לאחר פטירתו של ריש לקיש התלונן רבי יוחנן בפני רבי אלעזר בן פדת שניסה לנחמו באומרו לו סיועים לדבריו שריש לקיש היה מקשה לו 24 קושיות על כל דבר שהיה אומר וכך היתה הסוגיה מתבררת. (ב"מ פד )
על פניו נראים הדברים כהגזמה שיסודה באמירה 'אחמ"ק - אמור'
פעמים רבות בגמרא רבי יוחנן מקשה לריש לקיש ובדף שלנו אפילו שתק ריש לקיש על קושיית רבי יוחנן ולא ענהו. ולהיפך, ריש לקיש ממעט להקשות וכל הקושיות שהקשה הוא ואמוראים אחרים נענו לבסוף.
האם באמת מדובר רק בהגזמה או שיש אמת בתיאור דמותו של ריש לקיש בידי רבי יוחנן, ורק חלק קטן מהקושיות של ריש לקיש הועלו על הכתב ?

ברם אולי אפשר לומר כמו במחלוקת היום, על מנחה שחסרה עם ניתן להשלים מביתו, שריש לקיש חלק על רבי יוחנן לא מפני שבאמת חלק עליו אלא כדי לברר את ההלכה, שהרי בהציגו עמדה נגדית ( תיאורטית ) לפיה לא הקמיצה מקדשת אלא הכלי, אילץ את רבי יוחנן להקשות עליו ממשנת נגעים ולדחות את דבריו, וכך שמעו התלמידים בביהמ"ד לא רק את ההלכה אלא גם כיצד לומדים את ההלכה ויצאו נשכרים בכפליים.
וזו היתה המחמאה לריש לקיש שבפירבי יוחנן, שע"י הצגת דעות חולקות הכריח ריש לקיש אותו לפרוך אותן ועי"כ נתבררה ההלכה ביותר.
מה דעתכם ?