מַאי מַצָּה נָא. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל כֹּל שֶׁפּוֹרְסָהּ וְאֵין חוּטִין נִמְשָׁכִין הֵימֶנָּה
ובתוספות : פורסה ואין חוטין נמשכין הימנה. נראה דכי האי גוונא עד שיקרמו פניה דפ''ק דשבת (דף יט:):

א.
מעשה בבדץ
לפני שנים כשעוררו את בעיית ה"חוטין הנמשכים" החליט הבי"ד של העדה לגיע למאפייה לבדוק - אם אכן "כצעקתה".

לא המשגיח בלבד הגיע. אלא חברי הבד''צ התייצבו וביניהם ר יעקב בלוי זל.
וכששמע האופה על מה המהומה החליט שמעשה רב יועיל יותר מכל הדיונים. וכך עשה:

ניגש לפאנעמער וביקש ממנו חתיכת בצק , מתח אותה והנה יש "חוטין נמשכין" ברורים לעין. כי השלב הראשוני כשהעיסה עדיין אינה נילושה דייה.

ואז ניגש לשולחן של הרעדלערס וביקש מהם חתיכת בצק שעברה את שלבי הלישה והרידוד וכו והוא חזר על מעשי המתיחה -עד שהבצק נקרע לחתיכות ,אבל חוטין נמשכים ? אין דבר כזה!

ב.
שכן בשיטת אפיית המצות דהיום, על שלבי הלישה והרידוד היעילים שעושים הפינערס והאחרים הופכים את העיסה לאחידה וצמיגית ואין בהם חוטין, מה שלא כך בצורת [הבצק העבה והלח] העבודה בעבר.

וכדבריו המצות דהיום רקיקין הן - ולא חלות מצות. בעוד שבעבר היו המצות עבות ורכות יותר, וכפי שמסופר על החתם סופר שאת המצות לסדר ביקש לעשותם רכות כדי שיוכל לעשות עימהם כורך. דבר המנוע מלעשותו במצות = הרקיקין שלנו

לדבריו במעשה ידיו: הוויכוח נחתך להיתר - בלי חוטין וספיקות לאיסור.
ושוב כדבריו בעבר העיסה היתה כמסטיק וחוטיה נמשכין. והיום העיסה כפלסטלינה
שאפשר לפוררה - אבל חוטין נמשכין אין.