צרור סיפורים על שינון וחזרה אצל גדולי הדורות

אחד ממקורבי מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל פנה אליו בבקשה שיגלה לו מה היא הסגולה לזיכרון העצום והמפליא כמו כבוד הרב. הוציא מרן מסכת בבא קמא ופתחה בדף ע"ז עמוד א', ואמר אל האברך: אני אומר כעת את כל התוספות בעל פה, ואתה תעקוב אחריי מילה במילה

400 פעמים טור ושלחן ערוך

סיפר והעיד רבה של לובלין, הגאון רבי מאיר שפירא זי"ע, שהוא היה נוכח בחדרו של הגאון המהרש"ם – רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון מברעז'אן זי"ע בתקופה בה הוא היה שרוי על ערש דווי באפיסת אונים. באותו עת ישבו בחדר הסמוך תלמידי חכמים שהתווכחו ביניהם בדבר הלכה.

הדי הוויכוח נשמעו אל תוך חדרו של המהרש"ם, ששאל את מהר"ם שפירא: על מה הם דנים? אמר לו מהר"ם: הם מתווכחים בענין מתנות כהונה, זרוע לחיים והקיבה, שההלכה היא שאינן נוהגות בזמן הזה בחוץ לארץ, האם מותר לאדם להחמיר על עצמו וליתנם לכהן, או שמא יש בכך חשש של 'מיחזי כיוהרא'. למשמע הדברים נענה המהרש"ם מתוך מיטת חוליו: 'הרי זה "דרכי-משה" מפורש בהלכות מזוזה סימן רפ"ו!'.

למשמע הדברים תהה מהר"ם שפירא בלבו, מה הקשר בין הלכות מזוזה בסימן רפ"ו, להלכות מתנות כהונה המופיעים בסימן ס"א, וחשב שמא מרוב חוליו נחלש זכרונו של המהרש"ם. אבל כאן חזר שוב המהרש"ם ואמר לו: 'הלא אמרתי לכם לעיין בדרכי משה בהלכות מזוזה'. בדק רבי מאיר ומצא כי אכן מופיע שם (סק"ד) וז"ל: 'דאין יוהרה מי שנותן מתנות כהונה, אע"ג דמנהג שלא ליתן'.

כאשר הבחין המהרש"ם באותות פליאה על קלסתרו של רבי מאיר אודות הבקיאות עצומה, קראו המהרש"ם שיתקרב אל מיטתו, דפדף בטור עד סופו והראה לו בשולי הדף האחרון מה שרשם בזמנו בכתב ידו: "היום הגעתי בעזהי"ת לגמור את ספר הטור ושו"ע 400 פעמים!!!".

אם לומדים 400 פעמים טור ושלחן ערוך אין פלא שגם על ערש דווי זוכרים כל סעיף קטן בדרכי משה!

אתה האמנת, אני קיימתי…

פעם פגש את הגר"א מוילנא זי"ע יהודי שלמד איתו בילדותו. נענה הלה ושאל את הגר"א: והרי שנינו למדנו במקום אחד, איך כבודו עלה ונתעלה עד כדי כך? ענה לו הגר"א: 'הרי הגמרא אומרת (חגיגה ט, ב) שאינו דומה השונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה ואחד, האם אתה מאמין בגמרא זו?' השיב לו חבירו: 'בודאי שאני מאמין'. אמר לו הגר"א: אני לא רק מאמין, אני גם קיימתי את זה למעשה…

תוספות אחד – 200 פעמים

כאשר נשאל מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל כיצד זכה להגיע להשגות כה גבוהות בקניין התורה, שכל התורה מונחת בכיסו בזיכרון עצום, השיב מרן, כי בצעירותו היה מקפיד שלא לעבור לדף הבא עד שהיה חוזר על הדף שלמד עשרות פעמים, עד שנקשר עם אותו הדף והיתה קשה עליו הפרידה, וכך היה ממשיך לדף הבא.

ומעשה היה באברך ממקורבי מרן שפנה אליו בבקשה שיגלה לו מה היא הסגולה לזיכרון העצום והמפליא כמו כבוד הרב. הוציא מרן מסכת בבא קמא ופתחה בדף ע"ז עמוד א', שם בראש העמוד מתנוססות שתי שורות גמרא בודדות, וכל שאר העמוד הינו תוספות אחד ארוך מאוד. פנה מרן אל האברך ואמר לו: אני אומר כעת את כל התוספות בעל פה, ואתה תעקוב אחרי מילה במילה לראות שאיני טועה. כאן פתח מרן והחל לומר את כל התוספות הארוך בעל פה! וכשסיים פנה לאברך ואמר: דע לך, שאת התוספות הזה למדתי מאתיים פעמים! זה הסוד וזו הסגולה!

(גיליון 'תורה שבכתב')
(מקור)