(לע"נ יקירנו החייל הקדוש אלחנן אריאל קליין הי"ד שנולד כהיום, בג' מנחם אב תשנ"ד)
במסכת ע"ז דף לח: רב נחלק עם אביהם של שמואל ולוי לגבי בישולי גוים בתבשיל מקמח של זרעונים קלויים שנקרא שתיתאה.
הגמרא הביאה שתי גרסאות של המחלוקת שנציגם בע"ה להלן.
לאחר הצגת המחלוקת מדייק רב מפסוק בשמואל ב' (יז כח) שברזילי הגלעדי הביא לדוד שני סוגים של שתיתאה – מדגן ומעדשים.
נשאלת השאלה מדוע מזכיר רב כאן את ברזילי והאוכל שהביא לדוד?
בקובץ שיטות קמאי מביא הרב יונגרמן זצ"ל אפשרות שברזילי היה גוי באותה שעה ורב הביאו כסייעתא לדבריו (לפי הגרסה הראשונה שרב מתיר שתיתאה גם מדגן וגם מעדשים) אך הוא דוחה זאת כי אז עדיין לא אסרו חז"ל בישולי גויים וסתם יינם.

ונ"ל בס"ד ע"פ דברי רב מהעמוד הקודם שאמר שכל שאינו נאכל על שולחן מלכים ללפת בו את הפת אין בו משום בישולי גוים כגרסת חכמי פומפדיתא. היה מקום לומר שאין דרך מלכים לאכול שתיתאה ובכלל אין בזה בישולי גויים, לכן רב מראה לנו שדוד המלך אכל את זה וכיון שזה עולה על שולחן מלכים יש בזה דיני בישולי גויים.
אמנם דוד המלך לא היה בארמון באותה שעה אבל המלבי"ם (שמו"ב יז כז) הסביר שכבר קבל את ענשו ועתה התעוררו רבים לתמכו "וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ".
כמו כן רואים שהכתוב לא חדל מלקראו המלך.
להלן שתי הגרסאות שמובאות בגמרא בנושא השתיתאה:
גרסה ראשונה:
שתיתאה מדגן: כולם מתירים
שתיתאה מעדשים מעורבת בחומץ: כולם אוסרים כי זה חומץ סתם יינם.
שתיתאה מעדשים מעורבת במים: רב מתיר, אביהם של שמואל ולוי אוסר, גזרה מפני המעורבת בחומץ.
גרסה שניה:
שתיתאה מעדשים: כולם אוסרים
שתיתאה מדגן: רב מתיר בעוד שאביהם של שמואל ולוי אוסר גזרה בגלל שתיתאה מעדשים.