קיבלתי בואצאפ:

על פי הפירוש של המלבי"ם (רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל), ישנה הבחנה דקה ומדויקת בין הפעולות החקלאיות "חרישה" לבין "ניר", המייצגות שני שלבים שונים בהכנת האדמה.
המלבי"ם עוסק בכך בעיקר בביאורו לספר ירמיהו (ד', ג') על הפסוק: "נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים".
להלן ההבדלים המרכזיים לפי שיטתו:

1. מטרת הפעולה:
חרישה: - פעולה כללית של פתיחת האדמה כדי להכין אותה לזריעה. החרישה נעשית כדי לרכך את הקרקע ולאפשר לזרע להיקלט בה.
ניר (לנור): - מטרתו העיקרית היא ביעור הרע. הניר הוא חרישה שנועדה לעקור את הקוצים, הדרדרים והשורשים של עשבי הפרא שצמחו בשדה בעת שהיה מוזנח ("בור").

2. מצב השדה:
חרישה: מתייחסת בדרך כלל לשדה שכבר מעובד ורגיל בזריעה, ועתה הופכים את אדמתו לקראת העונה הבאה.

ניר: מתייחס לשדה שהיה עזוב זמן רב (שדה בור). האדמה התקשתה והתמלאה בקוצים, ולכן היא זקוקה לטיפול שורש עמוק כדי להכשיר אותה מחדש לגידול.

3. המשמעות המוסרית (הנמשל):
המלבי"ם מרבה להשתמש בהבדל זה כדי להסביר תהליכים בנפש האדם:
החרישה מקבילה לעשיית מעשים טובים ולימוד תורה – זריעת זרעים חדשים בנפש.
הניר מקביל ל"סור מרע" – עקירת המידות הרעות, התאוות והרגלים ישנים שמשולים לקוצים.

> לסיכום: לפי המלבי"ם, בעוד שהחרישה מכינה את הקרקע לקבלת הזרע, הניר הוא פעולת הניקוי והטיהור של השדה מקוצים ושיבושים שמונעים מהזרע לצמוח. המלצתו של הנביא "נירו לכם ניר" היא קריאה לאדם לנקות תחילה את ליבו מה"קוצים" (החטאים) לפני שהוא זורע בו מעשים טובים.