בסוף הלכות שמיטה ויובל כתב הרמב"ם
כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען. וכן הן מוזהרין שלא יטלו חלק בביזה בשעה שכובשין את הערים שנאמר לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל. חלק בביזה ונחלה בארץ וכן הוא אומר בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם בביזה. ובן לוי או כהן שנטל חלק בביזה לוקה. ואם נטל נחלה בארץ מעבירין אותה ממנו:
ואחרי הלכה זו הוסיף הלכה מפורסמת :
ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את י"י לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן. אלא הם חיל השם שנאמר ברך י"י חילו ( פלא. הרי בפשט משמעות המילה אינה מתיחסת לקב"ה אלא לכוחו של שבט לוי, והפסוק מבקש שהקב"ה יברך את שבט לוי שיהיה לו כח ויעשה חיל. ואילו הרמב"ם מפרש שהכוונה היא שהקב"ה יברך את שבט לוי בגלל היותו ה'חיל' שלו. לו זה היה הפשט ראוי היה לכתוב 'ברך ה' חילך' ולא -'חילו' ! אני תמה אם יש בסיס במקורות חז"ל לפירוש מקורי זה של הרמב"ם. ). והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך:
ככלל, יש לרמב"ם בד"כ מקור לפסיקתו במקורות חז"ל.
זה שלשבט לוי אין חלק ונחלה ולא חלק בביזה, מקורו בכתוב בתורה ובספרי דברים ופשוט.
אבל מהו המקור לדבריו שהם גם הובדלו מדרכי העולם ולא עורכים מלחמה כשאר ישראל ?
אני שואל מפני שבתקופת המדבר שבט לוי נלחמו יותר משאר השבטים אבל בעיקר - במלחמות אחים ( הן בפרשת תשא לאחר חטא העגל והן כנזכר ברש"י עפ"י הירושלמי, בפרשת פינחס, בשנת ה-40 לאחר מות אהרן, והן פינחס עצמו כשהרג את זמרי וכזבי ) !
אודה על תשובה.