כמה משניות בפרק הראשון של סנהדרין ?

א.
לפי המשניות שבידנו מספר המשניות במשניות כולם - הוא 4191.
לא כך הדבר בגמרות שלנו. כמו בסוף תענית או ריש סנהדרין שהחילונו ללמוד היום כל משניות הפרק מופיעים כמשנה אחת בראש הפרק.
מה היה בעבר ומתי זה השתנה?

ב.
לדעת הרמב"ם חלוקה זו כבר נעשתה ע"י רבי מסדר המשנה, וכך כתב בהקדמתו לפיה"מ :
"וכאשר סקר כל ששת החלקים הכוללים כלל כל המצות, ראה לחלק כל חלק מהם לסוגיו כפי הראוי, וקרא לכל סוג מהם מסכתא. אח"כ חלק הדברים בכל סוג מהם לקטעים, וקרא לכל קטע פרק. אח"כ חלק הדברים שבכל פרק לקטעים קטנים יותר שיהו קלים לזכרם וללמדם, וקרא לכל קטע מאותם הקטעים הקטנים הלכה".

ג.
כתבי היד.
אולם מבדיקת כתה''י עולה שהדבר החל לפני לפני כאלף שנה שהיתה חלוקה קבועה של משניות בתוך הפרק, על פי רוב כפי שהוא בדפוסי המשניות שבידינו.

דבר זה עולה הן מכתבי היד של המשנה שכולם ללא יוצא מן הכלל מחולקים וממוספרים למשניות משניות, וכן מפירושי הראשונים, כמו פירוש המשנה להרמב"ם ]שהוא החיבור היחיד שיש לנו את רובו בכתב יד המחבר עצמו!, המחלק בפירושו את הפרק למשניות. או המאירי שמלבד החלוקה למשניות הוא גם מונה אותן בתוך פירושו: המשנה הראשונה, השלישית, השביעית, העשירית, וכך הלאה.

ד.
ומה קרה ?
כך במשניות. אבל לא בגמרות.
המשניות כלל לא היו משובצות בתוך התלמוד. יש כתבי יד שאין בהם כלל משניות, כגון כתב יד המבורג, ויש כאלו [והם הרוב] המביאים את כל המשניות השייכות לפרק מסויים - בתחילת הפרק, ולאחר מכן מופיעה כל הגמרא,

ה.
שש – אחד.
שרידים למצב הזה אנו יכולים לראות אף בדפוסים, בפרק ראשון של מסכת סנהדרין: בעוד שאם נביט בדפוסי המשנה נראה כי פרק זה מחולק לשש משניות, הרי שבגמרא כלולות כל המשניות במשנה אחת גדולה שבתחילת המסכת. כמובן שאין זו משנה אחת גדולה, אלא שכאן המדפיסים לא עשו כמעשיהם בשאר התלמוד, והשאירו את המצב הקדום על כנו.

כנראה היה זה מעשהו של רש"י עצמו בפירושו על התלמוד: והוא זה שחילק את המשניות בסדר משלו, ושיבץ אותם לתוך פירושו על הגמרא!
המדפיסים פשוט הלכו [כמעט לגמרי] בעקבותיו, ובד''כ בכל מקום שהוא שיבץ את המשנה עשו כמותו.

ו.
מהדורה קודמת.
מסתבר שאף במסכת סנהדרין ואותם מקומות שאנו רואים כי הסדר הקדום נשאר בהם, היה הדבר בגלל שבמהדורה המוקדמת, פירוש רש"י לאותו הפרק עדיין לא נקט בשיטת חלוקת המשניות ושיבוצן.
שכן כידוע כי היו לרש"י כמה מהדורות. ובידי המדפיסים היו קונטרסים ממהדורות שונות. עם ובלי חלוקה למשניות. ולכל מסכת - לפי המהדורה שבידם יצא הדפוס.

ז.
לסיכום:
המצב הקדום היה שאין קשר בין המשניות של פרק, ובין הגמרא שנסובה עליהם. ברוב כתבי היד מסודרות כל משניות הפרק בתחילתו, ולאחר מכן 'סליק פירקא' ואז מתחילה הגמרא. כך הוא גם המצב בכתב יד ליידן, כתב היד היחיד של הירושלמי שיש בידינו, וכך הודפס גם בדפוס ונציה של הירושלמי. המצב הזה אפילו שרד בכמה מקומות בתלמוד בבלי, כגון הפרק הראשון של סנהדרין, ועוד.

פירושי הראשונים שנכתבו על סדר הדף התחילו לשבץ את המשניות בתוך סדר הגמרא, יתכן שהראשון שעשה זאת היה רש"י. אבל כמובן שלא היה כאן דבר מוסכם, וכל אחד ואחד שיבץ את המשניות לפי ראות עיניו.

מדפיסי התלמוד האיטלקיים [שלא כמו הספרדיים] הלכו בעקבות רש"י, או הפירוש המיוחס לרש"י בכל מסכת. והתאימו את חלוקת המשניות לזו המופיעה בפירושו. אלא שדבר זה יצר בעיות התאמה עם מפרשים אחרים, כגון התוספות, ובמיוחד עם ראשונים שפירשו על סדר הדף כמו הר"ן בנדרים והתוספות בנזיר.

מבוסס על ספרו של י' לויפר משונצינו ועד וילנא.
ועוד מקורות והרחבה כאן
ראו פה