חולין סט
שלום למאזינים
היום כג' תמוז תשפ"ו, נאיר בע"ה מס' הארות על דף סט במסכת חולין

בשעה טובה התחלנו אתמול את פרק רביעי במס' חולין. פרק בהמה המקשה. שעיקר חידושו הוא דינו המיוחד של בן פקועה. היינו עובר שנמצא בבטן אימו לאחר שחיטתה . וכדי להוציאו צריך לפקוע את בטן אימו ומשם שמו - בן פקועה.
נעסוק היום בהצעה מקורית בדור שלנו, לגדל עדרים של בני פקועה , מה היתרונות שלה, והאם ההצעה התקבלה להלכה.
הדין בקצרה אומר - שְׁחִיטַת אִימּוֹ מְטַהַרְתּוֹ
ובדף שלנו – מובא המקור בתורה לדין זה. בפרשת ראה נאמר (דברים יד-ו)
וְכָל־בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ:
דורשת הגמ' בחיבור תחילת הפסוק לסופו-
בְּהֵמָה בַּבְּהֵמָה - לְרַבּוֹת אֶת הַוָּלָד
הלכות בן פקועה מפזורים לאורך פרקנו, ונפסקו בשו"ע יו"ד סימן יג שכותרתו - בעלי חיים שאינם צריכים שחיטה
הנה ציטוט מערוך השלחן שם -סעיף ד, לאחר שהביא את המקור מהפסוק -
מזה קבלו חז"ל איש מפי איש עד הלכה למשה מסיני דבן פקועה מותר בלא שחיטה כלומר בהמה ששחטוה ופקעו כריסה ונמצאת שם עובר מותר זה העובר באכילה ע"פ שחיטת אמו בין שנמצא חי ובין שנמצא מת...
ממשיך ערוה"ש (סעיף ה) עפ"י הנלמד בפרקנו –
וכשם שבשר בן פקועה מותר בלא שחיטת עצמו כמו כן אין בו איסור חלב וגיד שחלבו וגידו מותר אבל לא דמו...
סעיף ו
וזהו דין תורה אבל מדרבנן אסרו חז"ל [ע"ה ב] כשנמצא עובר שכלו לו חדשיו והוא חי והפריס על גבי קרקע שהלך , - אינו ניתר בשחיטת אמו משום מראית העין שיאמרו דבהמה מותרת בלא שחיטה ואתי לאחלופי בבהמה גמורה
ולכן צריך שחיטה לעצמו (מדרבנן)
{ויראה לי דצריך ברכה בשחיטתו דכיון דרבנן אצרכוה לשחוט שייך לומר וצונו כבכל מצות דרבנן ויש מי שחולק בזה ואינו עיקר}

והאם יש בבן פקועה דיני טריפה ?
ממשיך ערוה"ש בסעיף ז –
וכתב הטור דכל שפוסל בשאר שחיטות פוסל בו אבל שאר טריפות אין אוסרין אותו עכ"ל כלומר כיון שעכ"פ הצריכו שחיטה (מדרבנן-י.ז.)- בעינן שחיטה כשירה
אבל שארי טריפות דבכל בן פקועה אינו אוסר כמו בדגים וחגבים דדבר שא"צ שחיטה מה איכפת לנו בטריפתו? .. דאין כאן מראית העין שאין הטריפה גלויה לכל
סיכום ביניים של הדין המפתיע הזה :
בבן פקועה - אין איסור חלב, אין איסור גיד הנשה, אין איסור טריפה, גם שחיטה חייב רק - רק מדרבנן, משום מראית העין שמא יבואו להחליף ולהתיר בהמה רגילה ללא שחיטה
אבל יש עוד דין אחד בגמרא שנפסק להלכה – והוא עיקר עיסוקנו :
ממשיך ערוך השולחן - סעיף טו
בן פקועה זה שבא על בת פקועה כיוצא בו הרי ולדן וולד וולדן עד סוף כל הדורות כמוהם וצריכים שחיטה מדבריהם כשהפריסו ע"ג קרקע ואין הטריפות פוסל בהם כל זמן שלא נתערב בהם אב או אם מבהמה שאינה פקועה
אגב, אם נדמה לנו שדין בן פקועה הוא מקרה קיצון ולא נהג מעולם – הרי לנו תיאור שנהג בפועל.
באור זרוע (ח"א תמ) הביא עדות על רב שרירא גאון שהאכיל בני פקועה ללא שחיטה: ורבי' שמרי' זצ"ל קיבל מרבו רבינו אליעזר זצ"ל בן רבינו משלם זצ"ל בן רב שרירא גאון זצ"ל אבי רב האי גאון עשה שני מעשים. התיר לכתחילה לבשל יין ולשתותו עם העכו"ם, וגם בני פקועות היו לו ולא שחט אחד מהם אלא המיתן בקופיץ בין קרניהם והאכילם בחופה
יש להעיר שעשה כך דוקא בחופה – בפרסום גדול – אין חשש שילמדו להתיר מזה בבהמות רגילות.

על פי הלכות אלו עלתה הצעה לגדל עדר של בני פקועות – וכך פתרנו את כל הבעיות. כולם יאכלו חלק כי אין דיני טריפה. תהיה הוזלה משמעתית של הבקר הכשר. א. כי אין טרפות. ב. אין גיד הנשה – וממילא אין אבדן של חלקים אחוריים בבהמה הנחשבים טעימים
גם הל' שחיטה קלים הרבה יותר כי נוהגת רק מדרבנן

הנושא עלה בפני הרב הראשי לישראל הרב בקשי דורון וועדת הכשרות של הרה"ר. הרב אליעזר וייל, רבה לשעבר של שדמות מחולה סיפר לי שבתחילה שמח על ההצעה ונטה להתיר. אולם לאחר התייעצות עם הרב אלישיב – החליטה ועדת הכשרות ברבנות הראשית, ובהם הרב גליקסברג והרב שמחה קוק - לאסור. בעיקר מהטעם של חשש לערבוב עם בעלי חיים אחרים שאינם בני פקועה, וכן מחשש שיאמרו שבטלו דינים אלו גם מבהמות רגילות.
ולמרות שניתן לסמן את העדר הזה ולעקוב כולל ע"י כלים טכנולוגיים , כתב הרב בקשי (תחומין יט)
גידול המוני של בני פקועה יכול לחולל מהפכה במערכת השחיטה, שאחריתה מי ישורנו, והדבר יכול להביא לכך שהמון העם שאינם מבינים בהלכה, יסברו שחכמים התירו איסורים, דוגמת החדשים שמקרוב באו, וילמדו לזלזל בהלכה או בעיקרון האמונה שהתורה הזאת לא תהא מוחלפת. ההמון לא יבין שהיתר זה ניתן כבר למשה מסיני, ורק כיום אכשר דרא לבצעו עקב הידע הטכנולוגי
הוא מאריך להבהיר מדוע מדובר רק בסייג וגדר ולא גזירה חדשה שאיננו גוזרים גזירות מדעתנו.
ובלשונו -
גם אם אין מקום לגזור גזירות חדשות, נכון לשמוע בעצת חכמים, ולא להזדקק לתת פיקוח והכשר לצורת גידול שתביא לחששות גדולות בעתיד. על כן הורינו לפי שעה למבקשים, שלא נסכים לאשר ולפקח על גידול עדרי בקר בן פקועה שישווקו כבשר חלק, גם אם להלכה אכן הבשר חלק, מהטעמים שהזכרנו
למען הדיוק ההסטורי יש לציין שכבר בשנת תשל"ה, 1975, כתב הרב אברהם קורמן, בכתב העת תורה ומדינה ,מאמר שכותרתו – "בן פקועה – כפתרון לבעיית הכשרות"
הוא גם הציע לנהוג דבר זה גם בעופות – שגם שם לא נחשוש לדיני טריפה. אולם בשו"ת בני בנים של הרב הנקין (חלק א-כז,כח) יצא חוצץ נגד ההצעה לנהוג דין בן פקועה בעוף.
תשובתו היא מחודש תמוז תשל"ו ל-"חכם אחד" . אולי לא כתב שמו מפאת כבודו?
ציטוט - כבר כתבתי לו שאין היתר בן פקועה בעופות. .. תמוה לי, מה יש מקום לפלפל בדבר המפורש במקרא ובתלמוד ובפוסקים שאין בן פקועה אלא בבהמה, כמו שכתוב בפרשת ראה פרק י"ד וכל בהמה וגו' בבהמה אתה תאכלו עכ"ל שדרשו ממנו היתר בן פקועה במסכת חולין דף ס"ט עמוד א' שכל הנמצאת בבהמה מותרת לרבות עובר במעי אמו והוא המקור למשנה בדף ע"ד שם, וכתבו כן כל הראשונים והאחרונים ובש"ך וט"ז ביורה דעה סימן י"ג, ואפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו שכן פרש רש"י במקרא. הרי נלמד מכתוב מפורש העוסק בבהמה בלבד ולא בעוף
שו"ת שבט הלוי חלק ח סימן קעח – גם דחה ההצעה – ציטוט :
וזה לא מכבר שאלנו מפלפל אחד מחו"ל דהיות דיש כמה בעיות בשחיטות ובדיקת הריאה וכו' הלא אפשר לעשות העצה עפ"י המבואר בשו"ע יו"ד סי' י"ג ס"ד דבן פקועה הבא על בת פקועה הרי בנו ובן בנו עד סוף הדורות אינם טעונים שחיטה רק מדבריהם ואין טריפות פוסל בהם, ולכן אם נקח היום בן פקועה שבא על ב"פ ונעמיד מהם עדרים עדרים יהיו כל השחיטות כשר חלק, וגם בלי חשש טריפות.
אבל הם פטפוטים בעלמא חדא דאיני רואה כהיום חששות בשחיטה יותר מכל הדורות, ושנית דזה רצון הבורא ב"ה שינהוג שחיטה מן התורה ושינהגו בה עפ"י הלכה, וינהגו בה הפרישות מחששי טריפות, וכמבואר סו"פ שמיני להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל וכמש"כ רש"י שם מתו"כ בין נשחט חציו לבין נשחט רובו בין נולדו סימני טריפה אסורה לבין נולדו סימני טריפה כשרה, והכל בגדר מצוה סו"ד ח"ו להרהר על המסורה שלנו שאפשר ואפשר בשטח זה עכ"פ להעמיד דת כפי הנמסר מדור דור.

לסיום אציין, שלא התייחסתי פה לסברת הדין. כי אין כ"כ סברה אלא קבלה. יש האומרים שדיני בן פקועה הם מדין עובר ירך אימו ויש הסוברים שבן פקועה הוא מין בפני עצמו.
אבל בעיקר – מדובר בקבלת חז"ל כפי שפתחנו בדברי ערוה"ש.
ומכאן הוכיח המהר"ל את שיטתו בתפארת ישראל פרק ח – ותודה לבני, אילון זילבר,אברך בישיבת אילת, (רק בעוד חודש יעבור להר המור בע"ה) שהפנה אותי לדבריו.
המהר"ל קובע שלא ניתן לנמק את טעמי המצוות רק עפ"י השכל. אלא זה גזירותיו של הקב"ה.
ובלשונו -
אם אסר השחיטה שלא נתאכזר, למה התירה התורה בן פקוע (כך במקור ללא האות ה) בלא שחיטה ?
וכן (איסור אכילת) חלב, (הח' בצירה) אם מזגו רע, (אם גורם למזג רע) אם כן בן פקוע- למה חלבו מותר?
נצעד בדרכי רבותינו מאירי עיננו , שמנהיגים בזהירות ובאחריות את פסיקת ההלכה, ועליהם היה אומר פרופ' רפלד – ברוך שמסר תורתו לשומרים, ולפיכך נשאיר הדיון אם לגדל עדרי בני פקועה - ברמה התיאורטית בלבד.

עד כאן מפורטל הדף היומי , חולין דף סט
ולהתראות מחר בדף ע