רב יוסף בר אבא התקשה בקושיה כל כך קשה עד שהובא ביטוי נדיר: "שאין נגר ולא בן נגר לתרצה". רב ששת הכריז שלמרות שהוא לא נגר ולא בן נגר ובכל זאת הוא יתרצה.
רבותינו הראשונים שאת מימיהם אנו שותים (הערוך בפירוש ג' למלה נגר, רש"י ורבנו חננאל) פירשו את המלה נגר - חכם.
מהסבר זה עולות מספר קושיות:
1. פשט המלה נגר הוא אומן כמובא בערוך ולכאורה עדיף להסביר את הגמרא באופן זה ולא בפירוש מושאל לחכם.
2. איך רב ששת ורבינא יכולים לומר שאינם 'חכם בן חכם' הרי הם מזלזלים באבותיהם ואומרים שאינם חכמים (בספר תולדות תנאים ואמוראים בערך רבינא ורב ששת הסיק מדבריהם שאבותיהם אכן לא היו חכמים)
3. לא מובן מה הקושי בשאלה, והרי התירוץ הופיע בעמוד הקודם ולא מעט חכמים התירו שם את האבנים! וכן יש בתלמוד קושיות לא פחות קשות ולא נאמר שם שאין נגר בר נגר לתרצו!
לכן נ"ל בס"ד להציע הסבר אחר - שרב יוסף בר אבא חיפש אומן - חרש אבן שיוכל להסביר מדוע אבני הריצוף אינן תקרובת עבודה זרה כגון שהאומן יסביר שהן גדולות או כבדות מידי ולא ניתן לזרוק אותם למרקוליס. (למשל בימינו אבן שפה של מדרכה שוקלת תשעים ק"ג והאומן יכול לקבוע שאי אפשר להרימה ולזרוק אותה כך שהיא בודאי לא תקרובת). רב ששת אמר שלמרות שהוא ואביו אינם אומני אבן הוא יכול לתרץ לפי התירוץ שהובא בעמוד הקודם שבמרקוליס, גם תקרובת ע"ז מותרת כי אינה נעשית בבית המקדש.
בהמשך הגמרא שוב מובא הביטוי "שאין נגר ובר נגר" הפעם במלאכות השדה (מתליעין, מזהמין, מגזמין סכין שמן) כאן חיפש רב יוסף בר אבא אומן למלאכות השדה (בימינו: אגרונום) שיסביר את ההבדל בין המלאכות השונות ורבינא ענה לו שלמרות שהוא ואביו אינם אגרונומים, הוא יסביר את ההבדל בין המלאכות המדוברות לענין שמיטה ומועד.

אמנם בירושלמי מופיע הביטוי "מילה דנגר בר נגרין לא מפריק לה" (קידושין ד ו, יבמות ח ב) אך שם יותר קל לומר שזה מושג מושאל לחכם וגם אף אחד לא מכריז שם שאביו אינו חכם.