סודות מספרים רק לאילמים.

א.
אֲתָא הָהוּא חַרְשָׁא אוֹתֵיב חֲדָא יְדָא אַאִיגָּרָא וַחֲדָא יְדֵיהּ אַצְּרִיפָא אֲמַר לְהוּ מׇרְדֳּכַי מִי אִיכָּא דּוּכְתָּא דִּשְׁמֵהּ גַּגּוֹת צְרִיפִין אוֹ צְרִיפִין גַּגּוֹת בְּדַקוּ וְאַשְׁכְּחוּהּ
כִּי בָּעֵי לְאֵתוֹיֵי שְׁתֵּי הַלֶּחֶם לָא הֲווֹ יָדְעִי מֵהֵיכָא לְאֵתוֹיֵי אַכְרוּז אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא חַרְשָׁא אוֹתֵיב יְדֵיהּ אַעֵינֵיהּ וַחֲדָא יְדָא אַסִּיכְרָא אֲמַר לְהוּ מׇרְדֳּכַי וּמִי אִיכָּא דּוּכְתָּא דִּשְׁמֵהּ עֵין סוֹכֵר אוֹ סוֹכֵר עַיִן בְּדַקוּ וְאַשְׁכַּחוּ..

ב.
עומר מגגות צריפים כו' אתא ההוא חרשא כו'. פרש"י..
ויש להוסיף פירוש בזה דבכוונה החריבו תבואות החטין והשעורין
שמהם באים העומר ושתי הלחם,
כדי לבטל העבודה כדלעיל גבי תמידין. וגם במקומות הרחוקים
החריבו מטעם זה ולא נשתיירו רק אלו ב' מקומות מהרחוקים.

דהיינו גגות צריפין נקרא כן ע"ש שהסתירו מקומן וכסו אותן זריעת השעורים
בגג של צריפים שלא יכירו בו האויבים. וכן עין סוכר שזרעו החטין
במקום הסגור וסמוי מן העין .

ולכך לא מסרו הדבר הזה אלא לחרשים שאינן מדברים
כדי שלא יודע דבר זה לאויבים.
ומרדכי נמי לא הוי ידע אלא בחכמתו מתוך רמיזות החרשים ודו"ק: .
המהרש''א במקום.

ג.
גלגולי לשון.
בלשן \בלל\ בלש\ ב-לשון.
בגמרא וברשי כאן "דהוה בייל לישני. בולל ומערבב הלשונות:
היינו יש כאן שני מילים בולל - לשון. והכוונה מבין
גם לשונות שונות ומעורבבות.

וכיום הבלשנים מדגישים שאין הכוונה לבַּלְשָׁן הבולש
אחר המילים וגלגוליהן. אלא 'חידשו' שהכוונה למלומדים העוסקים
בחקר הלשונות.