"וכי תימא כותי לא עביד תשובה ישראל עביד תשובה והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כדרך שאמרו אסור למכור לעובד כוכבים כך אסור למכור לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים רהיט בתריה תלתא פרסי וא"ד פרסא בחלא ולא אדרכיה"

מדוע מספרת הגמרא שרבה רץ שלוש פרסאות אחר היהודי שחשוד למכור באיסור את החמור לגוי?
ונ"ל בס"ד שהקושיה שהכריעה את רבה היתה מדברי רב נחמן ורבה בר אבוה. ללא קושיה זאת, היתה לרבה סברה להתיר למכור ליהודי החשוד, כי כשהיהודי יבין שעשה עבירה, הוא יחזור בתשובה ויבטל את המכירה (בשונה מכותי).
רבה, נאמן לשיטתו, כשהבין שמכר באיסור, מיד חזר בתשובה ורץ אחרי הקונה בנסיון לבטל את המכירה.