חלקו האחרון של ע''ז מרובה בסוגים שונים של דיני ביטול, ועל מקורם מהתורה או כאסמכתא\ומדרבנן יש חילוקי דעות , ולהלן תמצית על חלקם - ולחלק מהשיטות.

א.
ביטול ברוב
לרוב\כל המפרשים מקורו בפסוק "אחרי רבים להטות". אמנם התקשו להסביר איך מהסנהדרין שבו הדין ' הולכים אחר הרוב' ואיך משתמע ממנו שיש 'ביטול' ברוב.

אמנם בערוך השולחן מביא לכך מקור מהגמרא במנחות כ'ב שיש בתורה דין מיוחד בקדשים - דם השעיר המעורב בדם הפר שאינו בטל. ומכאן שבשאר איסורים יש ביטול ברוב.

ב.
ומ''מ ההשוואה לסנהדרין העלתה שאלות ומחלוקות רבות בביטול ברוב.
1. רוב מניין או רוה בניין.
מה הדין בחתיכה אחת גדולה פי שניים מטריפה. וכן לגבי חתיכה גדולה כנגד שתי חתיכות קטנות כשגם שניהן יחדיו קטנות מהטריפה הגדולה.

2. צריך רוב כלשהו להיתר. אוצריך שיהיה חד בתרי היינו 3\2 כנגד 3\1.

3.מיקום התערובות מחייב שיהיה במקום אחד. או גם במקומות שונים.
כך גם רק אם כולם שייכים לאדם אחד . או גם באם חתיכות שונות שייכות לאנשים שונים.

ב.
ביטול בשישים למדים בחולין צ''ח מקרבנות 'נזיר' שבו זרוע האיל של הכוהנים ואסורה לישראל שמתבשלת יחד עם קרבן השלמים של הבעלים.

...חולין צח. "אמר רבי חייא בר אבא אמר ריב"ל משום בר קפרא כל איסורין שבתורה בששים. אמר לפניו ר' שמואל בר רב יצחק רבי אתה אומר כן הכי אמר רב אסי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא כל איסורין שבתורה במאה ושניהן לא למדוה אלא מזרוע בשלה דכתי' ולקח הכהן את הזרוע בשלה ..

..והנה בתוס' בע"ב מבואר דדין ששים שילפי' מזרוע בשלה אינו אלא שיפסוק הטעם וקים להו לחז"ל דבששים פוסק הטעם ....

אגב מאותו פסוק למדין גם שאין מבטלין איסור לכתחילה -ובזרוע - הצריכו פסוק מיוחד להתיר.

ג.
ביטול במאה למדנו בע''ז דף סט ע''א
..רָבִינָא סְבַר לְשַׁעוֹרֵי בִּמְאָה וְחַד אָמַר לָא גָּרַע מִתְּרוּמָה דִּתְנַן תְּרוּמָה עוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה..

בדברים חמורים כגון תרומה וחלה. שהאוכל מהם במזיד חייב מיתה בידי שמיים , החמירו חכמים שיתבטלו במאה .

ד,
ולמה במאה ?
וביטולם במאה מפני ש’תרומת מעשר’ שמתקנת את הפירות היא מאית, והורו חכמים שאם תיפול בחזרה לתוך תשעים ותשעה החלקים שנותרו, לא תתבטל ויצטרכו לנהוג בכל הפירות כדין תרומה.
אבל אם תיפול למאה – תתבטל, והפירות מותרים באכילה לכל ישראל .
ןלמדנו מכאן ביטול במאה.

ה.
במאתיים.
ויש שחומרתם דורשת ביטול במאתיים.
ןהם ערלה וכלאי הכרם שעונשם אמנם מלקות כרגיל., אולם איסורם חמור יותר, שהם אסורים גם באכילה וגם בהנאה,
ולכן תקנו חכמים שיתבטלו בשיעור כפול – במאתיים.

ו
אפילו באלף לא בטיל.
והחמירו חכמים לגבי חמץ בפסח ואיסור עבודה זרה, מפני חומרתם היתירה, שלא יתבטלו אפילו באלף, בין במינם ובשלא במינם.