"רבה זבין ההוא חמרא לישראל החשיד למכור לעובד כוכבים
א"ל אביי מ"ט עבד מר הכי?
א"ל אנא לישראל זביני
א"ל והא אזיל ומזבין ליה לעובד כוכבים!...
ועוד תניא אין מוכרין להם לא זיין ולא כלי זיין... אחד עובד כוכבים ואחד כותי מ"ט? ...
וכי תימא כותי לא עביד תשובה ישראל עביד תשובה והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כדרך שאמרו אסור למכור לעובד כוכבים כך אסור למכור לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים!
רהיט בתריה תלתא פרסי וא"ד פרסא בחלא ולא אדרכיה"

מדוע מספרת הגמרא שרבה רץ שלוש פרסאות אחר היהודי שקנה ממנו את החמור? מה זה מוסיף לדיון ההלכתי?
נראה לתרץ בס"ד שיסוד ההיתר של רבה למכור בהמה ליהודי החשוד למוכרה לגוי היה שגם אם היהודי ימכור את הבהמה באיסור לגוי, הוא אח"כ יחזור בתשובה ויבטל את המכירה -שהרי על בסיס סברה זאת הקשה אביי את קושיתו האחרונה ("... וכי תימה כותי לא עביד תשובה, ישראל עביד תשובה ..")
הגמרא מספרת לנו שרבה היה נאמן לשיטתו וכשהבין שמכר באיסור, מיד חזר בתשובה ורץ אחרי הקונה בנסיון לבטל את המכירה.