|
|
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שָׁמַעְתִּי שֶׁהָיוּ מַקְרִיבִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּיִת וְאוֹכְלִים קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קְלָעִים קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חוֹמָה מִפְּנֵי שֶׁקְּדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא. במצוות התלויות בארץ אף בתרו''מ ושאר מצוות התלויות בארץ, יש מן האחרונים שצדדו לומר, שלדעת הראשונים הסוברים שקדושת ארץ ישראל בטלה בזמן החורבן, וקדושת ירושלים לא בטלה (ראה לעיל), אף שלדעתם תרומות ומעשרות בזמן הזה אין חיובם אלא מדרבנן מכל מקום הגידולים של ירושלים חייבים בהם מן התורה, שכיון שקדושתה לא בטלה לענין קרבנות, כל שכן שלא בטלה לענין תרומות ומעשרות (מנחת חינוך מצוה רפד), אלא שיש לחלק ולומר שמצוות התלויות בארץ אינן בגדר קדושה, ולא נתחייבה בהן ארץ ישראל אלא משום שהיא ארצם (מנחת חינוך שם). ויש שכתבו כן בפשיטות, שאף פירות שגדלו בירושלים אין קדושת החומה מחייבתן במצוות, אלא קדושת הארץ, ודינה כשאר ארץ ישראל (חזון איש שביעית ג יד, וכעין זה בשו"ת ישועות מלכו יו"ד סז). ראה סעיף 3.4 |