תָּנוּ רַבָּנַן הַמְנַסֵּךְ שְׁלֹשָׁה לוּגִּין יַיִן בַּחוּץ חַיָּיב רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר וְהוּא שֶׁקִּדְּשָׁן בִּכְלִי
רבי אלעזר ברבי שמעון מחייב שהניסוך בחוץ יבוצע בכלי שרת כדי שיהיה דומה לגמרי לניסוך בפנים, בניגוד לתנא קמא שמחייב אפילו אילו ניסך ביד או בכלי חולין ולא בכלי שרת.
והנה לשיטות רש"י ובעיקר בעלי התוספות, הניסוך נעשה מהצלוחית ( מים, בסוכות ) או הכלי שהכיל את היין, אל הספלים שהיו על גבי ( לרש"י ) או אף מחוברים וחלק מהמזבח ( לבעלי התוספות ).
ולכאורה לפי שיטותיהם, ראב"ש היה צריך לדרוש שהניסוך לא יהיה רק בכלי אלא גם 'אל הספלים' כדי שיהיה דומה לניסוך בפנים, וזה לא מופיע בדבריו. וקשה מאד מדוע לא אמר על כך דבר.
ואילו לשיטות רמב"ם ( הלכות פסולי המוקדשין פ"ב , כא ), ובודאי לשיטת רס"ג, הסוברים שחובה לנסך באמצעות ומכלי שרת כלשהו כל השנה אל היסוד ( לשיטת הרמב"ם ) או לנקבים שבראש קרן המזבח הדרום מערבית ( לשיטת רס"ג ) ורק בסוכות ניסכו מהספלים ולא מכל כלי שרת, כדי להשוות באמצעות ריקון הספלים את ניסוך היין לניסוך המים כדי להוציא מדעת הצדוקים שלא קבלו את ניסוך המים כמצוה, אך הספלים אינם אלא כלי שרת, לשיטותיהם ניחא דברי ראב"ש.
ובמאמרי על השינויים במבנה המזבח בחלון המאמרים בזבחים סא, דיינתי את הניסוך לפרטיו בלי להזכיר את הנדון כאן ונלענ"ד שזו עוד הוכחה לשיטת רס"ג ( וראו במאמר את הקשיים בשיטת הרמב"ם ).