתובת אשה מדמינן דהא כתובת אשה דינה בזיבורית כו׳

איתיביה אין לו אלא עידית כולם גובין מן העידית בינונית כולם גובין בינונית זיבורית כולם גובין זיבורית היו לו עידית ובינונית וזיבורית נזקין בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית כו׳

רש״י ד״ה לבעל חוב מדמינן לה דבעל חוב דינו בבינונית - בפרק הניזקין במסכת גיטין (דף מח:) והשתא אם בא בעל חוב לגבות כו׳

ד״ה כתובת אשה מדמינן לה - וכגון שנתן לה גט בתשרי וזילו ארעתיה והיתה כתובתה מאתים ודינה למיגבי מזיבורית כדמסקינן התם בפרק הניזקין

ד״ה וכתובת אשה בזיבורית - במסכת גיטין בפרק הניזקין (דף מט:) תני טעמא דיותר משאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא

יש להעיר כמה הערות בלשון רש״י

א) מדוע בד״ה לבעל חוב כו׳ ציין להגמרא בגיטין, הרי כבר ציין בדף ז. בד״ה ובעל חוב דינו בבינונית - במסכת גיטין בפרק הנזקין

ב) מדוע בד״ה לבעל חוב נקט ״בפרק הנזקין״ קודם ״במסכת גיטין״ משא״כ באחריני דנקט שם המסכת ואח״כ שם הפרק.

ג) מדוע בד״ה לכתובת אשה פירש דברי הגמרא ואח״כ ציין לפרק הניזקין משא״כ בד״ה לבעל חוב ציין לגיטין ואח״כ פירש.

ד) מדוע בד״ה לכתובת אשה לא כתב ״במסכת גיטין״ ונקט ״בפרק הניזקין״ גרידא.

ה) מדוע בד״ה לכתובת אשה כתב ״ודינה למגבי מזיבורית״ וכו׳ הרי כן מבואר להדיא בגמרא.

ואולי לא גרס בגמרא תיבות ״דהא כתובת אשה דינה בזיבורית״ וכן משמע קצת מדיבור המתחיל שכתב ״לכתובת אשה מדמינן לה״ ותו לא, משא״כ לעיל כתב ״לבעל חוב מדמינן לה דבעל חוב דינו בבינונית״ כו׳

ו) מדוע בסוף העמוד בד״ה וכתובת אשה ציין רש״י עוד הפעם למסכת גיטין ולפרק הניזקין (הקדים שם המסכת להפרק) הרי כבר ציין לעיל.

ז) מדוע בד״ה וכתובת אשה בזיבורית כתב הטעם ״דיותר משאיש רוצה לישא״ כו׳ ולא כתב כן לעיל.