וְשַׂמְתָּ אֶת-הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת וְאֶת-הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל-צֶלַע צָפוֹן.
תחילה שימה ולבסוף נתינה. ( שימה - מדויקת . נתינה - לאו דווקא, אלא רק לפי הצורך והשיעור הנדרש )
יש לשים את השולחן במשכן במרחק כזה שיהיה בקרבה וביחס, ובכ"ז לא צמוד ביחס 'לפרוכת' אלא 'מחוץ', והיינו - כך שאורכו יגיע בדיוק עד חצי המרחק מהפרוכת עד מחצית אורך הקדש.
ויש לתת את השולחן סמוך לצלע צפון, לשיטת רבי הסובר שאורכו היה לאורך הקדש, היה צריך להשאיר רווח של 2.5 אמות בין השולחן לצלע הצפונית, כדי לאפשר לכהנים להחליף את לחם הפנים משני צידי אורך השולחן, ואילו לשיטת רבי אלעזר ברבי שמעון הסובר שהשולחן עמד כשאורכו לרוחב הקדש, ניתן היה אף להצמיד את רוחב השולחן לצלע הצפונית או להשאיר רווח צר של עד חצי אמה ( רווח זניח ), אבל המיקום של השולחן בציר צפון דרום אינו מעכב ובלבד שיהיה בצד צפון ושתתאפשר העבודה של החלפת לחם הפנים ושלא תהיה הפרעה לגישה אל המעלות שלפני המנורה או למעבר אל קה"ק.
( ראו מאמרי 'מיקום הכלים במקדש והמעבר ביניהם', עמ' 23 בגליון יח של מעלין בקדש של כולל בית הבחירה במרשתת והערה 5 )